ראשון 19.04.24

משפחת ליבנה "נחגוג עם הרבה געגוע" כבר חצי שנה מתגוררת משפחת ‰ ליבנה משדרות בדירה בנס ציונה "פחות מתאים השנה סדר פסח גדול, אבל למדנו גם לחיות לצד האבל", אומר האב עמית ) אגרונום ואלכסנדרה 48 עמית ליבנה ( המשפחה: ) מנהלת חשבונות במועצת שער הנגב. 39( .) 10 ) ורעות תתיר ( 8 שגיא עוז ( הילדים: שנה), ומאז המלחמה 13 במקור משדרות ( מגורים: בנס ציונה. משפחת ליבנה פונתה משדרות לנס מה נשתנה: ציונה ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה. "כשהת־ חילו האזעקות עברנו לממ"ד", משחזר עמית, "בה־ תחלה זה נשמע כמו עוד יום שגרתי של אזעקות, זו מציאות עצובה אבל אנחנו מתורגלים בזה, אבל אז שמנו לב לתדירות והבנו שזה יוצא דופן. גם שמענו ירי ופעילות של מחבלים אבל חשבנו שזה בצד השני של העיר, ובכנות למרות שזה עצוב אנחנו רגילים לחיות במצבים כאלו אז אומנם עשינו גיחות לממ"ד ולא יצאנו מהבית אבל ניהלנו יום רגיל, אפילו אפינו כי תכננו להכין לחם. במקביל קיבלנו כל הזמן מידע מהעירייה, ענינו לטלפונים מודאגים מהמשפחה ונ־ שארנו קרובים למרחב המוגן". בשלב הזה משפחת ליבנה לא ממש ידעה מה נכון לעשות. "הדעות היו חלוקות", מסבירה אלכסנד־ רה, "כשהתחילה פעילות צבאית רצינית עמית רצה שנקח את הילדים למרכז ואני פחדתי מהדרך, שלא

בית הספר הזה", מספר עמית, "גדלתי כאן אך כיוון שאין כאן חקלאות עברנו לדרום". כיצד תבלו את חג הפסח? "בדירתנו החדשה בנס ציונה", אומר עמית, "נארח את המשפחה של אלכסנדרה. בדרך כלל אנחנו חוגגים עם המשפחה המורחבת, השנה זה אחרת, אשתי איבדה את סבתא שלה ופחות מתאים להם סדר פסח גדול. אנחנו תמיד באים למרכז בחגים, אבל כמובן שהשנה יש המון געגוע. כבר מהיום הראשון התגעגענו לבית שלנו, גם הילדים מאוד רוצים לח־ זור, הם תמיד שואלים מתי זה יקרה. בשדרות יש להם את המשחקים, חוגים והח־ ברים שלהם, החדרים והפי־ נות שלהם. אנחנו מסבירים להם שקיבלנו החלטה הורית לסיים כאן את שנת הלימודים במקום לתזז בין מע־ רכות חינוך. "כשנפתחו בתי הספר בשדרות סגנית המנהלת אצ־ לנו סיפרה שהקושי הגדול. זה פס הקול של המלחמה, יש המון רעשים בשדרות, אנחנו אומנם רגילים לזה אבל עכשיו מדובר בפיצוצים שממש מרעידים את כל "אנחנו עוד נשוב", מסכמת אלכסנדה, "בינתיים אנ־ חנו עובדים באותן עבודות, עמית נוסע לדרום ואני עובדת מהמחשב בבית. המועצה איבדה אנשים טובים, ביניהם גם ראש המועצה אופיר ליבשטיין שהיה מה־ באוקטובר. כולנו 7 ראשונים שנודע על הירצחם ב אמורים להיות באבל, אבל בני אדם חייבים להמשיך לחיות, למדנו לחיות לצד האבל". ¿ הבית, קשה לנהל חיים ככה". אז החלטתם לחזור לשדרות.

עמית: "היה לנו המון מזל כי תוך זמן קצר ובסיוע הרווחה בנס ציונה, מצאנו דירה. הילדים השתלבו בצורה מדהימה" מה נשתנה ? הכול

יתפוס אותנו טיל תועה. ארזנו תיק קטן, רק כמה הח־ לפות לילדים כי חשבנו שנחזור תוך כמה ימים, לא חלמנו שחצי שנה אחרי עדיין לא נחזור הביתה. "כשהודיעו שאפשר להתפנות נסענו להורים של עמית בשכונת נווה ניר בנס ציונה. פגשנו כאן קהילה מלוכדת ותומכת, ממש קיבוץ בתוך העיר כשכל המ־ שפחות מאוד מחוברות. היה לנו המון מזל כי תוך זמן קצר ובסיוע הרווחה בנס ציונה, מצאנו דירה. הילדים השתלבו בצורה מדהימה הודות לאגף החינוך שדאג לשיבוצים קרובים ונוחים". אלכסנדרה מנהלת חשבונות במועצה אזורית שער הנגב ועמית אגרונום בחברת זרעים, שניהם ממשיכים לעבוד בעבודתם למרות האתגר ואפילו הילדים כבר השתלבו במסגרות חינוך מקומיות ולומדים בבית הספר שקד. "זה נחמד כי אני מהמחזור הראשון של

וחברות וחברי מועצת העיר מתן דיל, ראש העיר חירות ואחדות מאחלים חג של בסדר ביחד כולנו נהיה

10

19.4.2024 ˆ ידיעות ראשון, רחובות