אשדוד 04.10.22

אבל ממה שאת מספרת דווקא נשמע שלא פעם נשארת לבד במע ־ רכה. "כשהוא ניהל את רשות שדות הת ־ עופה אף פעם לא אמרתי לו שיש לנו ילדים קטנים בבית שצריך לטפל בהם. לפני שנסענו לדרום אפריקה הוא נסע למשך חודשיים ללונדון כדי ללמוד אנגלית. נשארתי פה עם שלושה יל ־ דים קטנים ואמרתי לו 'סע'. גם את הדירה אחר כך ארזתי לבד, הוא הגיע לפה כדי לטוס לשם. לא הפרעתי לה ־ תקדמות שלו". הימים הראשונים ביבנה ("היו שכונות נחשלות ולא מפותחות") דויה גוב-ארי נולדה בשם דבו ־ רה וייסברגר במחנה העולים שער עלייה בחיפה. אביה ניהל את המחנה ובהמשך המשפחה עברה להתגורר בכרמל. מאיפה הגיע השם דויה? "אף אחד לא קרא או קורא לי דבו ־ רה. כשהיינו ילדות אחותי שיבשה את השם וקראה לי דויה. השם מצא חן בעיני כולם, גם בעיניי. ההורים, הח ־ ברות וכמובן צביקה, כולם קוראים לי ככה. כשפונים אליי בשם דבורה אני לא עונה בכלל". במהלך השירות הצבאי בחיל האוויר הם 1978 היא הכירה את צביקה. ב־ התחתנו באולמי "תכלת" בתל אביב. לגוב-ארי זו הייתה חתונה שנייה. לשניים נולדו שלושה ילדים משות ־ ) שנמצא כיום בשליחות 44 פים: עידן ( ) שחי כאמור בסין, 42 בפלורידה, עידו ( ) שמתגורר בבית ההורים. 39 ועודד ( לגוב-ארי יש בן ובת, עדי ועידית, מנישואיו הראשונים. עידו, שנכח בבית במהלך הראיון, סיפר על גוב-ארי האב: "בשבילי הוא היה אבא נפלא ותמיד היה מעטפת תומכת. אליי הוא היה פחות ביקורתי. תמיד ניסה להבין מצבים ולתת את העצה הכי טובה". אחרי החתונה הם התגוררו במרכז הארץ, אבל במוחו של גוב-ארי כבר התבשל רעיון לסייע לקצינים בקבע לרכוש בתים צמודי קרקע. הוא חיפש מקום שאפשר להתפתח בו והגיע לי ־ בנה ואל מי שהיה אז ראש העירייה, מאיר שטרית. ראש העירייה תמך, והקמתה של השכונה הצבאית שנק ־ ראת שכונת עידן יצאה לדרך. צביקה ודויה עזבו את תל אביב ועברו להתגו ־ רר בשכונה היוקרתית ביבנה. "קסם לי מאוד הרעיון שיהיה לנו בית קרקע", נזכרת דויה. "אבל מצד שני העיר הייתה בראשית דרכה, לא מפותחת עם שכונות ותיקות ונחשלות. זה לא היה דומה לבנה ביתך". 1982 ובכל זאת הם נשארו כאן. מ־ ועד היום. לא ידעו אז שהשורשים שהם נוטעים יובילו בסופו של דבר את גוב ארי, שמילא תפקידים בכירים בחיל האוויר, בניהול רשות שדות התעופה וכשגריר במשרד החוץ, ללשכת ראש העירייה. הניסיון הראשון להפיל את ראש העירייה דאז יהודה ברוס, נכשל. השלים 1998 אבל בבחירות הבאות ב־ גוב-ארי את המהלך. יבנה נכנסה לעידן חדש.

צילום מאלבום פרטי

גוב-ארי וחמשת ילדיו. "נתן תמיד מעטפת תומכת"

מנהיג חסר פשרות ("קשוח כשמשקרים לו") במבט לאחור גוב-ארי נחשב אומנם לקונצנזוס בקרב התושבים, אבל היו גם ימים סוערים. דויה זוכרת בתחילת הדרך את איומי העבריינים, את הצתת הגדר שמקיפה את הבית ואת זריקת רימוני ההלם. "ניסו להפחיד אותו", היא אומרת על גורמים עברייניים שלא אהבו את העובדה שיש שריף חדש בעיר. "זה לא היה קל, אבל מעולם לא שאלתי בשביל מה אנחנו צריכים את זה. חשבתי שהוא נוהג נכון עם מדיניות היד הקשה למרות שהיו פעמים שהר ־ גשתי שהוא מגזים. הוא היה הולך עם אקדח במכנסיים והיה אומר לי: 'הרא ־ שון שיורה עליי, אני יורה עליו בחזרה'. הוא כמובן לא השתמש אף פעם באק ־ דח, אבל צביקה היה מסוגל לכל דבר. הוא פשוט לא נרתע מאיש". ראית אותו בוודאי קשוח ולא מת ־ פשר. "אף פעם לא אמרתי לו לשחרר. אומרים שהוא היה טיפוס קשה בעבודה שלו בניהול העיר ואני יודעת שלפע ־ מים לא היה לי עם מי לדבר. זה האופי של הבן אדם. הוא חונך בצבא, הייתה לו דרך, הוא היה אדם שדבק בדעותיו. אם הייתי אומרת: 'צביקה, שחרר', הוא היה עושה ההפך. מה שכן, אני יכו ־ לה להגיד לך שלמרות הדימוי הקשה והקשוח, ליבו היה רך. ידעתי שכשהוא תקיף זה או כשמשקרים לו או שלא נאמנים לו. הוא היה דומיננטי במובן של להחליט החלטות, אבל גם ידע לה ־ קשיב לדעות שונות. גם לשלי. אנשים חששו ממנו כי הוא לא היה איש של פשרות. הייתה לו דעה מוצקה. הוא היה כמו עמוד לפני המחנה. ככה הוא היה בחיל האוויר ואחר כך ברשות שדות

