ראשון רחובות 29.03.24

תרבות

/ נוסטלגיה /

האוסף הנדיר של אלי

אלי סגל, אספן מראשון לציון, חושף את אוסף הפריטים שלו שמשמשים לעיתים בצילומי הפקות ‰ מה הוא מוכן למכור ‰ ועל מה לא יוותר בעד שום הון שבעולם

ת � שקלים, מ 2,000- ב גיליו עיתו ן נות עתיקות והצלחת שסבתא הגישה בה אוכל: בבוידעם של אלי תמצאו הכל, אבל לא בטוח שהוא יסכים למכור לכם. ) 59 מגיל קטן תושב ראשון לציון, אלי סגל ( הוא אספן סדרתי, אך מה שהתחיל כתחביב ילדות הפך היום לעסק משגשג עם פריטים על זמניים. "תמיד אספתי דברים, גולות, גות ס � שנה ע 20 גואים, סמלים של הצבא. במשך קתי באוכל, אבל תמיד היתה לי חיבה לפרית טי וינטאג' ובשלב מסוים לקחתי שנה חופש ואחריה פתחתי את 'הבוידעם של אלי', חנות אינטרנטית לפריטים של פעם. לא הבנתי איך אדם בעל עסק לפרטי וינטאג' מסוגל למכור ולהיפרד מחפציו, אבל עם הזמן גם אני למדתי לשחרר, בעיקר מפרטים שכבר יש לי עוד אחד מאותו הסוג והוא יפה יותר". על איזה פריט לעולם לא תוותר? "יש פריט שרציתי המון שנים, ביום הכרזת המדינה כל העיתונים הוציאו יחד מהדורה אחת ששמה 'עיתון יום המדינה', שנים חית פשתי אותו, עיתונים מתבלים מהר ואז היו עוטפים איתם דגים אז קשה למצוא גיליון במצב טוב. יום אחד פגשתי אדם בשוק הפשת הגיליונות אך 7 פשים שסיפר לי שיש לו את הוא מסרב למכור. הלכנו אליו כדי שאראה עיתונים אחרים ושם הוא סיפר שלפני כמה שנים היה לו סט נוסף וכמה אנשים רכשו אותו כמתנה לבוס שלהם, הוא אמר לי 'הם

אלי סגל. לומד לשחרר

פריטים מהאוסף

הרבה אנשים באים לחפש בדיוק את הקערה, או הצלחת או הסכו"ם של סבתא. את הפריטים סגל גם משאיל לצילומי הפת קות היסטוריות, הוא משיג אותם מפה לאוזן וגם באמצעות מפני דירות של נפטרים. "אני מגיע לבית שמפנים ומיד קולט מי גר שם. פעם אחת ראיתי סט כוסות שאלתי אם המנוח היה מורה, שאלו 'איך אתה יודע?' הסברתי שאת הסט הזה חילקו לכל המורים בארץ. פעם מישהו פינה דירה ומצאתי שם מחזיק מפתחות של אקדח שיוצר באיטליה . לצערי נאלצתי לוותר עליו כי איני 1948 ב סוחר בנשק". ¿ חופית כהן אולאי

"בתחילת החודש קיבלתי הודעה מבחורה שחיפשה כוס מסוימת, אמרתי לה שיש לי סט חדש שמעולם לא נפתח. פתחנו אותו יחד ומצאנו בפנים מכתב מדהים, מתברר שמדות בר בסט שנקנה כמתנה ממתפללי בית כנסת לחזן שלהם, והוא ניתן לו בחודש אפריל שנה. אלו פריטים קלאסיים, 41 לפני בדיוק

שילמו אלפיים שקל, היית מאמין?' אמרתי לו שוודאי, וכשהוא הבין שגם אני מוכן להת שקיע סכום כזה הוא מכר לי אותם. מה שהוא לא ידע, זה שהייתי מוכן לשלם הרבה יותר". על העיתונים האלו סגל אומנם לא יוותר, אך כמעט כל יום הוא מפרסם פריט ייחודי למכירה.

