אשדוד 01.04.22

לוחם הצדק מכיתה ו'

צילום מאלבום פרטי

נועם פנטה ואביו חיים במעמד הזכייה בתחרות האזורית

יש לו חלום הנאום הזוכה של נועם פנטה מאשדוד "יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: שכל בני האדם נבראו שווים. יש לי חלום שיום אחד יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם". שנה, ואני 60 את הנאום הזה נאם מרטין לותר קינג לפני כמעט מתחבר לכל מילה ממה שהוא אמר. מבית הספר צמח ואני רוצה 1 שמי נועם, אני תלמיד כיתה ו' להגיד שרעיונות מהחלום הזה רלוונטים גם היום. יצא לי לא פעם ולא פעמיים לשמוע קריאות: "כושי מסריח!", "תחזור לאפריקה!", "אתה מחונן?, אתה?" ועוד המון קריאות בסגנון. אז כפי שכבר הבנתם אני בחרתי לדבר היום בנושא קבלת השונה. חוסר קבלת השונה, היא גזענות. וגזענות זה פחד. פחד מהשוני. כי בעצם, כולנו שונים זה מזה, כולנו מיוחדים בדרך שלנו, לכולנו יש חסרונות ויתרונות, אבל זאת אינה סיבה לשנאה, חוסר שיוויון ופגיעה בזכויות. כולנו שונים בגזע, בצבע, בדת, במין ובמגדר. אבל בחברות מסוימות, השוני היחסי מהווה מיעוט. את חלקנו העליבו בגלל שוני כזה או אחר, וחלקנו העלבנו את האחרים בגלל השוני שלהם. ודעתי היא, וזו דעתי בלבד, שכולנו נוהגים בגזענות. בין אם במודע, ובין אם לא במודע. לדוגמה, תארו לכם שאתם יוש ־ בים במטוס או באוטובוס ומאחוריכם יושבים שניים המדברים בשפה זרה, רובנו נחשוב שהם מדברים משהו רע עלינו, אפילו מבלי להבין מה הם אומרים, נכון? וגם על עצמי אני מרגיש את זה. תמיד כשאני נכנס למכולת, בין אם היא מלאה או ריקה, תמיד יסתכלו עליי כאילו אני בא לגנוב משהו. זאת למשל גז ־ ענות לא מודעת. כביכול בראש כשרואים מיעוט בחברה שונה תמיד יקשרו את המיעוט לסכנה או כמו במקרה שלי לפושע או גנב. הבסיס לקבלת השונה הוא קבלתו של כל אדם באשר הוא אדם, ללא הבדלים במראה חיצוני, דת, גזע או מצב כלכלי. קבלת השונה הוא ערך שחשוב לשמור עליו, אם לא נשמור על הערך הזה נגרום לשנאת חינם. קבלת השונה היא גם קבלה עצמית והכרת ערכה של השונות בחשיבה, בלמידה ובקיומה של החברה. קבלה עצמית היא קבלה של השוני שבנו והכרה בזה שהשוני שלנו הוא אינו חיסרון. שונות יוצרת גיוון ויחודיות בחברה וללא שונות אנחנו סתם עוד אסופה מקרית של יצורים חיים. אין שום דבר רע בלהיות שונה, להפך, להיות שונה זה טוב כיוון שהמון אנשים ששמענו עליהם לטובה היו שונים כמו: סטיבן הוקינג שהיה נכה, סטיבי וונדר שהוא עיוור, ואפילו אלברט איינשטין שחוקרים טוענים שהוא היה על הרצף האוטיסטי. אני יכול למנות עוד המון אנשים שהצליחו בחיים למרות שהיו "שונים" אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא שקבלת השונה היא קריטית, כי אם לא נשמור על קבלת השונה החברה שלנו תהפוך ליותר גזענית, ותיהרס. ¿

אחרי שזכה בתחרות הנואם הצעיר במחוז הדרום - ורגע לפני שעלה להתחרות בגמר מאשדוד 12־ הארצי - נועם פנטה בן ה מספר על הרגעים המרגשים ועל הגזענות היומיומיתשהואפוגשבכל מקום רק בגלל צבע עורו ‰ "דיברתי על קבלת השונה ועל דברים שעברתי אני בעצמי. חוויות לא פשוטות שקרו לי פה ליד הבית, במכולת, בשכונה. כשאומרים לך 'מסריח תחזור לאפריקה' זה גורם להרגיש לא שייך לפה" ‰ מנהיג חברתי נולד

עליי כאילו אני גנב". כתבת לבד את הנאום?

"הם מאוד התלהבו וגם פרגנו. הם שמחו בשבילי ואמרו לי כל הכבוד. בפעם הקודמת, אחרי התחרות בא ־ שדוד, הייתה לי תמונה בעיתון והם התלהבו גם מזה. החברים אמרו שה ־ נאום שלי היה מאוד מרגש והם מאוד אהבו". תגיד לי, איך למדת לדבר בצורה כזאת? "תמיד אהבתי לדבר ולהגיד את מה שאני חושב". ומה אתה עושה בשעות הפנאי כשאתה לא בתחרויות נואמים? "אני מתעניין במחשבים, קורא ספרים ומשחק עם החברים בשכונה. אני אוהב לשחק כדורסל עם חברים, ללכת לס ־ רטים". אתה יודע מה תרצה להיות כשתהיי גדול? (מחייך) "עוד לא". אולי נואם בכנסת או בשגרירות יש ־ ראל בחו"ל? "זה עוד מוקדם לדעת". ¿

בתחרות האזורית, הירשה לעצמו פנטה לוותר על יום לימודים ולהתפנות לשי ־ חה על ההישג בתחרות - ועל המציאות שבתוכה הוא חי. "אני עדיין מאוד נרגש ממה שהיה אתמול", הוא אומר בקול שקט ונעים. "לא ציפיתי שאגיע למקום הראשון בתחרות באשדוד וגם לא בתח ־ רות האזורית". אפשר לנחש שלבחירה שלך לדבר בכנות על נושא כל כך כואב היה משקל בציונים הגבוהים שקיבלת בת ־ חרות. "דיברתי על קבלת השונה ועל דברים שנגעו אליי, שעברתי אני בעצמי. אלה חוויות לא פשוטות שקרו לי פה ליד הבית, במכולת, בשכונה. כשאומרים לך דברים כמו 'מסריח תחזור הביתה' זה גורם להרגיש לא שייך לפה". אבל נולדת פה, אתה אשדודי לגמרי. "נולדתי בארץ, אבל גם אם הייתי נולד באתיופיה יש דברים שלא צריכים לקרות, לא צריכים לדבר ככה לאנשים, אין סיבה שרק בגלל הצבע שלי יסתכלו

"אני כתבתי את רוב רובו של הנאום עם מעט עזרה והכוונה של המחנכת מרינה ושל המורה שלנו לתיאטרון בבית הספר". ואיך היו התגובות של החברים לכי ־ תה?

האם אסתר: "זה היה לי מאוד קשה לשמוע אותו מספר את הדברים הללו. אנחנו, המבוגרים מהעדה האתיופית, מדברים על מה שאנחנו מרגישים אבל אין לנו את החוצפה להגיד הכל"

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 1.4.2022 51