ראשון 8.12.23

כבר שנתיים שהוריו של בראל חדריה שמואלי ז"ל חולמים להביא נכד לעולם מזרעו של בנם ‰ בשבוע הבא שוב תובא הצעת החוק לקריאה ראשונה ושמואלי מקווה כי משפחות נוספות יצטרפו למאבקם ‰ "בראל שלי פספס את החיים, מגיע לו ילד שיספיק ליהנות מכל מה שהוא כבר לא יכול" ניצה שמואלי להורי החללים: "הצטרפו למאבק לשאיבת זרע" באר יעקב ׀ הקרב בן השנתיים של האם השכולה

מדינה במלחמה להמשיך את השושלת

כבר שנתיים, עברנו שלוש ממשלות. החוק התחיל רק עבור חללי צה"ל ושוטרים והתא רחב גם לאזרחים. יש משפחות ששאבו זרע שנה וכלום לא קרה מאז, 12 מחללים לפני אנחנו לא רוצים להגיע למצב שלהם. "האירוע הקשה בשבעה באוקטובר והמא לחמה שנמשכת מאז צירפה לצערי למעגל השכול משפחות רבות ומגיע להן לדעת מה האפשרויות שלהם. הן עדיין בשלב ההלם, אני מבינה אותן, זה שוק וקשה לחשוב על משהו אחר אבל עם כל הכאב והצער המשא פחות הללו צריכות לדעת שאנחנו מקדמים את זה עבור כולנו. אני מזמינה אותן לפנות אליי כדי לקבל מידע וכמובן לתמוך בחוק החשוב הזה". ניצה מסבירה מדוע החוק הזה כל כך חשוב: "חשוב לי להביא נכד מבראל כדי שתהיה לו המשכיות. בראל שלי פספס את החיים ומא גיע לו ילד שיספיק ליהנות מכל מה שהוא כבר לא יכול. הוא נתן את חייו עבור המא דינה, אז המדינה צריכה לאפשר לו להביא חיים לעולם, חיים שימשיכו את המורשת שלו. אנחנו לא מחפשים אם פונדקאית, אלא אישה שרוצה להיות אמא כי הילד הזה יהיה הנכד שלנו". ¿ מילים להודות. יצרנו כאן בועה של שקט. זה היה הלם, כמו עולם חדש שנקלטנו אליו ואנחנו רק רוצים לשכוח מהיכן הגענו. לצערי אנחנו נאלצים לשוב, אבל החיים האמיתיים שלנו הם לא בראשון לציון אלא במושב שלנו". מי שיצר את התיאום בין מעונות הסטודא נטים למפונים, הוא המשנה לראש העירייה, חבר המועצה אסף דעבול. סך הכל התארחו מתושבי הדרום שפונו מבתיהם. 43 במתחם מדי יום הגיעו אל מעונות הסטודנטים מתא נדבים שיזמו הפעלות לילדים והרצאות, נציגי משרדים ממשלתיים ודעבול וצוותו שנמצאים עם המפונים בקשר רציף. רבים מהם אמנם כבר עזבו, אך דעבול מתחייב להמשיך ללוות את כל מי שזקוק לעזרת העיר ראשון לציון. "גייסתי את האנשים שסביבי ודאגנו למזון חם, מוצרים יבשים, מוצרי היגיינה, ביגוד ואפילו פיצוחים לשבת. הרגשנו שעלינו להעניק את כל מה שביכולתנו לתושבי הדרום שמתארחים בעיר שלנו. מבחינתי, הם תושבי העיר. בהזדמנות זו, ברצוני להודות לצוות המעונות ולמנהל הרווחה בעירייה שהתגייס גם הוא למשימה החשובה הזו". ¿

חופית כהן אולאי

ניצה שמואלי, אימו של הלוחם בראל חדריה שמואלי, קוראת להורי חללי השבעה באוקטובר

להצטרך לקידום החוק שעוסק בשאיבת זרע של חללים לצורך הבאת ילדים לעולם. "הוא נתן את חייו עבור המדינה, אז המדינה צריכה לאפשר לו להביא חיים לעולם". נהרג סמל ראשון בראל 2021 באוגוסט ) מבאר יעקב. חדריה 21 חדריה שמואלי ( שמואלי שירת במג"ב ביחידת המסתעא רבים בדרום ונורה בזמן פעילות למניא עת חדירת מחבלים מעזה לנחל עוז בעת התפרעות סביב גדר ההפרדה. הוא הצליח לפגוע במספר מחבלים לפני שמחבל שהא סתתר מאחורי החומה ניצל חור בגדר וירה בו, חדריה שמואלי נפצע אנושות ונפטר מפצעיו בבית החולים. הוריו, יוסף וניצה, ביקשו לשאוב ממנו זרע בתקווה לזכות לנכדים מבנם האהוב אך למעלה משנתיים אחרי אובדנו, הזרע הזה עדיין בהקפאה ובבעלות המדינה. הסיבה לכך היא שבמדינת ישראל אין חוק שמסדיר את האפשרות להשתמש בזרע של