/ ריקוד /

להקת הריקודים שהקימה בצעירותה ‰ תעודת ההצטיינות הראשונה ‰ והמודעה בעיתון ששינתה את חייה ‰ כך הפכה סימה שאול מחולון למרקידה הלאומית שסוחפת אחריה רוקדים מכל הארץ הילדה מג'סי כהן הפכה למלכת הרחבה

או בחולון שלא אי אדם בבת ים מכיר את סימה שאול, מי שהפכה להיות המרקידה הלאומית. בכל שבת היא מפעית לה עשרות ולפעמים מאות רוקדות ורוקדים בטיילת בבת ים, ובכל יום שני היכל הספורט בקרית שרת בחולון גדוש גם הוא באינספור אנשים ש'רק רוצים לרקוד'. אבל אחרי שהיא מסיימת את ההרקדה, סימה לא נחה – היא מיד רצה להרקיד בתל אביב, גבעתיים, ראת שון לציון, נען, כפר חב"ד, בית דגן ובעצם בכל הארץ. ), נשואה ואמא לשלושה 64 סימה שאול ( ילדים ונכדים, מתגוררת בחולון ועשתה את ילדותה בשכונת ג'סי כהן: "התחלתי לרקוד כבר כשהייתי ילדה במתנ"ס של ג'סי כהן". כבר התחלתי 14 "לימים רקדתי ג'אז, ובגיל גם להדריך נערות וצעירות במתנ"ס. במרת כז הקהילתי סייעתי להקים להקת ריקודים

מרוצים – אז אני ישנה בשקט. אין יום שלא מגיעים אליי אנשים ואומרים לי – שזה מה שעושה להם את השבוע, או שהם הכי מחכים ליום שאני באה". כיום, סימה מסתובבת בכל הארץ, ולפעמים אפילו עושה ארבע הרקדות ביום. "אני בשיא הכושר, וכל הזמן רצה וקופצת – אבל גם חשוב לי שכל האנשים ירקדו ושאף אחד לא ישב בצד". יש אופי שונה של הרקדות? "כל מקום זה אופי ריקודים שונה. יש מקומות שזה רק הרקדת נשים, יש לפעמים שזה שלוש קבוצות מעורבבות, לפעמים זה לקראת חגים או אירועים, ואפילו עשיתי אירוע בחולון שהת רוקדים. יש אנשים שרואים את זה 1,200 גיעו ככסף או פרנסה, לי חשוב לקום בבוקר ולדעת שאני עושה טוב לאנשים". ¿

ילדיה, סימה ראתה מודעה בעיתון כי מתת קיימת תחרות אלוף העולם בריקודי עם: "הראיתי את זה לבעלי, והוא עודד אותי

מאוד מצליחה - קבוצת בנות שצמחה בשכונת ג'סי כהן ואחרי זה גם הופיעה באינספור הופת עות. זו הייתה תקופה שלא היה דבר בחולון, תפרתי באופן אישי את השמלות לבנות בהופעה, כי פשוט לא היה כסף. ביחד עשינו הכל. ראש עיריית חולון דאז, פנחס אילון, העניק לי תעודת הצטיינות על פועלי". סימה המשיכה בריקודים, ואף החלה להתמחות בריקודי עם: "קצת אחרי שהשתחררתי מהצת בא כבר הספקתי להתחתן, נכנסת תי להריון, ואז למעשה עזבתי את הג'אז, אם כי המשכתי עם אהבתי לריקודי עם". יום אחד, בזמן שהיא מגדלת את

ללכת להירשם. בסופו של דבר, זכיתי במקום הראשון בפרס חבית בת הקהל, וקיבלתי מתנה:

קורס למדריכי ריקודי עם. אז הלכתי. כבר אחרי חודש המדריך נתן לי להיות העוזרת שלו. סיימתי כמדריכה מצטיינת ותוך כדי הקורס החלטתי להיות מדריכה עצמאית לריקודי עם". סימה, שעבדה באותם ימים גם כמנהלת משאבי אנוש בחברת תה"ל, החליטה לעזוב. "רציתי ללמד אנשים לרקוד", היא מסבירה: "לא עשיתי את זה בשביל הכסף מעולם, כי כשהרוקדים שלי הולכים בסיום ההרקדה

שי שגב

כיתוב

צילום: פרטי | " סימה שאול. "אני בשיא הכושר

22

29.3.2024 ˆ ידיעות ראשון, רחובות