ראשון לציון 31.05.24

סיפורו של לוחם האש שנקרע בין שתי זירות ׀ ראשון ציון

7- חודשיים לפני מתקפת ה באוקטובר, החליטו דילן ואולה לנדאו לעזוב את ראשון לציון, שם הוא עובד כלוחם אש, כשהאזעקות ‰ ולעבור לשדרות החלו דילן בדיוק התחיל עכשיו הוא ‰ משמרת בתחנה מספר על השעות מורטות העצבים בהן עסק בהצלת חיים בזמן שאשתו נצורה בממ"ד בעיר שפשטו עליה מחבלים וגם: למה החליטו לחזור ‰ לעיר הדרומית ואיך השפיעה המלחמה על עבודתו ככבאי הראש בראשון לציון, הלב בשדרות

דילן לנדאו כל חייו התגורר בראשון לציון, שם הוא גם עובד כלוחם אש בתחנת הכיבוי. גם אחרי שהתחתן עם אולה בת זוגו, המשיכו השניים להתגורר בעיר. רק דבר אחד הקשה עליהם להמשיך להישאר שם - מחירי הדיור הגבוהים. אחרי מחשבה על העתיד השניים החליטו לנסות את מזלם בשדרות, וכך חודשיים לפני שפרצה מלחמת חרבות ברזל, דילן ואולה ארזו את חפציהם, פתחו בחיים חדשים בעיר הדרומית, ונהנו ממחירים נוחים בדירה מרווחת. דילן המשיך לנסוע כל יום לתחנה ברא־ באוקטובר 7 שון לציון, בדיוק כמו שעשה ב בשש בבוקר, כשנפרד מאשתו. האזעקות תפסו אותו קילומטרים ספורים לפני שהגיע לעבודה ומאותו הרגע התחולל מחול שדים מבחינתו, עבודה במתכונת חירום בין רצף אזעקות ונפילות ותושבים מבוהלים ומנגד אישה שנותרה בשדרות ומדווחת לו מרחוק שהיא רואה טנדר לבן עם מחבלים מהחלון. שבעה חודשים אחרי, מספר לוחם האש על הדרמה הכי גדולה שהייתה לו בתפקיד, על העבודה שהשתנתה מאז המלחמה ועל התו־ שבים שהפכו יותר דרוכים וטראומתיים. "הגענו למצב שאנשים מפחדים לפתוח לנו את הדלת כי הם חושבים שאנחנו מחבלים בתחפושת", הוא מספר השבוע בראיון מיוחד. ) לא ישכח 30 לוחם האש, סמל דילן לנדאו ( את המשמרת הזו כל חייו. משמרת בה נאלץ להתמודד עם אינספור קריאות של תוש־ בי ראשון לציון המבוהלים ונפילות טילים ברחבי העיר, כשבמקביל רעייתו מדווחת לו שיש מחבלים מחוץ לביתם והקשר עם אחיו שיצא להצילה נותק. "באותו רגע אתה מתנתק מהכל, אנחנו עוסקים בהצלת חיים ורק בזה מתמקדים,, הוא מספר, "גם היום עדיין יש המון קריאות, אנשים עדיין פו־ חדים". לנדאו שעלה לבדו מאוקראינה בשנת הוא לוחם אש כבר ארבע שנים ועד 2008 חודש אוגוסט התגורר בראשון לציון. "אשתי אולה מנהלת חנות וכבר הרבה זמן הציעה לי לעבור לשדרות בגלל מחירי הדיור, אני התנגדתי, זה נראה היה לי צעד לא נורמלי, אבל אחרי שביקרתי שם הופ־ תעתי לטובה וחתמנו על חוזה. זו אחלה עיר ואנחנו מאוד מרוצים שם. באוקטובר תפסו אותו בדרך 7 האזעקות ב לעבודה כשהוא כבר על גשר ראשון. "בה־ תחלה לא הבנתי מאיפה זה מגיע, מצאתי מחסה וכשיכולתי מיהרתי לתחנה שם כולם כבר היו בממ"ד. בכבאות יש לנו נהלים מו־ כנים לשעת חירום, לא מחכים לזמן אמת כדי להיערך. בעת אזעקה כולם נכנסים השבת השחורה "מראות שלא ראיתי מעולם"

