ראשון 8.10.21

ילדים שלא מגיעים חודשים ללימודים אבל אף אחד לא מתעניין ‰ הפצתשמועות מרושעות ברשתות החברתיות ‰ אלימות פיזית קשה ואיומים בהתאבדות ‰ בעקבות תלונות רבות על התגברות תופעת הנידוי החברתי והחרם, החליטו בהנהגת ההורים בראשון לציון להקים גוף מיוחד שילחם בתופעה, בין היתר על ידי הסברה בכיתות, סיירת מיוחדת וכוכבי נוער ‰ אם לתלמידה: "אני לא מאחלת לאף הורה את ההרגשה הזו שהבן או הבתשלך מוחרמים" תנועת החרם

אבי איצקוביץ ' / / צילום: קובי קואנקס

מספיק טובה, השנה הזו הרסה אותה". בסופו של דבר החליטה האם להעביר את בתה לבית ספר אחר, "התחלנו במ ־ קום אחר, אך לצערי בשנתיים האחרונות החלו בעיות בריאותיות שבתקופת הקו ־ רונה היו מסוכנות לה ולכן היא נשארה בבית ובמהלך החודשים הללו שהיא לא הגיעה ללימודים התברר שאין לה שום תמיכה חברתית. במשך שנתיים אף ילד לא יצר איתה קשר, לא ניסה לדבר איתה ולשאול מה שלומה. שנה שלמה גם כמעט אף אחד מהצוות חינוכי לא יצר קשר, לא המורה ולא המנהלת. זה לא פשוט, כי מעבר לכך ששנתיים היה צורך להשלים חומר לימודי, התגלה לה שהעניין החברתי פשוט לא היה קיים. אף אחד לא טרח להביא שיעורי בית, אף אחד לא טרח לשאול איך היא מרגישה, בידוד מוחלט שלא מתוך רצון". הרבה מקרים שלא מטופלים קרן יצרה קשר עם ארגון שנקרא "ים של חברים", ארגון ארצי של הורים שהילדים שלהם עברו חרמות, "נפגשנו עם הקבוצה של ראשון לציון ודרכם מיתר נפתחה לעולם חדש, פגשה ילדים וילדות שמבינים אותה, שעברו את אותו הדבר בדיוק כמותה. את הקבוצה הזו מנהלת אישה בשם ריקי דוסטרי שהדריכה אותנו ואמרה לנו לאיזה בית ספר כדאי לי לה ־ גיע וכיום אנחנו לומדים בבית ספר חדש ואחר וזה סיפור אחר לגמרי. פתאום יש לה חברים, זה נראה אחרת לגמרי ממה

במשך שנים סבלה מיתר, תלמידת כיתה ו' מראשון לציון, מחרמות ונידוי חבר ־

תי. בתקופת הקורונה הלך החרם והתגבר כשאף חבר לכיתה לא טרח להתקשר ול ־ ברר מדוע היא לא באה יותר ללימודים. "אני לא מאחלת לאף הורה את ההרגשה הזו שהבן או הבת שלך מוחרמים ומרגי ־ שים שאף אחד לא רוצה אותם בקרבתו", אומרת השבוע קרן, אמה של מיתר. הסיפור האישי של מיתר ומקרים נוס ־ פים של תלמידים בראשון לציון הובילו את הנהגת ההורים העירונית להקים לאחרונה את "הוועדה למיגור חרמות" במטרה לצמצם את התופעה הקשה בשנת הלימודים הקרובה. מכות, חרם ועונשים "עברנו לא מעט במהלך השנים", מס ־ פרת קרן, "זה התחיל כבר בכיתה א'. בחופשת הקיץ הסברתי לה על המצב המ ־ שפחתי המורכב שלנו. הסברתי לה שאין לה אבא כי הוא נפטר כשהיא היתה קטנה מאוד. עד כיתה א' לא ממש דיברנו על כך ובעצת יועצים הוחלט להציף את הנושא. "זאת לא היתה כיתה קלה עבורה ונוצר אצלה תסכול שגרם לקשיי הסתגלות וקשיים בלימודים", מוסיפה האם. "לכן הילדים התחילו להתנכל אליה ולהרביץ לה וכל הילדים החליטו שהיא ילדה רעה. בכל דבר רע שקרה הם היו מאשימים אותה ומדי יום היא היתה חוזרת הביתה בוכה. היא היתה מספרת שצועקים עליה, שהמורים לא אוהבים אותה ושהילדים

| ריקי דוסטרי צילום: פרטי

צילום: עידן כהן | " אביתר עוזרי. "זאת לא בושה

| רביד מזרחי צילום: פרטי

מתנהגים אליה לא יפה". בעקבות הסבל שחוותה בתה הקטנה פנתה קרן לצוות בית הספר, "ישבתי איתם ואמרתי להם שהיא מתוסכלת וש ־ קשה לה ושצריך לעזור לה, אבל שבמקום לסייע המורים מחליטים להעניש אותה על ההתנהגות שלה. במהלך השיחה עם מיתר היא נפתחה ואמרה לנו שהמורים מענישים אותה סתם ולא מבררים מדוע היא נמצאת במריבות עם ילדים ומדוע זה מתפתח לאלימות. ההתנהלות הזו הותירה בה צלקת ועד היום היא חושבת שמשהו בה לא בסדר ושהיא טיפשה ולא

כוכב הטיקטוק אביתר עוזרי: "עברתי הטרדות כשהייתי תלמיד בית ספר. נתפסתי כילד חלש, חנון על פי הגדרת התלמידים שהציקו לי. היה להם קל לצחוק עלי, לקלל ולירוק עלי והייתי חוזר מבית הספר כואב"

10

8.10.2021 ˆ ידיעות ראשון, רחובות