ראשון 5.11.21

(מימין) למפרט, דיחמנט ודראי. מתקבלים באהבה בעיר

נלחמתי להתגייס לקרבי 18.5 // ליעם דיחמנט, בן

לסבתא עוד לא סיפרתי 18 // הודיה דראי, בת

בכפר סבא כבת, נולדתי וגדלתי אבל תמיד הרגשתי שאני משויך יותר לקבוצת הבנים. למרות זאת הכחשתי את ההרגשה או שחשבתי שמה שאני מרגיש זאת תחושה שכל בת מרגישה. בחטיבה בכיתה ח' התחילו לעלות אצלי שאלות, בעיקר כי נחשפתי לכל מיני הגד ־ רות שהרגשתי שהן רלוונטיות אליי. הייתי בצופים וזו תנועה שהיא מאוד ממגדרת ותמיד הייתי בקבוצת בנות וחשבתי "איך אני קשור לזה?". לא הייתי שלם עם הזהות המגדרית הזאת. כשביקשו מאיתנו במסג ־ רות השונות להתחלק לקבוצות של בנים ובנות היה בי תסכול כי נולדתי בת אבל הרגשתי שנכון לי ללכת לקבוצה של הב ־ נים. לא הרגשתי שההגדרה הזו מתאימה לי. התחלתי לחקור את כל הנושא כדי להבין לאן אני משתייך, הייתי נשאר לילות של ־ מים כדי להבין מה קורה איתי ועם מה אני יכול להזדהות. כל הזמן הכחשתי והדחקתי את ההרגשות שלי. חשבתי שזה לא בסדר להרגיש אחרת ממה שאני אמור להיות באמת ורציתי לחיות בשלום עם עצמי.

בסוף הבנתי שאני להטב"ית כיתה ו' כשהרגשתי שיש לי רגשות לב ־ נות. לא ידעתי שזה שייך לזהות המינית שלי אבל חשבתי על זה שיכול להיות שאני נמשכת לבנות. למרות התחושות שלי עדיין לא יכולתי לדעת שזאת האמת שלי כי לא היה לי מספיק חומר או מידע הבנתי 13 לאמת את התחושות האלו. בגיל כבר לגמרי שאני לסבית אחרי שחקרתי הרבה והזדהיתי עם דמויות לסביות והת ־ חלתי תהליך של יציאה מהארון. זה התחיל בהורים שלי כשסיפרתי להם שאולי אני לא אוהבת בנים ואני נמשכת יותר לבנות, אבל הם בהתחלה נבהלו כי זה מפחיד לשמוע פתאום שהילדה שלך לסבית. הם אמרו שאני נמצאת בגיל מאוד מבלבל ושחבל שאני אסגור לעצמי דלתות על אפשרויות ואחר כך לא אוכל לחזור בי. הם ביקשו ממני לא לספר על זה לאנשים. למרות זאת הרגשתי שאני לא יכולה לשמור על זה בבטן ובעצת ההורים שלי סיפרתי שאני בי־סקסואלית, אבל בסוף יצאתי יציאה מלאה מהארון. בהתחלה היו

התחלתי להגיע למפגשים של 13 בגיל איגי ושם הבנתי עוד יותר מי אני ומה הזהות שלי וזה עזר לי לקבל מושג על מה שעובר עליי. בכל פעם הבנתי עוד דבר ועוד דבר עד שבסופו של דבר, כשהייתי ה � , הצגתי את עצמי כזכר וביקשתי מ 16 בן סביבה לפנות אלי בלשון זכר וזה הרגיש לי נוח. בהתחלה היה לאמא שלי מאוד קשה לקבל את זה, היא לא הבינה למה אני רוצה לעשות שינויים ולמה החברה צריכה לפנות אליי אחרת, אבל בסופו של דבר היא כבר לגמרי מקבלת והיא איתי יחד בזה. כיום אני בטיפול הורמונלי ועשיתי גם ניתוח של הסרת החזה ובשלב זה אני חי בשלום עם הגוף שלי. כשהגעתי לשלבים הראשונים של הגיוס לצה"ל היתה תחושה שאני צריך לשכנע אותם למה אני רוצה להתגייס. למרות מה שהצבא שידר לי, נלחמתי על הזכות שלי להתגייס וכרגע אני פועל להתגייס לשי ־ רות קרבי באחת מהיחידות המעורבות לג ־ ברים ונשים ומחכה להמשך מיונים.

מבטים בבית הספר והערות. עם הזמן ני ־ תקתי קשר עם חלק מהחברות, כי כשהן התבגרו ודיברו על בנים, אני מצאתי את עצמי מחוץ לשיח. יש לי גם צד דתי במשפחה המורחבת ואיתם זה היה מורכב יותר. ההורים בי ־ קשו שלא אספר להם, אבל התעקשתי כי אני לא אוהבת להסתיר ולא רוצה לשקר ובמהלך חג שעשינו יחד סיפרתי לבנות הדודות שלי. מסתבר שחלק מהן כבר ידעו או חשדו והן קיבלו אותי בטבעיות, למרות שעד היום הן אומרות לי שהן לא מסכימות עם הדרך שבחרתי. סבתא שלי לא יודעת עד היום כי היא מאוד דתייה וחוששים שזה יפגע בה. היה לי עצוב לשמוע על ההצעה של חבר המועצה כהן. לאמירות כאלה כבר אין מקום במדינה שלנו ובטח לא בעיר כמו ראשון לציון שמסבירה פנים לחברי הקהילה. יש ילדים כמוני שהיה עוזר להם מאוד לשמוע הרצאות, ולי אישית זה היה מועיל מאוד אם רק היה לי מושג ומידע במסגרת בית הספר.

11

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 5.11.2021