ראשון 19.11.21

"לנשים שחוות אלימות רגשית יותר קשה לקום וללכת, כי הן חושבות שאיכשהו אפשר להסתדר עם זה. הן אומרות לעצמן, הרי הוא לא מרביץ לי, הוא לא מקלל אותי, ואולי אני בכלל ממציאה, או שבכלל לא הבנתי אותו, ואולי המצב בעצם לא כל כך נורא"

אורנית אלוני. "המטרה היא ליצור | " השקפה חדשה צילום: ענן ורוד

כך תזהו אלימות רגשית:

השמצות והאשמות על בסיס קבוע הקטנות, בצורה מלעיגה ומגוחכת חיקויים ושינויי גרסאות כדי להשיג את המטרה מניפולציות

, "לא" כל דבר שאת רוצה לעשות נתקל קודם כל בתגובה: כשהמטרה היא להפוך אותך בצורה איטית אבל שיטתית ל"יס מנית" האוכל אף פעם לא מספיק טעים, הכביסה לעולם המון ביקורת: לא מקופלת כמו שצריך : אם לא תתנהגי כמו שהוא רוצה "הענשות" כל הזמן יש התניות ו הוא לא ידבר איתך, הוא לא יבוא איתך למשפחה שלך , סימפטית ומפרגנת, מה שמכניס כלפי חוץ ההתנהגות שלו נחמדה אותך ל"טשטוש", כי כולם אומרים שהוא אדם מקסים , שבעקבותיה מגיעה ההקטנה: "מי שאומר קנאה בהצלחות שלך לך שהצלחת לא באמת מבין" כשאת מבקשת ללכת לטיפול הוא אומר, "ככה זה ניסיון לצמצם: אצל כולם", מלביש עלייך את המציאות שלו ושותל בתוכך אמונה חדשה לגבי מי את "מי ירצה אותך בכלל?" כשאת מבקשת להיפרד הוא אומר:

לחימה בשורות ניל"י. גם בני נוער בסי ־ כון וילדים שמתמודדים עם חוסר ביטחון וקושי חברתי הופכים את המצלמה לערוץ של ביטוי. "אני לא מטפלת באנשים", היא מדגישה, "הצילום הוא זה שמאפשר להם לעשות עיבוד רגשי ולבטא את הקושי ואת היופי, את הרצונות, המחשבות, הרגשות והחלומות שנמצאים בתוכם". איך צילום יכול לעזור לאישה שנמצאת במעגל האלימות? "בקורס בראשון לציון, למשל, קבוצת הנשים קיבלה טקסט ונשלחה לצלם את מה שהוא עורר בהן. אחת צילמה בניין גבוה, כמו השאיפות שלה. השנייה צילמה דלת פתוחה, כי היא רוצה לצאת מתחושת הסגירות. שלישית צילמה פסל של אריה, מתוך ההזדהות עם העוצמה הפנימית שב ־ תוכה. גם זווית הצילום משנה: צילום מל ־ מעלה משטיח את הדמות, צילום מלמטה מעצים אותה. משחקי אור וצל משקפים את החלקים המוארים והאפלים בתוכנו". אלוני מדגישה שאלימות רגשית היא לא נחלתן של נשים בלבד. "היא מתקיימת גם בין הורים לילדים, מורים ותלמידים, מעבידים ומועסקים, בין חברים שמגיעים למצבי חרם, בין ילדים להורים מבוגרים ולפעמים גם בין הנשים, שפוגעות רגשית בבן זוגן", היא אומרת. "אז נכון שבדרך כלל אי־אפשר ללכת עם זה למשטרה, אבל יש הרבה מה לעשות כדי לצאת מהמעגל".

שם מראה מול הפנים, וזה כמו הארה, כי לנשים שחוות אלימות רגשית קשה יותר לקום וללכת, הן חושבות שאיכשהו אפשר להסתדר עם זה. הן אומרות לעצמן, הרי הוא לא מרביץ לי, הוא לא מקלל אותי, ואולי אני בכלל ממציאה, או שלא הבנתי אותו. ואולי המצב הזה לא כל כך נורא. הרי זה מה שהוא ממילא כל הזמן טוען". לצאת ממעגל האלימות בשנה האחרונה אלוני מעבירה קורסים וסדנאות בפוטותרפיה, שבהם משתלבים – כמו בחיים עצמם – רגעים חווייתיים ומה ־ נים, וגם רגעים רגשיים, עמוקים וכואבים. "המטרה היא ליצור השקפה חדשה מתוך התבוננות פנימית", היא אומרת, "וכך נו ־ צרת התרפיה ונוצר השינוי". בימים אלה הסתיימו עשרה מפגשים שאלוני העבירה בשיתוף המינהל לשילוב חברתי בעיריית ראשון לציון, לנשים בגיל השלישי שמתמודדות עם אלימות. סדרות התמונות שצילמו הנשים יוצגו בפני אנשי מקצוע בתערוכה "הנני כאן! רגעים של נו ־ כחות בתוך מצוקה", שתעלה בבית זרובבל. ברמלה הנחתה אלוני קבוצת קשישות , חלקם מתמודדים 88-75 וקשישים בגילאי עם בדידות, ששחזרו באמצעות הצילום זיכרונות מהשואה, מהעלייה לארץ ומה ־

29

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 19.11.2021