ראשון רחובות 23.08.24

לובה ז'ורוב בקאנטרי בריזה בחולון

, לובה ז'ורוב מבת ים, מורה לחינוך גופני 65 בגיל ומצילה בקאנטרי בחולון, גורפת מדליות שחייה בזו בראיון מיוחד היא ‰ אחר זו באליפויות בארץ ובחו"ל מספרת על השנים הקשות בארץ, הסירוב להעסיק ‰ האנשים שהצילה ממוות ‰ אותה כמצילה בחוף הים והמירוץ אחר התארים: "בתחרות האחרונה הייתה . אני לא מתכוונת לעצור" 90 גם אישה בגיל זינוק מהמקפצה סיפורה של לו ה ז'ורו - מורה, מצילה ואלופת הארץ שחייה

שי שגב // צילום: קובי קואנקס

ו � מבת ים, ע 65 בת לו ה ז'ורו , ,ב בדת כמצילה בקאנטרי בריזה בחולון, ונו חשבת לשחיינית הטובה ביותר בגילה ביו שראל. רק לפני שבועיים היא גרפה כמעט את כל מדליות הזהב בתחרות, ובמקביל מייצגת את ישראל באליפויות העולם. 7 ספורטאית בת ז'ורוב נולדה בעיר טשקנט שבאוזבקיסטן. "אבא שלי נולד בסין ושני ההורים עבדו קשה מאוד בתחום הבנייה", היא מספרת השבוע, "הייתי מאוד חולה בילדותי, והרופא אמר להורים שלי שצו ריך אוויר ומים, אז אבא החליט לקחת אותי לבריכה העירונית. בהתחלה הגעתי בשביל הבריאות, ואחרי זה נשארתי – למעשה כל החיים". לובה התחילה לשחות בגיל חמש, ובגיל שבע כבר נרשמה לבית ספר מקומי לסו פורטאיות, תוך שהיא מתחילה להתחרות בארבעת סגנונות השחייה - גב, פרפר, חזה וחתירה: "זה היה מאוד קשוח, עם מאו מנים בסגנון של פעם". לאחר שסיימה תיכון, לובה נרשמה לאוניברסיטה ללימודי ספורט, ותוך כדי לימודים הספיקה להכיר את בעלה: "התו , וסיימתי לימודים בגיל 21 חתנתי בגיל . הוא למד באוקראינה ואז בא לחופש 22 לבקר את אמא שלו. בעלי עבד כמהנדס קשר קרקע בחיל האוויר הרוסי, ולאט לאט התחיל לטפס בדרגות הקצונה". עובדת ניקיון לאחר התפרקות ברית המועצות, החליו טה המשפחה לנצל את ההזדמנות ולעו לות לישראל, שם עברה להתגורר במרכז העיר בת ים: "היינו במצב טוב יחסית

ואת למעשה זוכה בפרסים? "בארץ זה לא חוכמה, אני שוחה את כל שנים, 65-69 המשחים, ובקבוצת הגיל אני זוכה בכל הקטגוריות: אם זה סגו מטר, חתירה, 100 מטר ו- 50 נון פרפר, שליחים ועוד. בכל המשחים שהשתתפתי בארץ קיבלתי מדליית זהב, ולפני כשבוע ארבע מדליות זהב באליפות ישראל למאו סטרס בשחייה". ואיך הולך בחו"ל? "בדרום קוריאה זכיתי פעמיים מקום שישי באליפות עולם, ובאליפות העולם ביפן מקום שביעי. אם אתה בתוך העשיו רייה בעולם זה נחשב מאוד מכובד". מי מממן את הכל? "אני אמנם מתאמנת כל יום, אבל גם צריכה לעבוד, וכאמור עובדת גם כמורה מטעם משרד החינוך וגם כמצילה. אני נוסעת בתור תיירת ומשלמת על הכל בעצמי - השתתפות בתחרות, מלון, אוכל ועוד, כי בארץ לא משקיעים בספורט לגיל הזה. ישראלים מתעניינים רק בכו דורגל ובכדורסל". הילדים גם בספורט? "בתקופת בית הספר, כל ילד היה בספוו רט שלו – אחת בהתעמלות אמנותית, אחר בשחייה, ג'ודו או החלקה על הקרח. הם היו משקיעים בזה הרבה, מוותרים ללכת לימי הולדת, כי אין כזה דבר לא ללכת לאימון. אבל אחרי התיכון כולם הלכו לצבא – וחלק מהילדים שלי קצינים בחיל האוויר, כמו שאבא שלהם היה". עד מתי תמשיכי להתחרות? . חזרתי עכשיו מאליפות 65 "אני רק בת אירופה בסרביה, ובמקצים לפניי היו נשים . אולי האנשים 90 וגיל 80 , גיל 70 בגיל האלו לא הולכים מהר, אבל כשהם מזנקים מהמקפצה ומתחילים לשחות – חבל על הזמן. אני לא מתכוונת לעצור". ¿

