ראשון לציון 04.07.25

207 טור

על ספת הטיפולים עם חנה דיין

הזוגיות כמרחב תיקון — ממנגנוני הגנה למפגש בתוך כל זוגיות פועלות מערכות של הבטחות ואיומים ורק כשמצליחים לאפשר למשהו חדש להיוולד ניתן לפגוש את מי שנמצא שם באמת

"עם מה באתם היום?" שאלתי את עמיחי ודנה. "אני לא יכולה יותר", אמרה דנה בקול רועד. "זה כמו לגור עם שותף, הכל כל כך טכני, משימתי, אין פה קרבה, אין לב. לפעמים אני בוכה לידו והוא אפילו לא ניגש אליי", המשיכה דנה להסביר. "אני מרגיש שאני תמיד נכשל. כל דבר שאני אומר או עושה לא טוב, אז פשוט הפסקתי לנסות, אני מרגיש שזה ממש שוחק", הגיב עמיחי באנחה. "הקשר הזוגי היא הזירה הכי אינטנסיבית שבה הנפש שלנו יכולה לעבור ריפוי ותיקון. זו לא קלישאה — זו מפת חיים. בזוגיות אנחנו חושפים את כל המקומות הכי רגישים וכואבים, כל המקומות הלא פתורים, זו הזירה שיכולה להתרחש הכי קרוב לנשמה." "כן, אבל הוא ממש מכאיב לי כשהוא נוגע לי במקום הכי פגיע", אמרה דנה. "ואז מה קורה?" שאלתי. "אני נסגרת או תוקפת, כי אני מרגישה שהוא בכלל לא רואה אותי", ענתה. "אני מרגיש שהיא באה אליי כל הזמן עם רשימת דרישות שאי אפשר לעמוד בהן. זה כישלון ידוע מראש, אז אני כבר מעדיף פשוט לשתוק". "לכולנו יש מערכת של הבטחות לגבי הקשר הזוגי שלנו — מה אני אקבל? איך ייראו החיים כשיהיה לי מישהו שמכיר אותי? שאוהב אותי? שרואה אותי? אנחנו לא תמיד מודעים להבטחות האלה שמניעות אותנו, אבל הן שם". "אני ממש יודעת מה ההבטחה שאני מדמיינת שהקשר הזוגי מבטיח לי", אמרה דנה בנחרצות. "מה?" שאלתי.

וזה גורם לי להיעלם, לא בגלל שאני לא אוהב אותה, אלא בגלל שאני פשוט לא מאמין שמה שיש בי באמת יכול להספיק לה". היה אפשר להרגיש את התסכול והכאב בחדר. "דנה, כשאת שומעת את זה מעמיחי, מה עובר עלייך?" "אני תמיד חשבתי שהוא פשוט אדיש אליי ולא איכפת לו, עכשיו אני מבינה שהוא פשוט פוחד ומרגיש לא ראוי. "זו תחילתו של מפגש. המפגש הזה התאפשר בגלל שהצלחנו לזמן־מה להוריד ולנטרל את כל מערכות ההגנה שלנו. בתוך תהליך שבו כל אחד מצליח להסביר את הכאב והפחדים שלו ללא האשמות, פשוט כל אחד מארח את השני בעולם שלו, זה מאפשר מפגש. זה מפגש של מהות מול מהות — בלי הבטחות ואיומים, בלי מערכות הישרדות ושריון ובלי אורות של הבטחות מדומיינות. המהות שלך פוגש בצורה מאוד פשוטה ואמיתית את המהות של עמיחי". "זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור?" שאל עמיחי. "זה לא נעשה ברגע, אבל כשאתם מתחילים להרגיש אחד את עולמו הפנימי של השני, תוכלו להבין את הכאב, המנגנונים של ההבטחות והאיומים בקשר, את התקוות והאכזבות. פשוט עוברים ממצב של לחימה והישרדות למצב של בחירה. בנקודה הזו מתרחשים ריפוי וצמיחה". הם שתקו. לא אמרו דבר. פשוט היו ברגע של נוכחות של משהו אמיתי סוף סוף.

"שרגע אחד בחיים ארגיש שיש מישהו שאני לא צריכה להוכיח לו כלום על מנת שיאהב אותי". "ומה קורה כשההבטחה הזו נשברת ולא מתממשת?" שאלתי. "מה קורה? היא הופכת להיות כמעט כמו האויב שלי, ואני מרגיש שנוצר איום בקשר שלנו. אני לא עומד בציפיות ואז אני הופך לכישלון וברור שאני אפחד לגשת אליה ואעדיף לברוח". "זה גורם לשניכם להיכנס לתוך מערכת הגנה, כל אחד נכנס לשריון שלו ובתוך המצב ההישרדותי הזה — אין באמת מפגש. אף אחד לא בוחר באף אחת, אתם לא נמצאים שם באמת". "אז איך אפשר לצאת מהמלכודת הזאת?" שאלה דנה. "מתחילים לבחור להיות נוכחים. להפסיק לשרוד ולהתחיל להרגיש. שכל אחד ילמד לחשוף את תנועות הנפש שלו בלי האשמות וציפיות ובלי התגוננויות, פשוט להסכים להיות ולראות." "עמיחי, כשאתה שותק כדי לא להיכשל — מה באמת עובר עליך כשדנה כועסת?" שאלתי. "אני מרגיש כמו ילד קטן שאמרו לו כמה הוא מאכזב. כאילו היא אומרת לי שאני לא מספיק גבר.

כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

אפשרות גם בזום | קליניקה פרטית בשפלה | פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש | במשברי חיים חנה דיין - טיפול פרטני לנשים (טיפול פרטני לגברים יינתן על ידי מטפל) | www.hannad.co.il : לכל המאמרים | hanna.tipul@gmail.com : מייל | 054-4480705

33 ידיעות ראשון, רחובות ˆ 4.7.2025