ראשון 19.11.21

יום המאבק הבינלאומי לאלימות נגד נשים

25.11

לתפוס את הרגע. ולשחרר לצלמת אורנית אלוני מראשון לציון יש מטרה: להאיר דרך לנשים שחוות אלימות פיזית, מילולית ורגשית - באמצעות פוטותרפיה ‰ "כשאת מצליחה לקום מתוך קושי עמוק את מבינה שיש לך תפקיד: להיות השראה ולעזור לאחרות. הצילום יכול לסייע לנשים שאפילו לא יודעותשהן לכודות בתוך המעגל"

אורנית לפני כארבע שנים ) מראשון לציון היתה מעורבת 46 אלוני ( בתאונת דרכים. כשנסעה על גשר ראשון, רכב פגע במכוניתה מאחור והיא ספגה צליפת שוט. כמי שמחפשת בדרך כלל את המשמעויות שמעבר לדברים, אלוני הבינה את הרמז: "הרגשתי שאלוהים ניער אותי ואמר לי, 'אורנית, תתקדמי עם החיים שלך, הגיע הזמן שתחצי את הגשר'", היא אומרת. "מאותו רגע התחלתי לטפל בעצמי". לחיות בטשטוש היום, אחרי מסע ארוך שחוותה, אלוני מעבירה הלאה את המסר באמצעות סד ־ נאות צילום ופוטותרפיה (טיפול באמצעות צילום). "הבנתי שהשינוי שעברתי, שלימד אותי לבטא את הקול ואת הרצון שלי, נועד כדי שאוכל לעזור לאנשים אחרים", היא אומרת. "כשאת מצליחה לקום מקושי רגשי ממושך, את מבינה שיש לך תפקיד: להיות השראה ולעזור לאחרות. למשל, אני פוגשת המון נשים שחוות אלימות רגשית מתמשכת על בסיס יומיומי, ואין להן מושג מה לעשות עם זה. נגד אלימות פיזית יש חוק, ואפשר לפנות למשטרה, ואת האלימות המילולית שומעים בצורה ברורה. אלימות רגשית, לעומת זאת, מטפטפת לאט, באופן שקשה לשים את האצבע. יש נשים שחיות שנים במצב של טשטוש וסינוור ולא מצליחות לפרש את הקולות שבראש, כי זה משהו לא מדובר ולא ממש מוגדר. הן יכולות לחיות עם אדם שכלפי חוץ הוא מקסים ומפרגן, אבל בבית הוא מקטין ומצמצם אותן על בסיס קבוע". איך זה בא לידי ביטוי? "אלימות רגשית היא כמו טיפה שחוצבת בסלע: כל הזמן יש ביקורת, ויש 'עונשים' של שתיקות ומשפטים כמו 'את לא שווה', אבל הכל עטוף במצג מתעתע, שכאילו יש

אהבה, ואת בינתיים חיה בניסיון תמידי ואינסופי לרצות, כדי שהכל יזרום על מי מנוחות. וכשאת אומרת שמשהו לא בסדר, אנשים לא מבינים מה את רוצה, הרי הוא סימפטי ונחמד. אני פוגשת יותר ויותר נשים חכמות ומצליחות, בעמדות בכירות, שחיות עם בני זוג שתלטנים ונרקיסיסטים ולא יורד להן האסימון. הן אפילו לא יודעות שהן לכודות בתוך המעגל. שנים לוקח להן להבין שמישהו שולט במחשבות שלהן ומסדר להן אותן בראש כדי שיתאימו למה שהוא רוצה". להסתתר מאחורי המצלמה אלוני, אמא לשתי בנות, צלמת פוטות ־ 30 רפיסטית ומעצבת גרפית, עוסקת כבר שנה בתקשורת ויזואלית. מאז שהיתה ילדה הלכה לכל מקום חמושה במצלמה וכשבגרה הפכה את התחביב לעיסוק שממנו היא מת ־ פרנסת. לקח לה הרבה שנים להבין שהיא בעצם מתחבאת מאחורי העדשה. "כיוון שהייתי ביישנית, הצילום איפשר לי לברוח מסיטואציות חברתיות. היה לי יותר נוח להיות מאחורי המצלמה מאשר להתערבב עם אנשים", היא אומרת. "יום אחד הבת שלי דפדפה באלבום התמונות ואמרה, 'אמא, תראי לאיזה מקומות יפים אבא לוקח אותנו'. ופתאום הבנתי שאני חסרה: הרי אני זאת שיזמתי את הטיולים, ארגנתי את הפקות ימי ההולדת, אפיתי את העוגות ועשיתי הכל, אבל אין לי אף תמונה עם הילדות שלי. אני תמיד זאת שמצלמת ומסתתרת מאחור". היציאה של אלוני לפרונט הגיעה בזכות לימודי פוטותרפיה באוניברסיטה הפתוחה. מבחינתה היו אלה לא רק לימודים, אלא בעיקר תהליך של טיפול עצמי עמוק. איך זה קרה? "הפוטותרפיה משתמשת בצילום כמרחב לטיפול, ולכן התמונה - שבאמת שווה יותר מאלף מילים - עוקפת את ההגנות שלנו ומייצרת מרחב שמאפשר לחשוב, להרגיש וליצור השקפה חדשה. משיעור לשיעור בקורס דברים התעצמו אצלי. פתאום למ ־ דתי לפתוח, לשתף, להקשיב לרצונות שלי ולתפוס מקום בתוך המסגרת. בפרויקט הגמר – שבו נדרשתי לצאת ל"מסע גיבור" – התמודדתי עם הרצון שלי בשינוי, וככה, דרך התמונות, הצלחתי להקשיב לעצמי באמת, לדעת מה נכון לי ומה אני רוצה. בסופו של התהליך החלטתי להתגרש". איך הפוטותרפיה מסייעת לשינוי? "הביטוי הוויזואלי בתהליך הפוטותרפיה

סי גל בר־קובץ

"אני פוגשת יותר ויותר נשים חכמות ומצליחות, בעמדות בכירות, שחיות עם בני זוג שתלטנים ונרקיסיסטים ולא יורד להן האסימון. שנים לוקח להן להבין שמישהו שולט במחשבות שלהן ומסדר להן אותן בראש כדי שיתאימו למה שהוא רוצה"

איך עושים פוטותרפיה? בפוטותרפיה (תרפיה באמצעות צילום) המצלמה משמשת ככלי טיפולי שמסייע לעקוף הגנות ולייצר תקשורת שאיננה מילולית. הגירוי הוויזואלי מאפשר למי שמצלם וצופה בתמונות לעבד מחשבות, רגשות, סיפורים וזיכרונות, ובכך לשקף את תפיסת המציאות של המטופל כדי להגיע לשינוי

צילומים: אורנית אלוני | שלולית

געגוע

מישהו שולט בך

עכשיו אני נחה

28

19.11.2021 ˆ ידיעות ראשון, רחובות