ראשון 24.12.21

פולינה מוסולוב. "תפסתי את | " עצמי בידיים צילום: יריב כץ

ראשון לציון

ההצלה נרשם אירוע יוצא דופן. 16 בגיל הנהלת הוסטל שבו היא שהתה ואמור , הציעה 18 היה להחזיק אותה עד גיל לה לעזוב את מסגרת הפנימייה ולחזור להתגורר בבית בראשון לציון ולחפש שם מסגרת אחרת, פתוחה יותר. "בהת ־ חלה אף אחד לא רצה לקבל אותי אחרי שראו את גיליון ההתנהגות שלי. רק פרויקט "הילה" בראשון לציון היה מוכן לתת לי הזדמנות. אני זוכרת שנפגש ־ תי עם המנהלת שראתה את הדוח שלי והיססה אם לקבל אותי אבל אני הייתי נחושה ואמרתי שאני לא מתפשרת על שנות לימוד אלא שהשאיפה שלי 12 היא בגרות מלאה. בשנה אחת סיימתי את כל החומר של שנות הלימוד שח ־ שנות לימוד סיימתי 13 סרות ואחרי בגרות מלאה בהצטיינות". בגרות בהצטיינות הייתה רק תחנה אחת בדרך של פולינה להוכיח לע ־ צמה ולסביבתה שהיא בעיצומו של שינוי ענק שמתחולל בה ומיד לאחר הבגרויות היא ניגשה לפסיכומטרי והוציאה ציון גבוה (המספר שמור במ ־ ערכת). לאחר מכן היא סיימה קורס מנטורים שנועד להתמודד עם נוער בסיכון והמשיכה בהתנדבות עם נוער עולה בחולון. "נוצר לי איתם קשר חזק וזה גם מה שגרם לי להבין שזאת תהיה המשך הדרך שלי ושאני ארצה להמשיך לתרום לצעירים שעברו את הדרך שאני עברתי". סגירת המעגל פולינה החליטה לצאת לשירות לאומי דווקא במקום שהציל אותה, פרויקט "הילה" בראשון לציון. "נלחמתי עם המערכת שתציב אותי שם כי עד היום לא היה תקן עבור בת שירות בפרויקט, אבל אחרי מאבק גדול ועקשנות רבה, זכיתי להיות הראשונה שהתחילה שי ־ רות לאומי בפרויקט", היא מספרת. "יש מקרים שבהם אני רואה את עצמי דרך בני הנוער. היה תלמיד עולה חדש שנשר ממסגרת פורמאלית, הוא לא דיבר כל כך עברית. פגשתי אותו וראיתי את עצמי, את חוסר הביטחון הזה וחוסר הידע של עולה חדש. גם הוא רוצה בגרות מלאה, אבל לא מצליח לה ־ שתלב באף מסגרת כי אין לו את הכי ־ שורים להשתלב בארץ. לקחתי אותו תחת חסותי. בשנה הזאת שהייתי איתו הוא התקדם המון בעברית, ואני מסת ־ כלת עליו ורואה את עצמי ואת סיפור החיים שלי. "אני ההוכחה שהכל אפשרי. אני התלמידה שלא למדה בכלל כי זה לא עניין אותי. לא קיבלתי תעודות סיום כי פשוט לא הייתי מגיעה ללימודים, אבל בסופו של תהליך הצלחתי כי היה לי הרבה כוח רצון אבל גם כי המער ־ כת הצליחה לתפוס אותי בזמן. פרויקט "הילה" הציל אותי ברגע האחרון ואם לא הם בטח הייתי נושרת ממערכת החינוך ומחפשת את עצמי בעבודות מזדמנות ושם היו נגמרים החיים שלי. היום אני יודעת שכל הדלתות פתוחות בפניי בזכות הכלים שיש לי". ¿

אביאיצקוביץ'

