ראשון לציון 23.05.25

עו"ד זהר רון || עולם הזוהר

zrzron@gmail.com

חיבתה המוגזמת של קטי לחתולים שלה מקס ומוריץ, והחלטתה לגדל אותם בלא פחות מדירת גן, הובילו לקרע בלתי ניתן לאיחוי בינה לבין בעלה החתולים קיבלו דירה, הבעל קיבל גט

מסודר, פנתה אליי קטי, ואני ניסחתי עבור בני הזוג הסכם גירושין עם סעיף ייחודי: מקס ומוריץ שייכים לקטי בלבד, ללא זכויות משותפות וללא "זמני שהות עם דן". הסכם כזה דורש רגישות, כי מבחינת קטי, אלה הילדים שלה. היא לא רצתה לקחת שום סיכון שיבוא יום ומישהו יערער על כך. היום, קטי חיה עם מקס, מוריץ ודשא בגינת הגן שקנתה עבורם. "אני סוף ירוק סוף בבית שבו כל אחד מרגיש שייך", היא אומרת, בזמן שמוריץ מתגלגל בגינה. דן קיבל גט והחתולים קיבלו דירה. מה למדנו מהמקרה הזה? . לפעמים זוגיות נגמרת לא בגלל אדם 1 שלישי – אלא בגלל שניים, עם שפם וזנב. . כסף לדירה יכול לשמש כבסיס לזוגיות 2 . לאהבה אין 3 – או כמסלול בריחה ממנה. מחיר, אבל לדירה לחתולים דווקא יש – והיא שווה כל שקל מבחינת מי שבאמת ו � . והכי חשוב: בהסכמי גיר 4 אוהבת אותם . שין, חשוב לעגן לא רק את הרכוש – אלא גם את הרגש. אפילו אם הוא מכוסה בפרווה.

קטי (שם בדוי) לא חשבה שהאהבה שלה לחתולים תעמוד יום אחד במי רכז סיפור גירושין. מקס ומוריץ, שני חתוי לים מאומצים עם פרווה רכה ואופי עצמאי, תמיד היו חלק מהמשפחה מבחינתה. אבל מבחינת בעלה דן, הם היו בעיקר מטרד. "הם קופצים על השיש, נשארת פרווה שלהם על הספה והיא מתייחסת אליהם כאילו הם הילדים שלה", סיפר דן לחבר קרוב. עם הזמן, העוינות גברה. קטי הרי עיפה על החתולים יותר צעצועים, יותר פינוקים – ויותר מרחק מדן. קטי ירשה סכום ואז הגיעה ההחלטה: כסף משמעותי והחליטה לרכוש דירת גן עם גינה, במיוחד עבור מקס ומוריץ. "הדיי רה הזאת נבחרה בשבילם, עם אור טבעי, גינה לרבוץ בה וחללים שקטים", מספרת קטי. "זה לא היה בשבילי, זה היה בשבילם". הבעל לא נשאר אדיש. מבחינתו, זו הייתה יריקה בפרצוף. "היא מוציאה הון על דירה לחתולים, בזמן שבכסף הזה יכולנו לקנות דירה טובה יותר

shutterstock צילום: | " "הם כמו הילדים שלי

שני חתולים?". י � וגם הוב המריבות לא איחרו לבוא, , לו להחלטה על פרידה. כדי להבטיח סיום

שתתאים לשנינו", זעם דן. "אני חי בבית ישן, והיא משקיעה בגינה עם מזרקת מים, קיר טיפוס ומתקנים למשחקי גירוד בשביל

הילד שבפנים מחכה שתפגשי אותו כשטל כבר לא יכלה לשאת את השתיקות של דניאל, היא לא ידעה שהיא נלחמת בפחד עתיק שאפילו הוא עצמו שכח

על ספת הטיפולים עם חנה דיין

מדניאל של היום?" שאלתי. "שזה לא בגללי, שאני הייתי ילד טוב", פרץ דניאל בבכי. "מה דניאל של היום היה אומר לדניאל בן העשר?" שאלתי. "אני איתך, אני לא עוזב אותך. אתה לא לבד", ענה. "במפגש הזה בין דניאל בן העשר לדניאל של היום, ידעתי שדניאל מגיע לנקודה של בחירה, שהוא מתחיל להפסיק לברוח. עם טל עבדתי על משהו אחר, עבדתי איתה על הכאב שלה שהפך לדרישה תובענית על מנת לקבל הכרה; על החלום של זוגיות שיש בה שותפות אמיתית ולא רק הישרדות. אחרי מספר פגישות, דניאל נכנס עם מעטפה ונתן אותה לטל. בתוך המעטפה הייתה תמונה שלו כילד בגיל עשר על חוף הים. הוא כתב על המעטפה: "אני מזמין אותך לפגוש את הילד הזה, לא כדי לרחם עליו אלא כדי להכיר אותו. וללמוד לאהוב אותי גם שם. אני לא בורח יותר". טל התחילה לבכות. שתקה ופשוט חיבקה אותו חזק. הטראומה שהם חולקים לא נעלמה, אבל היא הפכה להיות חלק מהסיפור המשותף, ולא האויב.

