ראשון לציון 1.10.25

First page Previous page 30 Next page Last page

חשבון הנפש שלי

אמה מדינג

גיא הוכמן

"להצליח למלא את לב הפצועים"

"לזכור שכולנו אחים ואחיות"

גיא הוכמן הוא שחקן, קומיקאי ואושיית רשת. יוצר הסדרות "נייס גיא", "מחפש כיוון" ו"כוח גיא". בעקבות התנדבותו במלחמה להעלאת מורל הלוחמים והפצועים קיבל את אות "גיבור העורף". , נולד, גדל ומתגורר עד היום ברמת גן. 36 בן "צם, בהחלט". צם כן או לא? "עשיתי הרבה חשבון נפש השנה הבעיה שאני חשבון נפש: ע � יחידות אז לא הגעתי לתשובה הגיונית. אבל כן הג 3 תי להחלטה. שנתיים שלמות הקדשתי להעלאת המורל ללוחמים שבשטח ולפצועי הגוף שחזרו מהקרב, לנסות לתת להם חיזוק, חיוך, תחושה שהם לא לבד. זה היה עבורי שליחות, ולמדתי ממנה על תפקיד הבדרן יותר ממה שיכולתי לדמיין. "אבל בחשבון הנפש שלי אני מבין שיש עוד זירה

אמה מדינג היא שחקנית ודוגמנית ישראלית. התצ פרסמה בעקבות הופעת הבכורה הקולנועית שלה בתפקיד בת שבע בסרט "לשחרר את שולי סאן". זוכה לשבחים מצד קהל ומבקרים ונחשבת לאחת מהפתעות ההפקה. צ � , מתגוררת בתל אביב, בוגרת תוכנית המ 25 בת טיינים במינהל עסקים באוניברסיטת רייכמן. "לפעמים אני צמה ולפעמים לא, צמה כן או לא? אבל תמיד אני מתנתקת מהטלפון ומהטלוויזיה ומקדישה את היום הזה למנוחה, להתבוננות ולמד חשבות". ד � "יום הכיפורים עבורי הוא תמיד הז חשבון נפש: : מנות לעצור, להביט לאחור על השנה שעברה, ולד בחון איך אני רוצה להתחדש, לגדול ולהציב לעצמי מטרות חדשות.

שלא פחות כואבת - הנפש. הטראומות, הפד חדים, הלילות ללא שינה, אותם פצעים שקשה לראות בעיניים אבל צורבים מבד פנים. והשנה אני בוחר להפנות לשם את המבט והלב. להיות שם לא רק בשביל מי שפצוע בגוף, אלא גם בשביל מי שסוד חב פצעי נפש. כי המלחמה האמיתית מתחילה דווקא שאתה מוריד את המד דים. ומי יתן ואצליח להרים את רוחם. "זה חשבון הנפש שלי, להרחיב את המעגל של העשייה, כדי שגם מי שנוד שא את הצלקות הבלתי נראות ירגיש שלא שכחו אותו. מקצין חיוך ראשי לקצין חיוך נפשי". ¿

"זה גם זמן שמביא איתו הרבה עומס רגשי, ולכן אני מקפידה גם על ניקיון לנפש - לייצר לעצמי שקט פנימי. י � באוקטובר, יום כיפור בע 7 "מאז ה־ד ניי הוא לא רק חשבון נפש אישי אלא גם חשבון נפש לאומי. זה הרגע לשאול את עצמנו האם אנחנו באמת מצליחים להיות עם אחד - האם אנחנו מוכד נים להניח את המחלוקות בצד, לזכור שכולנו אחים ואחיות, ולבחור באחדות, באחריות ובאהבת חינם. בעיניי, זו המד שמעות האמיתית של כיפור השנה". ¿

צילום: יהודה קפלן

צילום: נדב צור

220 טור

על ספת הטיפולים עם חנה דיין

הכשלים שמרפאים אותנו: סליחה, תשובה ותיקון בזוגיות כיצד רגעי פגיעה הופכים להזדמנויות צמיחה דרך חקירה פנימית, לקיחת אחריות וחיבור מחודש

מה אני עושה לא בסדר… אבל הוא? הוא אף פעם לא מודה בפגיעה שלו, ומתעסק כל הזמן בהתגוננות והסברים", אמרה שירז. "בואי נראה, שירז, אם אנחנו יכולים להסתכל על זה קצת אחרת. הזוגיות שלכם לא התחילה כמתאימה ומושלמת, אבל היא יכולה להפוך לכזאת דרך הריקוד הזה, רק צריך להחליף את הצעדים ל: כשל, תגובה ותיקון. רק בקשר משמעותי כל כך כמו זוגיות אתם חושפים חלקים לא מודעים בעצמכם, אלו חלקים שלא תפגשו אותם לבד". "למה את מתכוונת חלקים לא מודעים? אני יודע בדיוק מה אני עושה. כששירז צועקת עליי, אני מתרחק על מנת לא להסלים את הריב", אמר חן בסקפטיות. "בדיוק. הכעס, ההתרחקות והפגיעה הם לא מקריים, אלא הם חלק מ'הפגישה'", עניתי לו. "הפגישה?" שאל. "פגישה עם הפצעים, האיומים, ההכחשות ודפוסי הילדות. זו קריאה לריפוי מלא". "אבל איך אפשר לעבור פה תהליך

