ראשון רחובות 02.02.24

ניצולי שואה: "תחושה שעוברים את זה מחדש" מאיר נחמיאס ובלה רוסלייקוב מבית דיור מוגן ביישוב מספרים על התחושות מאז השבעה באוקטובר ושולחים מסר חשוב להנהגה גיל בן נון מזכרת בתיה ׀ יום השואה הבינלאומי

לקראת יום השואה הבינלאומי שצוין בסוף השבוע שעבר, מספה רים שורדי שואה המתגוררים בבית הדיור לגיל השלישי של עמידר במזה כרת בתיה על הקשר בין הזוועות שעברו כילדים בשואה למה שעבר על תושבי העוה טף והדרום בשבעה באוקטובר מ � ב 1943 ) נולד בשנת 80 מאיר נחמיאס ) רקש שבמרוקו. את רוב חייו העביר בפריז . בסיום המלחמה 2005 ועלה לארץ בשנת נשלח לצרפת ללמוד בבית 12 כשהוא בגיל הספר היהודי "אליאנס". בזמן המלחמה, הצרפתים שלטו במרוקו ושיתפו פעולה עם השלטון הנאצי. "רבים מיהודי מרוקו ברחו לצרפת כי חשבו ששם יהיה להם חיים טובים יותר. כשהחלה המלחמה הם גורשו למחנות ההשמדה", סיפר השבוע. "לא היה מה לאה כול. במקום מגן דוד היהודים חויבו ללכת עם כובע עם שפיץ. ערבים היו מלשינים לשלטונות על מעסיקים יהודים שלהם". מה התחושות שלך אחרי השבעה באוקטובר? "לפחות אנחנו בבית. בגלות נלחמנו בשביל עצמנו ובשביל שתהיה לנו מדינה. היינו משפילים את הראש במרוקו. אנשים רצו להיות שקופים. היום יש לנו מדינה וצריך לשמור עליה". חשבת שיכול לקרות משהו שמזכיר ?2023 את השואה בשנת "לא חשבתי שיכול לקרות דבר כזה, אבל היום אנחנו יכולים להגן על עצמנו. יש לנו צבא שיכול להגן עלינו. תמיד ניצחנו בכל המלחמות כי נשארנו מלוכדים. עצוב לי שגם בזמן המלחמה יש אנשים שממשיכים להפריד בינינו". מה דעתך על האנטישמיות בעולם שה־ רימה שוב את ראשה? "אנטישמיות תמיד היתה מאז שהעם היהודי קיים. אם לא היה עם יהודי היו ממציאים עם כדי להכות אותו". נחמיאס סבור כי בתום המלחמה צריך לעשות פה סדר חדש. "בזמן שאנחנו במלה חמה וחיילים נלחמים זה לא הזמן לוויכוה חים. האויבים שלנו מנצלים את המצב כדי להתארגן. אנחנו מדינה דמוקרטית ולכן אחרי המלחמה צריך להחזיר את המנדט לעם, ללכת לבחירות ולהקים ממשלה חדשה".

רוסלייקוב ונחמיאס. "לפחות אנחנו בבית"

"צמודה לטלוויזיה" ) היא מראשוני 87 בלה רוסלייקוב ( הדיירים שעברו לבית הדיור המוגן של עמידר, והיתה שנים רבות הספרנית במה קום. בלה נולדה במרכז אוקריאנה בעיר ויניצה ליד קייב, ועלתה לארץ בשנות . 5 . "כשהתחילה המלחמה הייתה בגיל 90 ה להיטלר היה בונקר בעיר שלנו. המון יהודים ברחו, אבל אנחנו לא יכולנו לברוח בגלל סבתא שהייתה במצב בריאותי לא טוב. את אבא לקחו לצבא האדום ואני נשארתי עם . לבסוף הצליחו 13 אמא ואחותי שהייתה בת לארגן רכבת שרק בשלב מאוחר יותר הבנו שהיא נוסעת לאזרביז'אן. שלושה חודשים ארכה הנסיעה מאוקראינה לאזרביז'אן. "נתנו לנו מים ולחם". מספרת בלה. "באזרביזאן קיבלו אותנו טוב. היה חם. חזרנו לעיר 1944 נתנו לנו חדר גדול. בשנת בלי שום דבר. באותה שנה קיבלנו הודעה שאבא נהרג. הייתי צריכה לעלות לכיתה א'. לא היו לי בגדים". 7 מה התחושות שלך אחרי אירועי ה באוקטובר? "אני מקבלת את זה מאוד קשה. אני צמוה דה לטלוויזיה כל הזמן. מבוקר עד לילה אני רואה חדשות. אני מרגישה כאילו אני עובה רת שוב את אותו הדבר. עברתי המון בחיים ועברתי ממשלות, אבל מה שקרה בשבעה באוקטובר זה הכי גרוע. ניצלו את זה שהיינו מפולגים. "אין אחדות בעם היום. אני בטוחה שזה ייגמר. אני מאמינה בזה. אבל מה יהיה אחר כך? הממשלה לא מדברת בקול אחד". ¿

"עברתי המון בחיים ועברתי ממשלות, אבל מה שקרה בשבעה באוקטובר זה הכי גרוע. ניצלו את זה שהיינו מפולגים"

רחובות: עץ הזית והתקווה ה � ברחובות קיימה טקס נטיעת עץ זית כסמל לתקווה ל 3 הנהלת קבוצת צוות חזרת החטופים. סביב עץ הזית, שניטע במעמד העובדים, הונחו חלוקי נחל עם שמותיהם של החטופים בעזה ועל העץ נתלו פתקים הנושאים את שמם. במסגרת . 3 הטקס חולקו סרטים צהובים שייקשרו על הרכבים של קבוצת צוות מייחלת ומתפללת לשובם של 3 , ניר גלבוע: "משפחת צוות 3 מנכ"ל קבצת צוות החטופים לביתם במהרה בימינו. כסמל לתקווה להחזרתם שתלנו עץ זית למענם וקיימנו טקסים להעלאת המודעות למצבם. בהזדמנות זו ברצוני להודות לאלפי ועושים ימים כלילות בהגנה על הבית". ¿ 8 העובדים שלנו שגויסו בצו

23

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 2.2.2024