ראשון 22.11.24

שנה אחרי שניסים אטיאס מרחובות נדקר על ידי מחבל 30

כשאני שומע ערבית אני בטוח ששוב באים להרוג אותי הוא היה חייל בשריון כשנדקר על ידי מחבל בקניון מלחה בשנת הפגיעה הקשה ופוסט הטראומה לא הותירו בו רצון לחיות ‰ '92 ‰ אשתו דקלה נלחמה על חייו והקריבה את כולה לטיפול בו ‰ שנה שלמדה ורכשה כלים, היא החלה לטפל 30 עכשיו אחרי בנשים ששרדו את הנובה ובנשות מילואימניקים שנפשן פצועה "הן סופגות את הטראומה כמו כל הגברים. הייעוד שלי הוא ‰ להבריא אותן", היא אומרת

חופית כהן אולאי

ניסים בתקופת השיקום. "חייתי מיום ליום, רק מחכה שהחיים יעברו"

עברו מאז שנה 30- יותר מ שניסים אטיאס מרחובות נדקר על ידי מחבל במסגרת שירותו הצבאי, אבל הקולות, התחושות והסיוטים אף פעם לא עזבו אותו. רעייתו דקלה שהייתה רק נערה צעירה, טיפלה בו במסירות ומהיום שנישאו הקימה את העסק שלה סביבו. היום הם חולמים למנף את הכלים לטיי פול בפוסט טראומה שפיתחו יחד למרי כז לטיפול בנשים עם טראומה או קושי נפשי. "כשהגוף נפצע תמיד גם הנפש צריכה טיפול". הפיגוע "הרגליים שלי קרסו" י � לקראת סופה של האינת 1992 בשנת פאדה הראשונה ניסים היה חייל בגדוד של חיל השריון 162 קשר הצמוד לאוגדה ובמסגרת תפקידו שירת כנהג אמבולי נס. עיקר פעילותו הייתה באזור רמאי ללה ויריחו. "עשיתי שירות משמעותי. התפקיד שלי כנהג אמבולנס אומנם לא היה טיפולי אבל חילצנו פצועים בשטח ומעולם לא חשבתי שיום יבוא ואהיה בצד השני. זה קרה דווקא במהלך הפוגה, כשהוציאו אותנו לסדנת חינוך". מיד לאחר סיור מורשת קרב בירושלים הופנתה היחידה לקניון מלחה. "רק פתחו אותו ורצו להראות לנו את המקום. אני וחייל נוסף הגענו עם רכב פינוי וחיכינו לשאר שהגיעו באוטובוס מאורגן. אלו היו ימים של פיגועים בירושלים והני שקים שלנו היו בהכנס, אבל אני זוכר שהשומר אמר לנו לפרוק ושאין לנו מה לדאוג. ישבנו על המדרכה הצמודה לתחנת האוטובוס ולפתע הרגשתי פגיי עה חזקה בגב. בדיעבד הבנתי שמאחורי ישב מחבל ובידו שקית עם סכין שרכש בקניון, הוא חיכה לחיילים רק כדי לפי גוע בהם, רק כשהוא צעק 'אללה אכבר' הבינו שזה פיגוע. "ניסיתי להתרומם אבל הרגליים שלי

ניסים: "המחבל שרד ולא הביע טיפת חרטה, אמר בפירוש שהגיע להרוג חיילים. הוא שוחרר 22 אחרי שנה בכלא ומסתובב

קרסו, החייל שאיתי רדף אחריו אבל שכח שהמחסנית לא בהכנס ולא הצליח לירות, אני בקושי הרמתי את הרובה, יריתי אבל רק שפשפתי לו את הברך. מי שלכד אותו היה נהג האוטובוס שהתני גש בו. המחבל, בעל אזרחות ישראלית, שרד. הוא לא הביע טיפת חרטה, אמר בפירוש שהגיע להרוג חיילים כי יש לו שנה 22 משפחה בעזה. הוא שוחרר אחרי בכלא, היום מסתובב חופשי בינינו". כיצד התמודדת עם הפציעה? "הסכין חדרה עמוק ופגעה במעטפת עמוד השדרה, בדרך לבית החולים ממש ראיתי אור והפרמדיק התחנן שלא אעי צום את עיניי. הייתי מעל שבעה חודשים בבית חולים שיקומי ובמהלך רוב הזמן הייתי על כיסא גלגלים, למדתי ללכת מחדש. הכאבים היו מטורפים, חזרי תי הביתה בקביים. היום אני בטיפולים

תקין, בדיעבד הבנו שאלו היו התקפי חרדה. היו לי סיוטים בלילה, כל רעש היה מבהיל אותי. " עד היום אני לא מתקרב לקניונים, כל מקום הומה אדם או אפילו דיבורים בעי רבית מציפים בי הכל, אני בטוח ששוב באים להרוג אותי. כל הזמן יש לי פלאי שבקים, כל משדר חדשות מקפיץ לי את הלב. אני לא היחיד, אחי גילה על הפי ציעה שלי כששידרו את זה בטלוויזיה, פתאום ראה אותי זרוק על הכביש וזועק, זה שבר גם אותו". מה גרם לך לפנות לקבלת עזרה? "בהתחלה כשהלילה הפך ליום חשבי תי שזה בגלל השיקום, עם הזמן הבנתי שמשהו בי לא תקין. חייתי מיום ליום, רק מחכה שהחיים יעברו, אני מודה שגם היו לי מחשבות אובדניות. במשך השנים דקלה רעייתי לקחה הכל על עצמה, בית,

בבית החייל, רואה שם חיילים שנפצעו במלחמה והם מזכירים לי אותי, רק חוי למים להחלים ולשוב להילחם. הם לא עוצרים לרגע לחשוב שכשהגוף נפצע בקרב, גם הנפש צריכה שיקום וריפוי". ההתמודדות

"עד היום אני לא מתקרב לקניונים"

במשך שנים רבות גם נפשו המיוסרת של ניסים לא קיבלה את הטיפול לו הייתה זקוקה. "בפן הפיזי מיום הפציעה שנה 12 הוכרתי כנכה צה"ל, אבל לקח לי להיות מוכר גם בפן הנפשי. הייתי מגיע לרופאים ואומר שהלב שלי עומד להי תפוצץ, אבל כל הבדיקות הראו שהכל

חופשי בינינו"

ראשון רחובות

אורית קוסטנטינו עורכת גרפית ראשית: זיוה ניסים / עורכת: אורלי קנטור מנהלת עיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: רינה נאור לוח: ציונה דואניאס / יועצת פרסום: ניראל שופן / רכזת מודעות: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: שלום חכמון / מנהל הפקה ותפעול:

בשער: צילום: | דקלה וניסים אטיאס | יובל חן • איטליה הקטנה פנה בייקרי צילום:

8

22.11.2024 ˆ ידיעות ראשון, רחובות