ראשון 16.12.22

עינב מימון ז"ל. "תמיד שאלה 'נכון שאצא מזה?'"

האחות "רק נופר: כשגדלתי הבנתי את הפער בין איך שאני רואה אותה, לאיך שהחברה רואה אותה. היא גרמה לנו לפתח חמלה כלפי אחרים, בזכותה כל המשפחה נרתמה לסייע למוגבלים"

לעודד אותי, כל הזמן אמרה לי כמה היא אוהבת אותי ואת המשפחה שלנו". דיברתם איתה על הסוף שמתקרב? "לא ממש, כי היא לא הייתה במקום הזה", מסבירה נופר, "היא הייתה בחו ־ רה מאוד אופטימית ורק רצתה לשמוע דברים חיוביים, שאלה תמיד 'נכון שאצא מזה? נכון שאחלים?' היא רצתה חיוכים ואהבה, לא שיחות על 'מה יקרה אם...' זה מה שהיא רצתה לשמוע וזה מה שהענקנו לה גם כשהבנו לאן זה הולך. פעם אחת ביקשתי ממנה שתטפל בכל מה שצריך מבחינת סיסמאות והרשאות, היא שתקה והייתה מאוד רצינית, לא הבינה למה בכלל מדברים על זה, אמרתי לה שזה רק למקרה שהמצב יידרדר. אבל היא הייתה בשלה, דיברה על טיסות וטיולים שנחווה יחד, אופטימית כל הזמן". המוות והנחמה את הלילה בו נפרדה משפחת מימון מעינב הם לעולם לא ישכחו. "באותו יום בעלי שלח לה תמונות של הילדים במ ־ שחקייה והיא לא הגיבה, זה כבר נראה מוזר כי היא תמיד הייתה עונה מהר. ההורים שלי תמיד היו לצידה, בכל רגע נתון אבא או אמא היו איתה, אף פעם לא השאירו אותה לבד, ואנחנו האחים היינו מבקרים בערב. באותו ערב היה לי אירוע, באתי והיא ישנה ממש עמוק ושמחתי כי היה לה קשה להירדם. הלכתי בלי להספיק להיפרד כי לא רציתי לה ־ עיר אותה, כשהגעתי לאירוע אבא שלי התקשר ואמר שהיא למעשה נכנסה לת ־ רדמת, באתי מהר ושם אמרו לנו שהיא

בקביים ומתקשה להסתובב זה היה מאמץ עצום והיא עשתה זאת עבורם. אני מסת ־ כלת על ילדיי וחצי מהדברים שלהם היא קנתה להם, זה הכאב הכי גדול שלי, כי ילדיי רק בני שנתיים וחמישה חודשים והם כנראה לא יזכרו אותה. לכן כתב ־ נו על המצבה שלה גם את המילה דודה, כי זה מאוד אפיין אותה והם היו יקרים לליבה". ההידרדרות במצבה למרות המוטיבציה, שמחת החיים והח ־ מצבה של עינב 35 לומות הגדולים, בגיל החל להידרדר. "היא כבר חלתה בעבר והחלימה", מספרת שוש. "תחילה חשבו שהכאבים נובעים משימוש בקביים, רק אחרי טיפולים אורתופדים שלא הועי ־ לו גילו שיש לה גרורה סרטנית בריאה שמקרינה לגב התחתון והחוליות התח ־ תונות ניזוקו. היא עברה ניתוח והקרנות שצימקו את הגרורה, וכבר חזרה לשגרה. אבל בפסח האחרון היא הרגישה בליטה בשד, גילו גידול אגרסיבי, היא התחילה סבבים 12 מתוך 9 טיפולי כימותרפיה, שייעדו לה, אבל אז צצה בליטה בגב שהחמירה את המצב וגרמה לה לכא ־ בים רבים והיא החליטה שהיא לא רוצה להמשיך את הכימותרפיה. עשו בדיקות נוספות וגילו שגם הגרורה בריאה התפ ־ רצה, זה התפשט ובשבועות האחרונים זה כבר היה נוראי ולא סיפרו לה לאן הסרטן כבר הגיע. עד הרגע האחרון היא הייתה אופטימית, דיברה על כך שעד יום ההולדת שלה בפברואר היא תחלים. היא לא אהבה לראות אותי מודאגת וניסתה

משמונה בבוקר ועד הערב, ילדים שנה ־ נים מפעילויות העשרה, טיולים וכיף. שנה אנחנו עורכים 20 במשך למעלה מ־ ערב התרמה והשנה לראשונה פספסתי אותו כיוון שהוא התקיים לפני שבועיים, כשעינב כבר לא היתה במצב טוב". תמשיך בפעילות גם בלי עינב? "אמנם רק קמנו מהשבעה אך אין לי ספק שאמשיך להיות פעיל בעמותה, אני משמש כחבר הנהלה, מורשה חתימה וגזבר ומשתתף גם בוועדת נגישות בעי ־ רייה. אני משתדל לסייע לאוכלוסיית המוגבלים בעיר, כיוון שזו קבוצה גדולה ואם אנחנו לא נפעל עבור עצמנו אף אחד לא יעשה זאת עבורנו". מגשימה חלומות גם כשבגרה וכבר לא הייתה זקוקה לע ־ מותה, עינב לאהפסיקהלהגשיםחלומות. היא גרה לבדה למשך תקופה, הוציאה רישיון נהיגה ואף מצאה עבודה מסוד ־ רת בחברת החשמל, אבל החלום הגדול היה להקים משפחה משלה. "היא הייתה מאוד נחושה, בקטע הזה היא חשבה כמו ילדה, מה שהיא רוצה היא תשיג", נזכרת נופר בחיבה, "היא הייתה מאוד אימהית באופי שלה, חלמה על היום שתמצא בעל ותביא ילדים, היא מאוד רצתה משפחה והתנהגה באופן אימהי. תמיד הייתה מצטרפת אליי עם הילדים לג'ימבורי, למרות הקביים והקושי, תמיד רצתה להקריא להם עוד סיפור, להרדים, לה ־ שתתף במקלחות ולפנק במתנות. כשהיו חולים הייתה מביאה להם בלון, עבורנו זו מחווה פשוטה, אבל בשבילה שמתניידת

שלמה מימון. ימשיך לקיים את העמותה כפי שעינב רצתה

לא תעבור את הלילה וכך אכן היה". למרות הקושי, משפחת מימון מוצאת נחמה. "עינב תמיד הייתה מוקפת משפ ־ חה וחברים, עטופה בחום ואהבה כל חייה והיא חיה אותם במלואם, בשמחה ובהג ־ שמה", אמרה האם שושי וסיפרה גם על אהבתה הגדולה בשנה האחרונה לכדו ־ רגל ובעיקר לקבוצת מכבי חיפה. "היא הייתה צופה נלהבת של כל המשחקים ומתרגשת מכל גול. סיפרו לי שהם מת ־ כננים דקת דומיה לזכרה וזה מאוד מרגש אותי". ¿

13

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 16.12.2022