ראשון 15.09.23

התינוק הם לקחו. לפעמים היו מק־ רים חריגים ותוצאות בדיקות שאני לקחתי. בסוף אני מטופלת וזה הגוף שלי. אם היה משהו חריג או להתעסק בו, כמובן שיתפתי אותם, אבל לש־ מחתי כמעט עד סוף ההריון לא היה אחד כזה. רק ביום האחרון של ההריון , וזה 41 התגלתה סוכרת בשבוע ה־ הכתיב את הלידה". הלידה "הפרידה מילדיי היתה קשה יותר" בגלל הנסיבות הרפואיות, בפעם הזו עברה קסלר לידה בהליך של ני־ תוח קיסרי. "זה לא היה מתחבר לעור. לעור זה לא היה קורה. גם לא רצי־ תי את זה. השבועות האחרונים של ההריון נורא עייפו אותי, נורא. רצי־ תי שהוא כבר ייצא ויהיה עם ההורים שלו". היו רגעים שנקשרת לתינוק? "אני חושבת שהייתי צריכה להיקשר אליו יותר. מגיע לתינוק שידברו אותו ויזמינו אותו יותר. אני לא יודעת אם לא היתה לי פניות, או שזה רק החלטה פסיכולוגית שזה לא התינוק שלי ולא צריך להיקשר אליו. אני בטוחה שיש גם מזה וגם מזה. אני חושבת שהייתי צריכה להזמין אותו לעולם". זה משפט שקשה לשמוע. "כן, ביחס לטוב שעשיתי זה בסדר, ממש לא נורא". היתה תחושה של קושי להיפרד? "היתה לי קשה הפרידה מהילדים שלי, שהיו ארבעה ימים בבית. יכול להיות שזה תיעול של געגוע. בבוקר כשהוא יצא ראיתי 1:30 ב־ אותו, אבל אני לא חושבת שנגעתי או חיבקתי אותו, וזה בשל הנסיבות של הניתוח הקיסרי. אם זו היתה לידה רגילה אני מניחה שהייתי מחבקת אותו. למחרת הלכתי למ־ חלקת יולדות, ראיתי אותו, חיבק־ תי והחזקתי אותו. הוא מאוד חמוד, אבל לא נקשרתי אליו יותר מלכל תינוק חמוד שרואים. גם כשילדתי את הילדים שלי לא הבנתי איך זה יכול להיות שהם היו בתוך הגוף 10 שלי. אחר כך אני מסתכלת שניות והם בחוץ". צילום: פרטי | בני הזוג וקסלר בחדר הלידה

בשבועיים שחלפו מאז הלידה היה געגוע לתינוק? "אני לא 'מתגעגעת' לתינוק. זו לא הגדרה טובה. אני מרגישה חוסר במשהו שהיה לאורך השנה איתי. כל הליווי, ההריון, התהליך, הכל היה ביחד, גם כשלא היינו ביחד היה יעד. עכשיו תלוי בנו כמה נרצה להיפגש". דיברתם על זה? אתם תהיו בקשר? "בטח. זה נראה לי הדדי. אני עכשיו בחופשת לידה בלי תינוק. זה פינוק אמיתי. זו מנוחה באמת בלי לקום כל שעתיים. אין לי שום רגשות מעור־ בים, רק בונוס אמיתי". תעשי את זה שוב? "זו הפעם הראשונה וכנראה גם הפעם האחרונה. אני לא מאמינה שיאפשרו לי לעשות דבר כזה. היה לי סיבוך בלידה הראשונה, וכנראה מבחינה בריאותית אני לא יכולה". על החוויה היא אומרת שהיא שינ־ תה את חייה. "אין סיכוי כנראה שאני אי פעם אתן משהו גדול יותר למי־ שהו בחיים שלי. זאת חוויית נתינה מאוד גדולה. זה משנה חיים, לתת איבר מהגוף שלך. זה להציל חיים, וכמובן שלתרום איבר זה מחיר גדול יותר, כי זה מאפשר לאדם חיים. לא הצלתי אף אחד, אבל כן שיניתי לכמה אנשים את החיים באופן הכי משמעותי שאפשר לדמיין". ובכל זאת, את חושבת על מה זה דרש ממך? "אני שואלת את עצמי מה התהליך דרש ממני, אבל אני לא יודעת לע־ נות על זה כרגע. אני צריכה לעבד את התהליך כדי לענות על זה. זו השאלה שאני שואלת את עצמי: 'מה זה דרש ממני'". "אני לא 'מתגעגעת' לתינוק. זו לא הגדרה טובה. אני מרגישה חוסר במשהו שהיה לאורך השנה איתי. כל הליווי, ההריון, התהליך, הכל היה ביחד"

"פונדקאות היה עוד משהו ש'המשוגעת' הזאת עושה"

15.9.2023 ˆ ידיעות ראשון, רחובות 42