אחריות מלאה", ענתה לו דומעת. "מעולה, בדיוק לזה התכוונתי. הפגיעה תמיד נובעת מניתוק מעצמי, מהלב שלי, ואז כמובן גם ניתוק מבן הזוג ומהקשר. התיקון מחבר אותי מחדש לעצמי דרך מודעות לכאב הפנימי. אל תברחו מהר מהכאב — ההסכמה לשהות בו יוצרת אינטימיות עמוקה ואהבה מחודשת. חשוב גם שתבינו מה לא לעשות; האשמות כמו 'אתה גורם לי לפגוע', הצדקות כמו 'עשיתי את זה כי הייתי חייב' או רצון לסיים מהר, עיוורון פנימי כמו ניסיון להתנצל בלי בכלל לראות את החלקים הפוגעים ולברוח מהכאב בשביל להרגיש טוב". "אני עכשיו מבינה שאני עושה את זה, אבל אני לא מזהה ורואה את הדפוס שלי". "תראו, תהליך התיקון הוא לא אירוע חד פעמי אלא דרך חיים. דווקא מתוך רגעי הפגיעה והחיכוך נבנים הקשר, האינטימיות והאהבה. אומץ להסתכל פנימה עם אחריות אמיתית וחיבור — אלו יסודות של סליחה, אמון וקרבה זוגית יציבה". כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

"אני לא יודעת איך אפשר להמשיך ככה", פתחה שירז בתסכול. "כל פעם שאנחנו רבים, אני מרגישה שאני הפוגעת", המשיכה. "למה את מתכוונת?" שאלתי. "אני מגיבה למה שחן עושה ואז הוא מתרחק ואני נשארת לבד עם הכאב הזה, איך אפשר לבנות ככה קשר?" שאלה. "זה נכון", אמר חן בשקט, "אבל תמיד את מאשימה אותי, כאילו הכל באשמתי. אני מרגיש שאין לי מקום להגיד את מה שאני מרגיש, כי מיד זה הופך את הכל לוויכוח על מי צודק". זה היה רגע קלאסי של כשל זוגי — אותו ריקוד הישרדותי חוזר; פגיעה, האשמה והתרחקות. "בואו נעצור רגע. רגעי הכשל האלה הם לא הבעיה בזוגיות שלכם, אלא בעצם הזדמנות", אמרתי. "הזדמנות?" שאל חן בפליאה. "הזדמנות לצמיחה, ריפוי ובניית קשר יציב ואוהב יותר. אבל — זה דורש אומץ", עניתי לו. "איזה אומץ?" שאל בחשש. "אומץ לשאול את עצמך: איך אני פוגע במי שאני אוהב?" "אני כל הזמן שואלת את עצמי

לא רוצה להיות כמוהו, אבל אני שם לב שאני עושה את אותו הדבר", אמר חן. "נכון, אבל עצם ההסכמה הזו לראות את זה כבר מייצר בהירות וחיבור פנימי", עניתי לו. "אני צועקת כי אני מרגישה בודדה, ומרגישה שכאילו רק לי איכפת, ויכול להיות שזה דפוס מהילדות שאבא שלי עבד כל היום ואמא שלי נשארה לבד לטפל בהכל, ומפחיד אותי שגם לי זה יקרה", ענתה שירז. "ואז אפשר להגיע לשלב התיקון, שבו אני צריכה לצאת אל הקשר עם אמירה ברורה, עם ביטוי מפורש: 'פגעתי', 'הייתי לא בסדר', 'הכאבתי'. צריך לקחת אחריות מלאה, בלי הצדקות ובלי האשמות. בנוסף, אפשר לשתף בחקירה הפנימית את הפחדים שלכם, זה יוצר כנות, עומק ואיכפתיות אמיתית". "שירז, אני מצטער, פגעתי בך כשהתרחקתי, הייתי לא בסדר. אני מבין היום שזה בגלל הפחד שלי מהכעסים שלך, ואני רוצה להיות שם בשבילך", אמר. "תודה, גם אני פגעתי בך כשצעקתי, הכאבתי לך כי פחדתי להיות בודדה כמו אמא שלי, אני לוקחת על זה

של ריפוי כשהוא בכלל לא מודה ומתמודד?" שאלה שירז בכעס. "המכשול הגדול והעיקרי הוא ההאשמה, כשאתם מאשימים זה את זו התהליך נתקע וזה משמר את אותם דפוסים פוגעניים". "אז איך יוצאים מזה? איך מתקנים?" שירז נשמה עמוק והבינה את המסר. "דרך תהליך של תשובה ותיקון: תשובה (חקירה פנימה), תיקון (יציאה אל הקשר) ואז נוצר חיבור (קרבה מחודשת)". "תוכלי להסביר?" שאל חן. "שלב התשובה, זה לא שלב של שינוי מיידי אלא שלב של חקירה. אתה שואל את עצמך: מה המעשה הפוגע שלי? מה בתוכי גורם לי לעשות אותו?" "כשאני מתרחק זה כי אני פוחד מהכעס שלה וזה מזכיר לי את אמא שלי שהייתה צועקת תמיד על אבא שלי ואז הוא היה נסגר בתוך עצמו. אני

1.10.2025 ˆ ידיעות ראשון, רחובות 30

Made with FlippingBook Digital Proposal Maker