בעמידר שאלו מי רוצה לעשות קורס מדריכי שחייה, הסכמתי ומיד התחלתי לעבוד. כשגילו שיש לי גם תעודת מציל, התחלתי גם בקאנטרי בריזה". היה לך מקרה שבאמת נאלצת להשת־ מש בכישורייך כמצילה? "כל הזמן - היו ילדים והיו מבוגרים... שחה ופתאום 41 זכור לי מקרה שאדם בן נעלם בתוך המים. הכרתי אותו, היה קבוע – שוחה כמו סוס. אני יושבת למעלה בעמו דת ההצלה, מסתכלת על הילדים, ופתאום רואה אותו שוכב על הקרקעית. מדי פעם אנשים יורדים מתחת למים להתרענן, אבל ראיתי שהוא די הרבה זמן שם. מיד קפצתי למים, משיתי אותו והתחלתי לעו שות לו עיסוי לב, עד שחזרה הנשימה. הוא אושפז זמן מה בבית החולים. תקופה לאחר מכן הגיעו ההורים שלו והביאו לי מתנה קטנה ואמרו 'תודה שהצלת אותו'. מסתבר י � גילו אצלו אפ 13 שהיה ספורטאי, ובגיל לפסיה, ואי אפשר היה לדעת שיקרה לו דבר כזה מראש. צריך תמיד להיות אחראי ולדעת שהכל יכול לקרות, גם מהאדם הכי פחות צפוי בבריכה". תארים ומדליות "מאז שחזרתי לבריכה, אני שוחה כל , אחד המצילים ניסה 2015 יום. בשנת לשכנע אותי להצטרף לתחרות. לא כל כך רציתי. בקושי רב מאוד הוא גרר אותי, שחיתי, התחריתי וממש נהניתי מזה, ואז התחלתי להתאמן. פעם ראשונה הלכתי . היו כל 2016 לאליפות אירופה בשנת מיני אנשים שזה היה התחביב שלהם - רופא, עורך דין, אחות, וכולם הגיעו להתחרות. מאז כל שנה אני בתחרויות בחו"ל, כל שנה באליפות אירופה או באו ליפות עולם".

בברית המועצות. הייתה לנו דירה, רכב, בעלי בדרגה גבוהה, ולי כבר היו חמישה ילדים. החלטנו שאנו שומרים על תרו בות יהודית ומגיעים לארץ עם חמותי והילדים הקטנים, כשהילד השישי נולד בישראל. דבר ראשון שזיהינו, שהתנאים מאוד קשים פה – ואני אאלץ לצאת לחפש עבודה". "העלייה הייתה קשה עבורי, כי כשהתחו תנתי נגמר כל תחום הספורט בחיי, הייתי עסוקה בילד אחר ילד. בארץ היה לנו קשה לכלכל את עצמנו, ולכן התחלתי לעבוד בניקיון, בזמן שחמותי נשארת לשמור על הילדים. בהמשך, פנו אליי ממשרד הקליו טה שאפשר לעשות קורס חינוך לעולים חדשים בסמינר הקיבוצים, ולמעשה הפו כתי למורה לחינוך גופני". לובה מתארת כיצד יום אחד הגיעה לשחות בקאנטרי : "המציל פונה אליי 1993 העירוני בשנת ואומר לי – לובה, איך את שוחה יפה. אולי תעשי קורס מצילים? סקרן אותי, נרשמו סיימתי בהצלחה". 34 תי, ובגיל העבודה בקאנטרי שנים שלובה משמשת כמצילה 24 כבר בקאנטרי "בריזה" בחולון. ביום היא משו משת כמורה לשחייה מטעם משרד החיו נוך, וכמעט כל ילדי חולון והסביבה עברו אצלה הכשרות וקורסים, ומאחר הצהריים ועד הלילה משמשת כמצילה ומגישת עזרה ראשונה. למה החלטת לעבוד כמצילה בבריכה בחולון ולא בחוף הים בבת ים? "ניסיתי לעבוד בבריכת הים בעמידר תקופה, וגם בדקתי את חוף הים. אבל לפני רבע מאה זו הייתה תקופה אחרת. פשוט מאוד כי לא קיבלו אז נשים, אלא רק את הגברים – זו הייתה קבוצה סגורה מאוד.

"אני נוסעת בתור תיירת ומשלמת על הכל בעצמי - השתתפות בתחרות, מלון, אוכל ועוד, כי בארץ לא משקיעים בספורט לגיל הזה. ישראלים מתעניינים רק בכדורגל ובכדורסל"

18

23.8.2024 ˆ ידיעות ראשון, רחובות