ראשון 20.01.23

מלך השכונה סי גל בר־קובץ / / צילומים: נ יר אמיתי

בתקופה הרעה של מאור אשכנזי, כשניסה להיות "אחד מהחבר'ה" בשכונת רמת אליהו, הקוד היה לעשותשטויות, ללכת מכות, לפנצ'ר מכוניות ולגנוב ‰ כשגילה את המוזיקה והתחיל לכתוב, להלחין, להקליט ולהופיע, הפכו החוויות הקשות מהשכונה לשירים שגורפים מיליוני צפיות ביוטיוב ‰ "אני רוצה להיות האמן הכי משפיע בישראל, אבל בינתיים אני מרגיש כמו סטארטאפיסט שמהמר על המניה שלו"

מחלון דירתו של מאור אשכ ־ בבניין החיילים המשוחררים בראשון נזי לציון נשקף עד הקצה נופה של העיר. אבל המבט אל האופק מתגמד אל מול החלומות ). הוא לגמרי סגור 22 הרחוקים של אשכנזי ( על זה שיהיה זמר ענק כמו שלמה ארצי וימ ־ לא את קיסריה ודור שלם יכיר את המילים שהוא כותב מדם ליבו. "אני רוצה להיות האמן הכי משפיע בישראל", הוא אומר. "אני רוצה לגעת בכולם, בלי פוזה. לדבר עם הקהל בגובה העיניים ולשיר על הדברים שקורים לכולנו בחיים". לשחק אותה גנגסטר הלב של אשכנזי נשפך ישירות 13 כבר מגיל לטקסטים. ימיו המורכבים כנער שרצה להיות "אחד מהחבר'ה" בשכונת רמת אליהו, שימשו לו השראה מצוינת לשירים. הוריו של אשכנזי התגרשו כשהיה בן שנה, וכל אחד מהם נישא שוב והקים משפחה חדשה. הוא היה ילד טוב ותלמיד 12 למרות שעד גיל מבריק, "שנבחן לכיתות מחוננים והכל בא לו בקלות", משהו חלחל בתוכו בחוסר שקט מציק, בתחושת חוסר שייכות תמידית ובחי ־ פוש אחר אהבה. מצאתי את עצמי מחפש את כל זה 13 "בגיל מחוץ לבית", הוא מספר. "גרתי בנווה ים אבל כל החברים שלי היו מרמת אליהו, ושם הסתו ־ בבנו כל הזמן. הקטע היה לעשות שטויות, לפ ־ גוע באנשים, לגנוב, ללכת מכות, להסתובב עם סכינים ולפנצ'ר מכוניות. זה מה שידענו וזה מה שחשבנו שהופך אותנו לגברים. בבית הייתה לי תדמית של ילד גאון, ככה אמא שלי גידלה אותי, אבל בשלב ההוא בית הספר לא עניין אותי בכלל. כל מה שהעסיק אותי הייתה השייכות החברתית. הייתי מוכן לעשות כל מבחן אומץ שירים את המעמד שלי בחבורה, שיאפשר לי להרגיש אהוב ומקובל, גם אם זה אומר לשחק אותה גנגסטר ולהראות כמה אני פסיכי". למרות האקשן והאדרנלין הגבוה, אווירת האלימות נתקעה לאשכנזי בגרון. "המצפון עשה לי רגשות אשמה. הרגשתי נורא", הוא אומר, "וככה נולד השיר הראשון שלי, "טיפ ־ שים וצעירים". אני זוכר שישבתי בחדר וחש ־ בתי, החבר'ה בשכונה ישמעו את השיר ויצחקו עליי, יגידו שאני לא גבר, שאין לי ביצים,

