אשדוד 05.01.24
הנופש לאילת שבוטל לטובת השבת עם הטירונים שלה, החלומות ‰ על חתונה הודית והבית הקטן באשדוד שהפך לאתר זיכרון שלושה חודשים אחרי שבתה הבכורה אור נהרגה בהיתקלות עם מחבלים בבסיס זיקים, יוכי מוזס משאירה את השאלות הקשות מאחור ("זה לא יחזיר אותה") ומספרת מאין היא שואבת כוחות להמשיך הלאה: "אסור שהמוות של אור יהיה לחינם" אמה של סרן מוזס שנפלה בקרב: אור הצילה את החיילים שלה
רסן מור מוזס ז"ל
אלי לוי // צילום: צפריר אביוב
הדירה הקטנה ברובע ד' באשדוד בה גדלה סרן אור מוזס שנפלה בהיתקלות עם המחבלים בבסיס זיקים בשבעה באוקטובר הפכה למעין אתר זיכרון. "אור אהובתנו גיבורת ישראל", נכתב על שלט בכניסה לבית המשפחה כשלצדו דגל ישראל ותמונתה של אור. בתוך הבית ניכרת רוחה של אור בכל פינה: תמונת סלפי משפחתית שציל־ מה בראש השנה האחרון תלויה בפינת האוכל ועל הדלת בחדר הילדים נשאר השלט "החדר של אור" כאילו בעוד רגע היא תיכנס ותשכב במיטה כשמעליה הציורים שציירו אותה. "היא היתה האור של הבית הזה", מס־ פרת האם יוכי על בתה הבכורה שניסתה להציל חיים ונקלעה לאש הצולבת של המחבלים. שלושה חודשים אחרי האסון הקשה מנשוא היא מספרת על החלומות שהקצינה הצעירה לא הספיקה להגשים, אחיה הצעירים שהחליטו ללכת בדרכה ולהתגייס לקרבי, וההחלטה שלה ושל בעלה ישראל לדבוק בחיים למענם. "אנחנו לא נישבר", היא אומרת בביטחון. "אנחנו צריכים להיות חזקים בשביל הילדים שנשארו ולהמשיך הלאה. לא ניתן לחמאס להחליש אותנו". החיבוק האחרון ) שירתה כסגנית מפקד של 22 אור ( פלוגת טירונים בבסיס הסמוך לגבול עם עזה. ביום שישי בבוקר היא נפרדה בחי־ בוק מאמה ויצאה לעשות את החג בבסיס. "אור ישבה פה", מצביעה יוכי על הספה בסלון. "היא אכלה את המאכל ההודי האהוב עליה, חיבקה אותי והלכה. זה היה החיבוק האחרון שלנו". למחרת בבוקר חדרו מחבלים לבסיס ואור נלחמה בהם עד נשימתה האחרונה. לפני שנפלה בקרב ההירואי היא הספיקה לשלוח הקלטות כיצד היא מתדרכת את
מדינה במלחמה החללים
"כשאתה מקבל את תעודת הלידה של הילד אין מאושר ממך, אבל כשאתה מקבל
רוח הלחימה של אור העניקה השראה גם לשני אחיה הצעירים ממנה שיש־ נו איתה באותו חדר עד יום נפילתה. ), שישנה במיטה בצדו השני 19( סתיו של החדר, משרתת באותה יחידה כמו אחותה הגדולה ונמצאת כעת בקורס מ"כים. "סתיו הלכה בדיוק בדרכה של אור", אומרת יוכי. "שבועיים אחרי מותה היא חזרה לשירות ואני מאמינה שגם עם אותה מוטיבציה". ), שישן בחדר באמצע בין 15( הראל שתי אחיותיו, כבר יודע שגם הוא ית־ גייס לקרבי בעוד כשלוש שנים כשיגיע תורו. "אור היא מקור השראה בשבילי", הוא אומר. "אני אהיה בשירות משמעותי בקרבי, זו בכלל לא שאלה". יוכי, את תיתני לו להתגייס לקרבי? "זה לא קשור אחד לשני, הוא יעשה מה שיבחר. לא אעצור בעדו מלהתגייס לקרבי אם הוא ירצה, כמו שלא עצרתי בעד סתיו". יש בך חרטות שנתת לאור ללכת לק־ רבי? "לא אמרתי לה מה לעשות, זה היה הר־ צון שלה. אף אחד לא תיאר לעצמו שיק־ רה דבר כזה בשביעי באוקטובר". כשאור נולדה הרגישה יוכי, שגדלה ללא אחיות, כי זכתה בחברה לחיים. "היא סיפרה לי הכל", היא מספרת על הקשר עם בתה הבכורה. "כמה חודשים
