ראשון 22.07.22

יפה ודורון מלסה עם דיוקן עצמי של דויד

מיצירותיו של דויד

אבל דויד היה בשלו, אהב את השקט. רק ביום ההולדת האחרון שלו ההורים שלי קנו לו סמארטפון אחרי ששנים הסתובב עם נייד פשוט, מהסוג שאין לו אפילו אינטרנט. כשהוא הצטרף לקבו ־ צת הוואטסאפ המשפחתית, ישר צחקנו שהוא סוף כל סוף התקדם לציוויליזציה ושרק עכשיו הוא מגלה מה קורה בעולם. "בדירה שלו מצאנו הרבה פתקים שהוא כתב. הוא תמיד אהב לכתוב את המחשבות שלו, משימות ויעדים שהוא רוצה להגשים. בפתקים ראינו שהיה לו חלום להציג תערוכות שלו בארץ

לי. כבר תכננו טיול נוסף, והוא היה אמור להתקיים שבוע אחרי שהתרחש האסון". לצייר, לכתוב ולנגן מלסה ראה באמנות את מרכז חייו, והעבודות שהותיר מעידות על אהבתו לאמנות. תערוכת יצירותיו, שתוצג במסגרת עונת התערוכות של חולון במרכז עזריאלי, קיבלה את 58 בגלריה השם "איש המערות". "מצאנו יצירות שלו על דפים אקראיים בדירה שלו ‑ טפסים של מס הכנסה, תחתיות קפה, קנבסים, קרטונים ומכל הבא ליד, מה שהעיד שמבחינתו העולם כולו הוא מצע של יצירה ועשייה, כי הוא יצר וצייר על כל דבר", ממשיכה האחות. "שמה של התערוכה 'איש המערות' הוא למעשה שם שאנחנו המשפחה המצאנו לו כבדיחה. במשך שנים הוא סירב לה ־ שתמש בטלפון חכם, לא נכנס לרשתות החברתיות ואהב להתבודד ב'מערה' המ ־ טאפורית שלו ‑ לצייר, לכתוב ולנגן. לא הפריע לו להתנתק מהעולם הטכנולוגי. זה היה חריג עבורנו, כי כולנו חיים בעיר,

ובחו"ל. זה משהו שידענו, אבל כשהוא כתב את זה הבנו שאנחנו רוצים להגשים את החלום שלו. המטרה שלנו היא לע ־ שות כמה שיותר תערוכות ולהפיץ כמה שיותר את העבודות שלו. אנחנו רוצים שכמה שיותר אנשים ייהנו מהיצירות ושהאמנות שלו תגיע למקומות מכוב ־ דים, כפי שהוא חלם שיקרה. "שנינו למדנו באותם בתי ספר בחולון, תמיד הכירו אותי כ'אחות של דויד'. הוא תמיד שמר עליי ורצה להגן עליי ועכ ־ שיו אנחנו כמשפחה רוצים לשמור על האמנות שלו". "ללכת עם הלב" לסיכום, מבקש דורון האב להעביר מסר לכל ילד שכמו דויד, חולם בגדול אבל מתבונן על העולם קצת אחרת: "היינו רוצים להגיד לדור הצעיר ובכלל ‑ כל מי שרוצה להגשים חלום וללכת עם הלב, לא לפחד לעשות זאת, לשתף את האנשים הקרובים שישנה דרך שאתה מאמין בה, שהיא עושה לך טוב ואתה רוצה ללכת בה. להגשים חלומות ולהיות אדם טוב לסביבה".

גם כתבה בנושא הזהרות מסחף בנחלים בתקופות מסוימות, והיינו רוצים לנצל את ההזדמנות ולהזהיר אנשים שתמיד ידאגו ללכת עם עוד אדם אחד לפחות ויהיו עירניים לסביבה. אסור לזלזל בכוח של הנהר". הטיול שלא היה סיגלית מספרת כמה טראגי זה עבור המשפחה, שדויד נהרג דווקא במקום שאהב יותר מכל. "הוא היה מדבר בהמון התלהבות על מסלולי הטיולים, על המעיינות והנ ־ חלים, שזה נוף שהכי קרוב לאתיופיה מבחינתו. פעם אחת הוא החליט לקחת את כל המשפחה אליו ולעשות לנו טיול ברמת הגולן והגליל. הוא לקח אותנו במסלולים מוכרים וגם כאלה שרק בו ־ דדים גילו ‑ נחלים, מעיינות ומפלים שהכיר וכל כך אהב. הוא ממש התלהב מכל מקום, הסביר לנו על כל נקו ־ דה ממש כמו מורה דרך, ואירח אותנו בדירתו הצנועה עם הנוף לחרמון. היה חשוב לו להראות לנו שהוא עזב את חיי העיר לטובת הצפון השקט והפסטור ־

"במשך שנים הוא סירב להשתמש בטלפון חכם, לא נכנס לרשתות החברתיות ואהב להתבודד ב'מערה' המטאפורית שלו ‑ לצייר, לכתוב ולנגן"

31

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 22.7.2022