ראשון 24.06.22

12 . יהלומה בוני מטופלים במשמרת

ד"ר מאג'ד ג'ועבה. "הקללות הכי גסות שאפשר לדמיין"

יעל פולישוק. "אנחנו לא מוגנים"

מאבק הצוותים הרפואיים

יהלומה בוני: "לרוב זה לא המטופל אלא המשפחה שיותר אלימה. קרה שזרקו על אחות חיתול ואמרו לה 'קחי, זה התפקיד שלך', לפעמים הם מתסיסים אחד את השני בחדרים ואת שומעת הכל ולא יכולה להגיב"

ד"ר מאג'ד ג'ועבה: "אני יודע שאני צריך להיות מוכן נפשית שאקבל צעקות אלף פעם 20 ואצטרך להסביר כל דבר. אנשים באים למיון מאוכזבים וכועסים, אבל הם חייבים להבין שהרופא לא שולט בכל מערכת הבריאות"

יעל פולישוק: "מערכת הבריאות מסורבלת והעומס על הצוותים גדול וכל הזמן צריך להתמודד עם המשפחות והאלימות. למה אני צריכה לפתוח את הדלת ולקבל ברזל בראש?"

האהובים שלכם, נותנים להם תרופות, עו ־ שים להם החייאה, מחליפים חיתולים, כל מה שצריך האדם הכי יקר שלכם, אז למה אתם צועקים עלינו? "זה רק הולך ומחמיר, אני הרבה שנים במערכת, המדינה ומשרד הבריאות צרי ־ כות להרים את הכפפה, אנשים עושים מה שהם רוצים, אין קווים אדומים, בתי החו ־ לים פרוצים כשהצוותים חסרי אונים. "מערכת הבריאות מסורבלת ויש עומס גדול על האחיות, עומס מטורף, מספר החולים לעומת האחיות גדל כל הזמן וצ ־ ריך להתמודד עם המשפחות והאלימות, אנחנו לא מוגנים. למה אני צריכה לפתוח את הדלת ולקבל ברזל בראש? והאחות שנשרפה? הוא התעצבן והלך הביתה והצית אותה, איפה נשמע דבר כזה? זוכרים שלא מזמן כולם עמדו במרפסות ומחאו לנו כפיים? אז הנה, שכחו אותנו מהר מאוד". ¿

לו עשר דקות לכל מטופל ושישה מטופ ־ לים בשעה לא יכול להכניס עוד מטופלים. אנחנו בני אדם". "אין טיפת כבוד" יעל פולישוק, מנהלת הסיעוד של היחידה לטיפול נמרץ כללי במרכז הרפואי קפלן, שנה, 40 עובדת במערכת הבריאות כמעט רוב הזמן בטיפול נמרץ. "זו סביבה מאוד לחוצה, למשפחות אין אפשרות להיות ליד מיטת המטופל. יש ביקורים פעמיים ביום ורוב המטופלים הם חולים קשים ביותר ונ ־ מצאים בסכנת חיים. העבודה במחלקה היא אינטנסיבית מאוד ולציבור אין סבלנות, את מסבירה שוב ושוב, אבל הם כועסים ומתחילים להתווכח והשיח לא מכובד", היא מספרת.

"המחלקה די סגורה, אני כביכול מוג ־ נת, אבל כשהדלת נפתחת הם מתנפלים, תקיפות מילוליות בעיקר. אתה מסביר שהמטופל מונשם ומורדם, שהוא בסכנת חיים, ואין עם מי לדבר. זה לא פעם ולא פעמיים וזה רק הולך ומחמיר. היה לנו מי ־ שהו בקריסת מערכות, כשהמשפחה הגיעה עם הילדים והסברתי שאי־אפשר להכניס ילדים, האבא פשוט דחף את הדלת ונכנס, אני התרחקתי כדי למנוע תקיפה פיזית והזמנתי את הביטחון. "הגיעו שלושה אנשי ביטחון, הייתה המו ־ לה גדולה ומסביב משפחות נוספות וחולים שכולם במצב קשה. מה זה? אין טיפת כבוד לאנשים שחולים במצב קריטי? הם קיללו אותי בצורה איומה. מה אתה צועק עלינו? אני זזתי, אחרת היה שובר לי את השיניים. "לאנשים אין מושג מה זה להיות אחות בבית חולים. אנחנו רוחצים את האנשים

שהייתה מלאה ביקשה שיקבע תור מסודר אבל הוא לא הסכים ללכת. היו כאן צעקות ואנחנו פתחנו את הדלת כדי שחלילה לא תהיה איתו לבד. "יש את המטופלים הקבועים שאנחנו יודעים שיש להם פתיל קצר ומראש לא נגררים איתם, ויש את אלה שמגיעים רגועים ותוך שנייה הכל מתהפך. אין לנו שומר, יש לנו לחצן מצוקה ועד שמגיע הצוות לוקח חצי שעה, בזמן הזה אי־אפשר לדעת מה יכול לקרות. "אנחנו מדריכים את הצוותים קודם כל לצאת למקום שבו יש אנשים, לא להישאר עם המטופל לבד בחדר, להפסיק לתת שי ־ רות, ואנחנו כצוות נעזור וגם אפשר להז ־ עיק משטרה אבל גם זה לוקח זמן. "הגענו למקצוע מתוך שליחות, כדי קודם כל לעזור. אנחנו עובדים במערכת ואנחנו כפופים לכללים שלה, רופא שיש

53

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 24.6.2022