שם בכאב". אז הזמנתי את דניאל אליי לפגישה פרטית. "דניאל, אני רואה שיש לך יכולת מאוד עוצמתית לשמור על עצמך וזה מרשים, אבל גם מאוד כואב. אולי תספר לי ממה אתה כל כך שומר על עצמך?" שאלתי את דניאל. הוא שתק ולחש בקול שבור: "אני לא סומך על קשרים, על אף אחת, לא מצליח לסמוך...", ענה. "מה גרם לך להחליט את זה?" שאלתי. "כשהייתי בן עשר ואבא שלי פשוט עזב את הבית, הייתי בטוח שזה באשמתי. מאז, כל פעם שמישהו מתקרב יותר מדי, אני מקדים אותו ובורח לפני שהוא מגיע אליי". התמונה החלה להתבהר. כל הניכור והשתיקות, הכל היה חלק מאותו מנגנון עתיק של הישרדות. דניאל לא שתק מתוך זלזול, אלא הוא פשוט נעל את עצמו על מנת לא להישבר שוב. הטראומה יוצרת סיפור שקרי על המציאות: שאתה חסר ערך, לבד וחסר שליטה. הריפוי מתחיל כשמתחברים שוב לאמת האלוקית — שאתה רצוי, נבחר, חלק מסיפור גדול יותר. "תעצום עיניים דניאל. אתה עכשיו דניאל בן העשר, עומד מול הדלת הסגורה. מה אתה מבקש לשמוע

"אני לא יכולה יותר", אמרה טל בטון משולב בכעס וייאוש. עברו כבר שלושה מפגשים עד שדניאל דיבר יותר ממשפט אחד, וכשהוא דיבר תמיד היה עם משפטים קצרים וחדים, כאילו כל מילה עולה לו ביוקר. טל לעומתו, כבר שלוש פגישות מדברת כאילו אין מחר. היא יורה את כל הכעסים, העלבונות והכאבים שלה: "הוא לא רואה אותי", "לא מדבר", "לא שואל איך עבר עליי היום", "רק שותק ומתכנס בעצמו", "מנותק". השקט של דניאל צרח בקליניקה בעוצמות מחרישות אוזניים. אחרי חמש שנות נישואין עם המון אהבה, מאבקים, ויתורים, טיפולים זוגיים ונסיונות לשרוד — המפגש שלה עם הקיר הזה של דניאל גרם לה כבר להגיע לייאוש. היא לא הבינה שהקיר שהיא חווה מדניאל הוא בעצם ניסיון הגנה על החורבן של הנפש שלו. "את נוגעת לו בדיוק במקום שממנו הוא בורח, וזה טבעי שאת עושה את זה. תמיד בני הזוג דורכים על הפצעים אחד של השני. ואנחנו נעזור לדניאל להקשיב למקום המושתק בתוכו ולהרגיש שהוא כבר לא לבד

כשאנחנו בוחרים לגעת בפצע עם המון אמונה, משהו אחר מתרחש. הריפוי לא רק מחדש, בונה ומעמיק את הקשר הזוגי, אלא הוא מחזיר את האדם לעצמו. "אז מה? את רוצה להגיד לי שכל זה היה בגלל אבא שלו?" שאלה טל. "לא. זה היה בגלל שהוא לא ידע כמה הוא רצוי. כמה הוא ראוי לאהבה — אפילו כשהוא שותק ככה ונראה מנותק. גם את, גם את היית צריכה לדעת את זה על עצמך". הטוויסט האמיתי כאן הוא לא בסיפור של טל ודניאל, הוא באמונה שהנשמה שלך שלמה, למרות הכאב. שאפשר לבחור גם אחרי שנשברת לרסיסים.

כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

אפשרות גם בזום | קליניקה פרטית בשפלה | פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש | (לנשים) במשברי חיים חנה דיין - טיפול זוגי ופרטני (טיפול פרטני לגברים ינתן על ידי מטפל) | www.hannad.co.il : לכל המאמרים | hanna.tipul@gmail.com : מייל | 054-4480705

14

23.5.2025 ˆ ידיעות ראשון, רחובות