למרחב מוגן עם מכשירי קשר ויש לנו קשר ישיר לפיקוד העורף. במקביל כבר ראיתי במסכים את כל האזעקות בדרום ויצרתי קשר עם אולה, היא סיפרה לי שהאזעקות לא פוסקות אבל עדיין לא ידעה שיש מח־ בלים בשדרות, היא לא רגילה לאזעקות האלו אבל ידעה שאני לא יכול לחזור כי אני חייב להישאר בתחנה. אחי הגדול שגר באשקלון הציע לצאת להביא אותה אליהם הביתה וכבר יצא לכיוון שלה". בשלב הזה בראשון לציון האזעקות לא פוסקות ולנדאו וצוותו מוזעקים פעם אחר פעם. "כיוון שזו היתה שעה של הח־ לפת משמרות היינו בצוות כפול וכמובן שכולם נשארו לעבוד. היו המון קריאות, לנפילות, לרסיסים, אזרחים מבוהלים, זה היה מראה שלא ראיתי מעולם, מראה לא פשוט לעיניים. אנשים ניסו לשאול אות־ נו שאלות אבל לא היה לנו זמן להתעכב, מיהרנו למקרה הבא. למעשה כיבוי אש היה אחד מהגופים הראשונים שנכנסו לד־ ריכות ביום הזה, התחלקנו לצוותים וכל אחד קיבל משימה, בשלב מאוד מוקדם הבנו את גודל השעה. יש לנו תוכנית אב לחירום ולפיה פעלנו, היא רלוונטית לכל מצב, מלחמה, רעידת אדמה או כל שעת חירום". בזמן שלנדאו וצוותו התרוצצו מזירה לזי־ רה בראשון לציון, הלכה והתבהרה הסכנה בה נמצאת המדינה ומשפחתו בפרט. "אולה התקשרה ואמרה שהיא רואה סרטונים של מחבלים בעיר, אמרתי לה שאלו סתם אנ־ שים, לא רציתי להפחיד אותה. אחי הגדול עד הכניסה לשדרות שם 7:30 הגיע בשעה עצר אותו מחסום משטרתי ושלחו אותו למיגונית, בשלב הזה נותק איתו הקשר. בראשון לציון הייתה לנו המון עבודה, לא רק נפילות אלא גם אנשים מבוהלים, הראש חשב על אולה ועל אחי, אבל הייתי חייב לת־ פקד. זה נכון שכולנו בני אדם וכולנו טרו־ דים בדברים שלנו, אבל כשאתה בתפקיד אתה משאיר את הכל מחוץ לתחנה, אנחנו עוסקים בהצלת חיים ומתמקדים במטרה. "בשלב מסוים אולה התקשרה וסיפרה לי שהיא רואה את הרכב הלבן של המחבלים בחלון, אמרתי לה להסתגר בחדר, היא לקחה מים, מטען וסכין ונעלה את עצמה בממ"ד. אני לא הייתי יכול להגיע אליה. למזלי או לרעתי, במהלך העבודה הראש לא עובד על רגש, אני עושה מה שאני חייב לעשות". לצוות פינוי 8 בצהריים הוא כבר קיבל צו וחילוץ של פיקוד העורף והתבקש להתייצב בנקודת כינוס. לאחר קבלת האישורים הנד־ רשים הוא יצא לדרך ובדרכו ניסה לברר מה הדאגה לאישה לבד עם סכין ומטען בממ"ד

"הייתה לנו המון עבודה, לא רק נפילות טילים אלא גם אנשים מבוהלים, בראש אני חושב על אולה ועל אחי אבל מבין שאני חייב לתפקד" הסברתי לאולה ולאחי כיצד לצאת מסביב לשדרות. רק אחרי שבועיים נפגשנו ואחי חזר לאסוף את הרכב שנטש בכניסה לעיר"

חופית כהן אולאי // צילום: קובי קואנקס

ראשון רחובות

אורית קוסטנטינו עורכת גרפית ראשית: זיוה ניסים / עורכת: אורלי קנטור מנהלת עיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: רינה נאור לוח: ציונה דואניאס / יועצת פרסום: ניראל שופן / רכזת מודעות: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: שלום חכמון / מנהל הפקה ותפעול:

קובי צילום: דילן לנדאו ׀ בשער: צילום: פרופ' ליאור פרל ׀ ‰ קואנקס אינסטגרם צילום: עדן בן זקן ׀ ‰ יובל חן פרטי צילום: שביט דרוגר ׀ ‰

8

31.5.2024 ˆ ידיעות ראשון, רחובות