ראשון רחובות 22.12.23

ההסברה האיראנית שלי סיגל אפרייאט כהן גדלה בצל שלטון האייתוללה באיראן

מילון השלום הפרסי: אהבה - אשק' - Eshgh

אחדות - והדאתה - Aahadet

אחווה - בראדרי - Baradary

דו קיום - האמזיסטי - Hamzisty

הזדהות - דוסטי - Doosty

חברות - האמדלי - Hamdely

סולידריות - האמבסטגי - Hambestegy

ונמלטה ארצה במבצע מסוכן ‰ יחד עם אמה ושתי אחיותיה עכשיו היא מנהלת מערך הסברה בשפה הפרסית כדי להילחם בפייק ניוז נגד ישראל ברשתות "הרבה איראנים ‰ החברתיות עושים לנו לייק לפוסטים", היא מגלה ומסבירה מדוע לא תגייס את אליהו יוסיאן למיזם שלה

"אני מחוברת בטלגרם לקבוצות בהן נמצאים עזתים ואיראנים והזדעזעתי מדברי הנאצה שנכתבו בפרסית. כשהגבתי עשרות השיבו לי בחזרה ותקפו אותי"

ערבות הדדית - מסאולייט מותח'בל - Masuliat moteghabel

שלום - סאלם - Salam

* באדיבות סיגל אפרייאט כהן

ללימודי תואר ראשון ושני ביחסים בינלאומיים ותקשורת באוניברסיטת בר אילן. לאחר נישואיה לבעלה אייל 2011 נולדו להם ארבע בנות. בשנת החלה לעבוד בקרן מיראז', בבעלותו של המיליונר היהודי-איראני דיוויד . 1998 מיראז', שתורמת לישראל משנת במסגרת עבודתה בקרן היא מנהלת שני פרויקטים. המיזם הראשון, "נשים ע � מו 11 מובילות קהילה", מפעיל דוני נשים יוצאות איראן ברחבי הארץ, אחד מהם במתנ"ס ט' באשדוד. הפרויקט השני שנת קרא "מחוברים לחיים" נועד לצמצם את הפערים הטכנות לוגיים בקרב בני הגיל השלישי. "האזרחים הוותיקים לומדים להשתמש באופן מיטבי בסמארטפון ובאפליקת ציות כאמצעי להשגת עצמאות וביטחון עצמי", היא מסבירה.

"מתוך ציונות ואהבת ישראל. גדלנו על הכמיהה לישראל ולירושלים. בנוסף, שני האחים הגדולים שלי ושתי אחיותיה של אמי כבר היו כאן ורצינו להתאחד איתם". מחוברים לצד הפרסי מנתב"ג הן הגיעו היישר למרכז קלית טה באשדוד, ושלוש שנים לאחר מכן עברו לדירה משלהן ברובע ו'. כהן למדה תחילה בבית הספר יהלום ולאחר מכן עברה לבית ת � "הה הספר שילה ברובע ו'. חלה היתה קשה", היא מספרת. "לקח לי זמן להשתלב חברתית עם שאר הילדים אבל המורים העניקו לי מעטפת מחבקת". אחרי התיכון היא שירתה בצבא כמש"קית גיוס מילואים והמשיכה

כמה משפחות. נסענו בהרים ובדרכים לא סלולות באפלה מוחלטת, אפילו האורות של הטנדר היו כבויים כי המבריחים פחדו למשוך תשומת לב ולהיתפס". הדרך היתה תלולה ומפותלת ונמשת כה שבועיים במהלכם הם עצרו לישון בשטח באוהלים. "אני זוכרת שנסעת נו על אחד ההרים בשביל מאוד צר ומפחיד", אומרת כהן. "אמא שלי עצמה לנו את העיניים כדי שלא נסתכל ואמרנו 'שמע ישראל' כל הדרך".

בסוף המסע המפרך ומורט העצבים הן הגיעו לגבול עם טורקיה והמתינו שבועיים נוספים לדרכונים מהסות כנות היהודית. משם הן טסו בבטחה לישראל". מדוע אמא שלך לקחה סיכון כל כך גדול? סיגל ואמה שהנז. "הסתכנה צילום: פרטי | " למעננו

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 22.12.2023 31