ראשון 30.12.22

מומי רביב. "הפרדס שלי הוא סמל לכך שלא הכל אבוד"

"ברור שהפרדס לא רווחי. כדי להחזיק אותו צריך להביא כל שנה מהבית עשרות אלפי שקלים. בעונה טובה מעט עשרות אלפים, בעונה רעה - הרבה. פרדס חי אף פעם לא יכסה את עצמו בגלל פערי השיווק בישראל"

לתפוזים שנה עשה סבא של מומי רביב את צעדיו 100 לפני למרות הקשיים ‰ הראשונים כחקלאי בארץ ישראל ש"פרדס רבינוביץ'" ידע מאז, לנכד אין כוונה לסגור את חלקת תפוחי הזהב האחרונה ששרדה בין ראשון "כל עוד אני חי, אני לא מוותר ‰ לציון לנס ציונה וממשיך לשמור עליו כפרדס חי ומניב. אם הוא ייסגר, יצטרכו לסגור גם את הבסטה של המדינה" הלוחש

שמשון ודרורה ביום חתונתם. האב מת בפרדס באמצע הקטיף

/ סי גל בר-קובץ / / צילום: יריב כץ

הסבא, אברהם רבינוביץ'

שהראה סימני שורשיות ולמד אגרו ־ נומיה בפקולטה לחקלאות ברחובות, העדיף לתעל את הידע לפיתוח זרעי קנאביס בהייטק, ולא לקטיף תפוזים. ואני יודע שאין שום סיכוי 68 "אני בן שהפרדס יחיה אחריי", אומר רביב. "הילדים שלי לא ירצו להפסיד פה כל שנה כסף. אין להם את האהבה הזו ואת הכוחות האלה. הסיכוי האחרון שיכול להבטיח את קיומו של הפרדס הוא שוק האיכרים". מיץ תפוזים, קפה וג'חנון שוק האיכרים, המיזם שיצא לדרך לפני כשנה, נולד כי "נמאס לי ולחב ־ רים שלי שהסוחרים דופקים אותנו", אומר רביב. "כולם חיפשו איפה אפשר למכור במחיר נורמלי, שלפחות יכסה את ההוצאות. וכיוון שממילא החברים היו מגיעים לקנות פה תפוזים ומנגו, הבשיל הרעיון: להביא תוצרת חקלאית של החקלאים מהסביבה, למכור סחו ־ רה טרייה בעלות תיווך מינימלית ועל

הדרך להפוך את המקום הזה לנקודת מפגש חברתית לוותיקי ראשון והס ־ ביבה". וכך היה: מבית חנן הגיע האבוקדו, מנטעים האננס, ממושב צופית התות, ואליהם חברו חקלאים מרחבי הארץ למופע ססגוני של שוק ירקות ופי ־ רות. לתוצרת החקלאית הצטרפו שו ־ לחנות וכיסאות, מוזיקה, קפה, עוגות וג'חנון, וכמובן, דוכן של מיץ תפוזים טרי שנסחט במקום, ובכל שישי בבוקר, כשהמקום המה קונים, כבר אי־אפשר היה לזהות אם מדובר בשוק או בהתכנ ־ סות חברתית. "אנשים מגיעים, יושבים מתחת לעצים, שותים קפה ומרגישים את ארץ ישראל של פעם", אומר רביב, ומבטיח שבסוף מרץ השוק ייפתח שוב בפול גז (בחורף הוא פועל במתכונת מצומצמת). בין באי השוק אפשר למצוא את ותיקי ראשון לציון והסביבה, כמו גם שלל שחקני הפועל ראשון לציון, שר ־ ביב נמנה עם בוגריהם. בכלל, נדמה שאם יש משהו שמתחרה בגאוות הת ־ פוזים שלו, זו גאוות קריירת הכדורגל

שעשה: "התחלתי לשחק כילד וכנער בהפועל ראשון וכשהשתחררתי הפ ־ כתי לשחקן מקצועי בתקופה שראשון עלתה לליגה הלאומית", הוא אומר, תוך שהוא מזכיר את כל השמות הגדו ־ לים שעולים לרגל ומקלפים קלמנטי ־ נות – אפרים ויימן, אלי מדואל, נחום יעקובי, הרצל בן הרוש, איתן שלום, בנצי פנקס והרשימה עוד ארוכה. "מי ־ ליוני ילדים בעולם משחקים כדורגל, כולם חולמים להיות מסי או חודורוב, מעטים מאוד מצליחים להגשים את החלום ולהיות שחקנים בליגות הרא ־ שונות. אני יודע מה זה להיות אחד הבודדים האלה. כל אחד יכול להיות עורך דין או חקלאי, אבל להיות כדו ־ רגלן בליגת העל? זה באמת הכי וואו". אז מה אתה יותר, כדורגלן, חקלאי או עורך דין? "התקלת אותי", הוא נאנח. "אני גם קצין שנלחם למען המדינה הזאת, אז צריך להוסיף 'חייל' לרשימה. מה אני הכי? לא יודע. כנראה שהכל. איפה הלב שלי יותר? לא יודע. למזלי יש לו הרבה חדרים".

שיך לעבד את החלקה, וכולנו הצט ־ רפנו אליו כל סופ"ש. כנער אני זוכר את זה כסיוט. לא משנה מה, שבת, חמש בבוקר, קמים והולכים לעבוד בפרדס". נוהל שבת בפרדס המשיך גם כש ־ רביב הלך לפנימייה צבאית והתגייס לצה"ל. הוא שירת כקצין מודיעין בשריון, השתחרר בדרגת סרן, למד משפטים והפך לעו"ד שעוסק עד היום בחוזים, נדל"ן וחברות חקלאיות. באחד הימים אביו, בעיצומו של קטיף אשכוליות, קיבל דום לב ומת - והפ ־ רדס עבר לידיו. כחלק מהניסיונות לשדרג את הפוטנציאל הכלכלי של החלקה הוא שתל בה עצי מנגו, ואז גם אבוקדו, ועכשיו הוא בעיצומו של פרויקט שתילי תות, אבל לך תבנה מדינה כשדצמבר בעיצומו, והגשם עדיין מבושש. כשאני שואלת אם יהיה לפרדס דור המשך, נראה שדרכתי על יבלת. לרביב יש שלושה ילדים, רועי, נטע ועידו, ועושה רושם שאף אחד מהם לא נדבק בחיידק. אפילו הבן הצעיר,

27

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 30.12.2022