החיילים בבסיס. "הבאתי לכם את המפת־ חות, תעלו על וסטים ותצאו החוצה", היא נשמעה פוקדת על החיילים. בהקלטה נוספת, אולי האחרונה בחייה, היא כבר זועקת לעזרה: "יש לנו שני פצועים שלא מצליחים לפנות אותם בגלל שיורים עלינו. הם מתחת לתעלה ואין לנו מיגון. יורים עלינו בלי סוף, תגיעו לסייע". מיד לאחר מכן הסתערה אור כדי לפ־ נות את הרס"פ שנפצע וככל הנראה נפגעה מירי של צלף ונהרגה. "בשעה אור כתבה לי שזו הגזמה מה שקורה 7:15 אצלם ושלא היה להם דבר כזה אף פעם", משחזרת יוכי. "בסביבות השעה שמונה אחותה סתיו ניסתה לתפוס אותה מספר פעמים אבל היא כבר לא ענתה לטלפון". שעות לאחר שפרצה מתקפת 12- כ הטרור הגיעו נציגים של הצבא לבית המשפחה. "שלושה קצינים דפקו בדלת ורק אז הבנתי שאור נהרגה", מספרת יוכי על הרגע שבו נופצו כל תקוותיה. "הייתי בטוחה שהיא תתקשר ותגיד שלא היתה קליטה בבסיס או משהו כזה. יש־ ראל בעלי שאל אותם אם יש גופה כדי לוודא שהיא לא נחטפה לעזה. זו אולי הנחמה היחידה שלנו בכל האסון הנוראי הזה, שלא היינו צריכים להמתין שעות וימים כמו רבים אחרים כדי לדעת מה קרה לבת האהובה שלנו". בשורת המוות נוחה יותר?
"אני לא יודעת מה עדיף כי לא חוויתי דבר כזה אף פעם ואין לי מקור להשוואה". בזיקים במקום אילת אור בכלל לא הייתה אמורה להיות בבסיס באותה שבת שחורה, אלא לנ־ פוש בשמש החורפית של אילת. לבסוף שינתה את התוכניות והחליטה לנסוע לזיקים כדי לסיים את העבודה הרבה שהצטברה. יוכי נמנעת מלשאול מה היה קורה אם. "אני בטוחה שאור לא היתה סו־ לחת לעצמה אם היא הייתה באילת ולא בבסיס עם החיילים שלה", היא אומרת. "אור היתה פייטרית והקריבה את עצמה כדי להגן בחירוף נפש על החיילים שלה. אין לי ספק שזה מה שהיא הייתה רוצה לעשות ובטוחה שמבחינתה היא הייתה במקום הנכון בזמן הנכון". אור התגייסה לחיל חילוץ והצלה ושי־ רתה בתפקידי פיקוד שונים כשהמט־ רה הייתה להיות מפקדת פלוגה. "היא הייתה אמורה להשתחרר במרץ הקרוב אבל חתמה קבע לעוד שנה כדי להגשים את החלום שלה להיות מ"פ", מספרת יוכי. דווקא בתפקידה האחרון בזיקים היא האמינה כי בתה בטוחה: "לפני כן היא שירתה במקומות אחרים שהיו מסו־ כנים ולא הייתי ישנה בלילות. חשבתי שזיקים זה הבסיס הכי בטוח בעולם".
תעודת פטירה
זה שובר את הלב לחתיכות"
6
5.1.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום
Made with FlippingBook Ebook Creator