"הוא נתן את חייו עבור המדינה, אז המדינה צריכה לאפשר לו להביא חיים לעולם, חיים שימשיכו את המורשת שלו"

ניצה שמואלי ויוסי חדריה הוריו של בראל ז"ל ׀ צילום: יובל חן

שא לקריאה ראשונה ומשפחתו של בראל מקווים כי משפחות נוספות יצטרפו אליהם. "אנחנו בסיום הקראות החוק בוועדת הבריאות בכנסת, זה קרוב יותר מתמיד", מספרת האם ניצה, "אנחנו מקדמים את זה

חלל צה"ל להבאת ילד לעולם. כשמדובר במקרים אזרחיים, ניתן לעשות זאת במידה וזה היה רצונו של המנוח, אך לחללי צה"ל אין פתרון דומה. בשבוע הבא תובא הצעת חוק מחדש בנוא

חוזרים הביתה | ראשון לציון

מדינה במלחמה המצב בעורף

רגע לפני שהם עוזבים, משפחות המפונים שבנו קהילה במעונות בעיר, מודות על האירוח החם ‰ "זו סוג של שותפות גורל, כולנו עקורים ויחד מנסים למצוא את הפינה השקטה שלא מצאנו בשום מקום אחר" המפונים עוזבים את מעונות הסטודנטים

חופית כהן־אולאי

לנוכח התמשכות מצב הלחימה, רבים מהמפונים בדרום שהגיא עו לראשון לציון החלו לעזוב את

העיר, בהם גם עשרות מפונים שהתגוררו עד לאחרונה במעונות הסטודנטים בעיר. א � ) מאשקלון הגיעה לר 39 הדס ראובן ) שון לציון עם בתה סול בת השלוש והכלבה שלהן. בן הזוג שלה משרת במילואים והיא נאלצה להתמודד לבד עם הלחצים והפחדים. באוקטובר חרוטה בזיכרון לעד", 7 "ה־ אומרת ראובן. "רק ביום השלישי הצלחנו לצאת מהעיר והלכנו לחבר בפתח תקווה. אחרי כמה ימים חזרנו הביתה, אבל הכל נעשה בלחץ אטומי. הבית כל הזמן נעול, החלונות סגורים וממש פחדתי לצאת מהא מ � שניות להגיע ל 30 בית. באשקלון יש רק רחב ממוגן, את בקושי מתחילה לשמוע את האזעקה וכבר יש בומים". כשבן הזוג גויס למילואים ראובן החליטה לעזוב את הדרום. "הגענו למעונות הסטוא דנטים בראשון וזה היה הלם. ממ"ד לא רק לגוף, אלא גם לנשמה. פתאום אפשר לצאת מהחדר, להתרחק קצת ממרחב מוגן, כי דקה וחצי זה יחסית המון זמן. בימים הראשונים כל

"הימים כאן היו סוג של אופוריה. קיבלנו חיבוק כל כך חזק ואוהב מהעיר, אין לי מילים להודות. יצרנו כאן בועה של שקט"

המפונים במעונות עם דעבול

הדס וסול. "ממ"ד לנשמה"

הכירו אחד את השני, המבוגרים התחברו, כמו סוג של שותפות גורל. כולנו עקורים ויחד מנסים למצוא את הפינה השקטה שלא מצאנו בשום מקום אחר. יש לנו כמעט כל מה שאנחנו צריכים, ובעיקר שקט וביטא חון. מאוד נהניתי לגור כאן, יש כאן אנשים מדהימים, אווירה טובה ויחס חם". גם ר' מעוטף עזה, שהגיעה למעונות עם שלושה ילדים, מתקשה לדמיין כיצד להיפרד מהעיר שהפכה לעוגן עבורה: "הימים כאן היו סוג של אופוריה. קיבלא נו חיבוק כל כך חזק ואוהב מהעיר, אין לי

הזמן עמדתי בחצר המעונות כי כל כך נהניא תי להיות בחוץ, בשמש הנעימה ובלי דאגות. "כל הזמן מגיעים לכאן מתנדבים, מדא ריכת פילאטיס, הפעלות לילדים וים של פינוקים. כל בוקר המקום מלא במאפים מפנקים. הדירות מקסימות, הכל נוח ונעים. "הבת שלי התחילה ללכת לגן עירייה והיא פשוט פורחת. בכלל לא עוצרת בשער להיפרד ממני מרוב שהיא נלהבת. "אנחנו נאלצים לעזוב, לכן ממש הכנתי אותה נפשית, כי ידעתי כמה היא נקשרה למקום. הפכנו כאן לקהילה קטנה, הילדים

18

8.12.2023 ˆ ידיעות ראשון, רחובות