תשתיות. התוצאות מלמדות שיבנה במדרג הסוציו- 8 הגיעה לאשכול אקונומי. הוא ירש עיר במצב קשה, אבל אף פעם לא דיבר על זה. הוא עבד כדי לשנות. מלבד נדל"ן ופיתוח היו חשובות לו גם התרבות, הארכאולוגיה, ההיסטוריה. היה לו מאוד חשוב להקים את מרכז המבקרים בעיר". היה צלול עד הסוף ("ניהל מעולה את העיר גם מהבית") 2013 בבחירות המוניציפליות ב- , כי זו תהיה 74 הודיע גוב-ארי, אז בן הקדנציה האחרונה שלו. קצת לפני שמעו אותו מקורביו 2018 הבחירות ב־ אומר שהפעם הוא לא ירוץ, אבל בדקה הוא שינה את דעתו. וגם ניצח. 90 ה היה נדמה שהוא לא רוצה לעזוב. "צביקה היה בשיא אונו. בתפקיד הזה תהליכים לוקחים שנים. הוא התחיל מאפס והגיע לאולימפוס. בשביל לע ־ י � שנה. לפני הבח 25 שות את זה צריך הוא הרהר על 2018 רות הקודמות ב המשך דרכו ואנשים באו אליו ואמרו לו שהוא באמצע העשייה ואסור לו לעזוב. אז הוא נשאר". זה שמאיר שטרית ניסה לחזור לראשות העירייה גרם לו להישאר? "צביקה לא התעסק באנשים אחרים. הם לא עניינו אותו. הוא התעניין בע ־ צמו. כשהחלה בניית השכונה הירוקה הוא אמר לעצמו, 'אני הכנתי את הת ־ שתיות ועכשיו מישהו אחר יקטוף את הפירות?'. אז הוא עשה סוויץ' במוח והחליט להמשיך". ואת לא חשבת שמספיק? "את הסיפוק שלו צביקה קיבל בע ־ בודה. הוא היה מאוד יצרי לעבודה הזו. בשנתיים האחרונות ידעתי שהוא מת ־ כנן את השלב הבא וגם עזרתי לו". אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. השנה האחרונה בחייו של גוב-ארי הייתה קשה מאוד מבחינה בריאותית. בתחילת השנה הוא נעדר כשלושה חו ־ דשים מהעבודה ובעיר נפוצו שמועות רבות לגבי מצבו. כשחזר להיראות בציבור הוא נראה כחוש, התהלך עם מקל, פניו היו מצומקות. "השנה האח ־ רונה לחייו היתה מאוד קשה", מודה דויה. "בשנה האחרונה הוא חלה בקו ־ רונה שהחלישה אותו מאוד. ראיתי מול עיניי שהוא הולך ונעלם. היו לו מחלות רקע, היו לו זיהומים, עוד אשפוז ועוד אשפוז, היינו איתו יום ולילה. עידו היה איתו המון בלילות, אני הייתי בימים.

צביקה שלה

צילום: אבי רוקח

"צביקה לא אהב שמתערבים לו. הוא היה אומר לי: 'כמו שאת לא משתפת אותי בענייני העבודה והקליניקה שלך כך את אל מעטפת תומכת. אליי הוא היה פחות ביקורתי. תמיד ניסה להבין מצבים ולתת את העצה הכי טובה" הבן עידו: "בשבילי הוא היה אבא נפלא ותמיד היה

התעופה". וכשגריר ישראל בדרום אפריקה? "לא. בתפקיד הזה הוא מאוד נזהר". במה צביקה היה הכי גאה בעשייה שלו בעיר במשך כל השנים? "חוץ מבנייה ופיתוח הייתה לו למשל פילוסופיה שבתי הספר יעוצבו על ידי מיטב האדריכלים. לדעתו מבני חינוך מעוצבים אמורים להגביר אצל הילדים את המוטיבציה ללמוד. החינוך היה בדמו ובסדר עדיפויות ראשון שלו. לא סתם בשני העשורים האחרונים יבנה נמצאת בצמרת הערים המצליחות בי ־ שראל בתחום החינוך. הוא עשה מהפ ־ כה. את בתי הספר הישנים הוא פיתח כי האמין שאין יבנה חדשה או ישנה. יש לדאוג ליבנה. זה עלה לו בבריאות. התפיסה שלו הייתה אינטגרטיבית. "כל השנים הייתה לצביקה מטרה אחת גדולה: להגדיל את העיר תוך כדי תהליכי פיתוח. אז הוא תכנן תו ־ כניות של שכונות חדשות. עשר שנים לקח לו למשל להתחיל לבנות את השכונה הירוקה. צריך היה לחזר אחרי הממשלה, להתוות תוכניות, להקים גוב-ארי ז"ל בלשכתו. "הוא היה כמו עמוד לפני המחנה"

תתערבי בעבודה שלי'"

דויה וצבי בחו"ל. "הוא פינה לי מקום"

4.10.2022 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 34