להיות אמן בישראל זה סיפור יקר. "אני עדיין מברר עם עצמי איך אני עושה את זה. את האלבום הראשון מימנתי מעבודה כשליח. חייתי מהטיפים ואת כל המשכורת אלף שקל, הכל הלך 100 חסכתי. הגעתי ל־ לאלבום ולקליפים, ובום, נגמר הכסף. אבל הגעתי להישגים מדהימים שהוכיחו לי למה אני מסוגל: לקליפים שלי יש מיליוני צפיות, אנשים מקעקעים על עצמם מילים מהשירים ר � איש שילמו על כ 700 שלי ובשבוע שעבר טיס להופעה שלי ב'גגרין' בתל אביב, שרו איתי את המילים וגם קנו חולצות שאני מעצב ('אופנת מאור אשכנזי'). אני גם מתנדב בפ ־ נימיות בכל הארץ, וכשאני מופיע בפני הצ ־ עירים האלה, אי־אפשר לתאר מה הולך שם. הם כותבים לי שהשירים נוגעים בהם, מצילים אותם ונותנים להם תקווה לחיות". אשכנזי מושקע בעשייה המוזיקלית עד צוואר. הוא עושה הכל בעצמו, וגם בקליפים הוא מתפקד כבמאי, מפיק, מלהק, נהג, שחקן ומה לא. "למדתי איך להוציא את המיטב במי ־ מון אפסי", הוא אומר. "כולם יודעים שאין לי כסף, אז באים לקראתי ועובדים איתי בכסף־ לא־כסף. האמת, אני מרגיש כמו סטארטאפיסט שמהמר על המניה שלו. קיבלתי הצעות מח ־ ברות תקליטים שרוצות להחתים אותי ולקבל אחוזים, אבל זה יחייב אותי למכור את השירים שלי. יש חלק בתוכי שהכי רוצה לחתום, כי וואו, אני רוצה שכבר יממנו לי את המוזיקה, אבל החלק האחר אומר, תנשום, תנשוך שפ ־ תיים, אתה מגיע להישגים, יש לך קהל, יש לך כוח, אתה תצליח להשפיע על העולם בלי שינגסו לך ביצירה וינסו להפוך אותך למשהו פופי. לא בשביל זה באתי לעולם, אני לא בובה על חוט. יש לי מסר ואני רוצה להעביר אותו לפי הערכים שלי ובדרך שלי". אגב, מה שלום החברים שלך מהשכונה? "לחלקם הסמים שברו את הצורה, חלקם לא בחיים, חלקם הפכו לעבריינים ותקועים עדיין באותו לופ של התיכון, עם באנגים ומסיבות טבע בדיונות של רמת אליהו". יש סיכוי שהם (ואנחנו) נראה אותך יום אחד ב"כוכב נולד?" "תוכניות ריאליטי זה לזמרים, אני יוצר. אני לא בנוי לקאברים ולהצלחות מהירות שנע ־ למות מהר. לי יש מנטאליות אחרת. אני לא צריך שום כוכב נולד שישפוט את השירים שלי. אני אמן שכותב ושר מהלב".

שאני שקרן, שסתם שיחקתי אותה, שאני לא באמת הדבר הזה שניסיתי להיות". יום בבסיס 60 2018 השיר "טיפשים וצעירים" שיצא בשנת והפך לשם האלבום הראשון של אשכנזי, גרף עד היום שני מיליון צפיות ביוטיוב וגם עשה לו סיפתח להתרחקות מהחבורה. "זה לא היה פשוט", הוא מודה. "השנה האחרונה שלי בתי ־ כון הייתה מאוד בודדה. כשאתה מסתובב עם בריונים ומציק לכל השכבה ויום אחד עוזב אותם, אף אחד לא רוצה שתהיה חבר שלו, כי היית חרא כל השנים. מצד שני, כשאיבדתי את הכל, גיליתי את המוזיקה. הייתי מקליט שי ־ רים ב'ווליום', מקלט ברמת אליהו, התחברתי ללהקה ושם מצאתי את הבית. קיבלתי המון ביטחון, המקום הזה הפך למפלט שלי. התח ־ לתי להכיר מפיקים ולהאמין בעצמי. התחלתי להופיע על כל במה בעיר והבנתי שגיליתי את הייעוד שלי. לאן שלא הלכתי אנשים עפו. בהמשך נרשמתי לקורס היפ־הופ ב'רימון' ושם הכרתי את יואב רוזנברג. הוא היה מפיק מת ־ חיל ואני ראפר מתחיל, ומאז אנחנו יחד". דווקא כשהתחלת להצליח הגיע הגיוס. "חיכיתי לגיוס כדי לעשות שינוי. רציתי להיות קרבי, להיות לוחם, והצבא באמת עשה ממני גבר. שירתתי בנח"ל, הייתי חובש פלו ־ גתי, הכרתי אנשים טובים שיחד איתם עברתי טילים, מעצרים, שומר חומות, קו מבצעי. אלה היו סיטואציות לא פשוטות. כל לילה אתה מרגיש שאתה יכול למות". החוויות שצבר כלוחם הובילו לכתיבת שי ־ רים נוספים. "לאורך שלוש שנים הצלחתי לשמור על האש הבוערת", הוא אומר. "בת ־ יום, ואת 60 קופה של הקורונה סגרנו בבסיס השיר הכי מצליח שלי - כבוד - כתבתי במה ־ לך הימים האלה. אני הייתי בצבא – והשיר יצא החוצה והתפוצץ". בום, נגמר הכסף כשאשכנזי פשט את המדים הוא עזב את הבית והתמקם ב"בית החיילים המשוחררים", שמספק פתרון דיור בעלות סמלית לחיילים קרביים אחרי שחרורם. "מרגע שחזרתי לאז ־ רחות היה לי ברור שאני מתחיל לתת פול גז למוזיקה", הוא אומר.

מאור אשכנזי. "אני לא צריך שום כוכב נולד שישפוט את השירים שלי"

מאור אשכנזי. "אני רוצה לגעת בכולם בלי פוזה ולשיר על הדברים שקורים לכולנו בחיים"

28

20.1.2023 ˆ ידיעות ראשון, רחובות