סיפור החיים של פולינה ) מראשון לציון יכול היה 21 מוסולוב ( להוות בקלות השראה לתסריט של סרט דרמה סוחט דמעות. הילדה שעלתה מרו ־ סיה בגיל צעיר רק עם אמה ולא הצלי ־ חה להשתלב בחברה, ראתה איך חברתה נדרסת אל מול עיניה ונשרה כמעט מכל מסגרת חינוכית הצליחה לנצח כנגד כל הסיכויים ולהפוך לסיפור מעורר הש ־ ראה. כיום, כשהיא בת שירות לאומי, היא החליטה לחזור למקום שהציל אותה מעצמה ולעזור לנערים אחרים שחווים את אותם הקשיים. "אני ההוכחה עבורם שאם רוצים באמת אז הכל אפשרי", היא אומרת. הבדידות עליתי לארץ יחד עם אמא 2004 "בשנת שלי והתיישבנו בפתח תקווה. זמן קצר לפני העלייה אבא שלי לא רצה להצטרף וממילא האהבה ביניהם דעכה כך שהם החליטו לסיים את מערכת הנישואים שלהם. "לאמא ולי היה קשה להסתגל בארץ. הגענו בלי כלום ובלי להכיר את המנטליות. אמא שלי התרסקה מבחינה נפשית, היא לא הייתה בבית, הסתובבה בחוץ ולא חזרה כמעט הביתה. מי של ־ מעשה דאגה לי הייתה סבתא שלי והיא גידלה אותי. לא היה מי שידאג לי לדב ־ רים בסיסיים כמו חינוך. לא רשמו אותי למוסדות, לא גן ילדים ולא לכיתה א'. את העברית שלי למדתי דרך המשחקים ששיחקתי מתחת לבניין עם השכנים. רק בכיתה ב' יצרו איתנו קשר ממשרד הפנים ודיברו עם אמא שלי וכך נזכרו לרשום אותי לבית הספר וגם לקופת חולים. "לא הצלחתי לרכוש חברים מלבד חברה אחת שאיתה הייתי מבלה את מרבית הזמן, אבל גם זה הסתיים באופן טראגי. , שעתיים לפני כניסת יום 9 כשהייתי בת כיפור הלכתי איתה ועם חבר נוסף לה ־ סתובב בעיר. כשחצינו את הכביש הגיח רכב מהצד ופגע בחברה שלי. לא ידעתי כמעט עברית ולא היה לי אפילו דרך לי ־ צור קשר עם אנשים שיגיעו לעזור. הרחוב היה ריק מאדם כי כולם התכוננו לצום, רצנו חזרה הביתה וצעקנו "אמבולנס", "רכב פגע" וכל מיני מילים בודדות. בע ־ קבות התאונה החברה שלי נכנסה לקומה וכעבור חודשיים נפטרה. מאז זה לא עזב אותי, היא הייתה החברה הראשונה שלי בארץ. שוב נשארתי לבד. הרגשתי איך הכל נתלש ממני ולא מאפשר לי להמ ־ שיך בחיים. במקביל אמא שלי התחתנה שוב עם מישהו שהיה לי קשה לקבל אותו בתור אב ויחד התגוררנו בראשון לציון. לא יכולתי לקבל ממנו פקודות. כל מה שהיה חשוב לו שאהיה תלמידה טובה או שאני אוכל בפה סגור ואני שהייתי עם כל כך הרבה צלקות בתוכי לא הייתי מוכנה לקבל ממנו הוראות. ההידרדרות בנקודת הזמן הזאת למעשה החלה ההידרדרות והמרד שלי, זה היה בלבד. 12 כשהייתי בכיתה ז', בת

"פרויקט "הילה" הציל אותי ברגע האחרון ואם לא הם בטח הייתי נושרת ממערכת החינוך ומחפש את עצמי בעבודות מזדמנות ושם היו נגמרים החיים שלי" "ברחתי מהבית והתחלתי לשתות סיגריות. הפסקתי להגיע לבית הספר ותוך זמן קצר הצמידו לי פקידת סעד וקצינת מבחן, אבל זה לא שינה שום דבר" וודקה ולעשן

הרקעהמשפחתי הקשהשל פולינהמוסולוב סימן להמסלול ידועמראש: היא נשרהממסגרות, נדדה בין פנימיות, שהתה בהוסטלים ומרדה בכולם ‰ עדשאירועאחדשינהאתחייה והיא החליטה לעשותשינוי ‰ בזכותפרויקט "הילה" היאהשלימה שנות לימוד, סיימה בגרויותבהצטיינות והפכה למנטורית ‰ ואז ניהלהמלחמה נוספת - להיותבתשירות לאומי ראשונה בפרויקט * "אני רוצה להציל נעריםשטעו בדרך" אני ההוכחה שהכול אפשרי הנערה בסיכון הפכה להשראה לתלמידים נושרים

ההצלה שלי. מדובר בבית ספר שהוא למעשה המסגרת האחרונה לפני שנו ־ שרים מהמסגרות של משרד החינוך. מתאימים שם לכל תלמיד את המס ־ גרת המתאימה לו. למשל תלמידים שעברו חרם והמסגרות הרגילות לא מאפשרות להם להמשיך ללמוד שם", היא אומרת. "שם קיבלתי את הכאפה של החיים שלי, את קריאת ההשכמה אחרי שראיתי איך אנשים בגילי מתק ־ דמים בחיים שלהם, עובדים ומוציאים רישיון ורק אני אפילו כיתות נמוכות לא מסיימת. הבועה שחייתי בה התנפ ־ צה והחלטתי שאני לא יכולה להמשיך למרוד כי מי שניזוק זאת רק אני. תפ ־ סתי את עצמי בידיים והתחלתי ללמוד ברצינות והשלמתי את כיתות ז'-ט'".

ברחתי מהבית והתחלתי לשתות ווד ־ קה ולעשן סיגריות. הפסקתי להגיע לבית הספר ותוך זמן קצר הצמידו לי פקידת סעד וקצינת מבחן, אבל זה לא שינה שום דבר כי המשכתי לא להגיע לבית הספר. את שנת הלימודים הזאת לא סיימתי והופניתי למחלקת הרווחה ומשם לפנימייה בעפולה אבל גם שם לא שיתפתי פעולה כי לא הייתי מוכנה לקבל סמכות ואז העבירו אותי לפ ־ נימייה סגורה בירושלים וגם שם לא הסתדרתי. "רגע לפני שהתייאשו ממני הח ־ ליטו להעביר אותי למסגרת ביניים ביבנה ולאחר מכן החזירו אותי שוב לפנימייה בירושלים, אל מסגרת בשם "פרויקט הילה" וזה למעשה היה קרש

26

24.12.2021 ˆ ידיעות ראשון, רחובות