אשדוד 09.12.22

ואיך אחיו הקטן מתמודד? "הלד הקטן לא סיפר כלום במשך כמה ימים. הפחד שיתק אותו. לאחר מכן הוא אישר את כל מה שאחיו הבכור סיפר. הוא מאשים את עצמו על זה שלא עזר לאחיו הגדול. יום אחד הוא התפרץ בבכי ושאל אותנו אם אנחנו עדיין אוהבים אותו למרות שהוא לא עזר לאחיו. הוא ביקש מאיתנו מספר פעמים שנסלח לו על כך שהוא לא הצליח להגן על אח שלו. גם הוא סובל מחרדות ומתעורר בלילות בגלל חלומות רעים. המראות שהוא ראה שם לא עוזבים אותו". ההורים ושני הילדים מרגישים חוסר אונים. "איך ייתכן שילד אוטיסט הולך לבית ספר ופוגש את מי שהתעלל בו ואנ ־ חנו שותקים?", תוהה האם. "כל המערכת אטומה למצוקה שלנו והתחושה היא שאין עם מי לדבר. זה חידלון ובושה שאנחנו חיים בחברה שלא מצליחה להגן על הח ־ לשים. בבית הספר ובעירייה אומרים לי 'אנחנו איתך', אבל זה לא עוזר לי. במשך חודש אני צועקת וזועקת על מה שקרה, אבל אף אחד לא שומע אותי. מה שמע ־ ניין אותם זה לכסת"ח את עצמם ולומר שהאירוע התרחש מחוץ לכותלי בית הספר ולא בשעות הלימודים. אני מרגישה שהם יעשו הכל כדי להתנער מהאירוע". י' מתנחמת בתמיכה ובחיבוק שהיא מקבלת מההורים בכיתה של בנה: "הרבה הורים מוכנים להגיע להפגנה נגד העי ־ רייה כדי לתמוך בנו. אני יודעת שביום ראשון הוצב שוטר בשער של בית הספר, כנראה חששו ממחאה אחרי שהסיפור נחשף". העירייה: "ממתינים לחוות דעת" נורית טופז, פעילת ציבור למען תוש ־ בים עם צרכים מיוחדים, שהקימה רשי ־ מה עצמאית ("תושווים") לקראת הב ־ חירות למועצת העיר, התבקשה לסייע למשפחה. "ניסיתי לברר פרטים על המקרה ועל אופן הטיפול עם הגורמים הרלוונטיים במנהל החינוך, אך לצערי טרם קיבלתי תשובה עניינית", אומרת טופז. "אני מלווה את האם ותומכת בה עד שיימצא מענה הולם למען רווחת שני בניה ועד שיופקו לקחים לעתיד במוג ־ נות הילדים ובטיפול בהם". מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: "מרגע שהאירוע הובא לידיעת בית הספר, הוא הועבר לטיפולו של המרכז האר ־ צי לנפגעי הטרדה מינית. אין בסמכות בית הספר לקבל החלטות ללא חוות דעת מקצועית של המרכז הארצי וללא ראיות התומכות בטענות לכאורה. עד שתתקבל חוות הדעת הילדים הופרדו מהילד נשוא התלונה והם אינם שוהים יחד, לא בכיתת הלימוד ולא בחצר בית הספר. יודגש כי עד כה אין שום ראיה לאירוע הקשור בפגיעה מינית ואת זאת יכול לקבוע רק המרכז הארצי. לצערנו, על אף שלעת הזאת אין כל ראיה התו ־ מכת בטענות על פגיעה מינית לכאורה, הנושא פורסם ברשת החברתית. חומרים אלה שעלו לרשת הועברו ללשכה המש ־ פטית להמשך טיפול". ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "התל ־ מיד מקבל טיפול רגשי וקיימת הפרדה מוחלטת בין התלמידים. האירוע נמצא בבדיקה על ידי רכזי ההגנה של משרד הרווחה. צוותי החינוך פועלים בשי ־ תוף פעולה עם גורמי החקירה, הרווחה, הייעוץ והשירות הפסיכולוגי". ¿

תי לסגן שלו אלי נכט והגעתי למשרד של ראש מנהל החינוך אריה מימון", אומ ־ רת י'. "כולם אמרו לי שאי אפשר לעשות שום דבר כי הכל נמצא בחקירה". כשהם על סף ייאוש פנו ההורים בש ־ בוע האחרון לעמותת אהב"ה (ארגון הנכים בישראל) וביקשו לסייע להם במאבק למען בנם. בעזרתה של עמליה עמית, שמנהלת את תחום ילדים מור ־ כבים בעמותה, הם ניסחו מכתב שנשלח למנכ"לית משרד החינוך גלית שטאובר, ראש העירייה לסרי, והממונה על החי ־ נוך המיוחד בעירייה טלי מימון. "ד' הוא אוטיסט עדין נפש וחסר ישע", נכתב במכתב. "כשהוא נפגש עם אנשים שלא מבינים את ההתנהגות שלו הם מגיבים בשליליות. הם יכולים לצחוק עליו, ללעוג לו ולנצל אותו". ההורים דרשו מכל המעורבים להציב את הטיפול במ ־ קרה בסדר עדיפות גבוה. "אנחנו מדברים על מקרה מזעזע שא ־ סור היה לעבור עליו בשתיקה", אומרת עמית. "הילדים שביצעו את המעשה חייבים טיפול מיידי. הילד שעבר הת ־ עללות המשיך ללכת לבית הספר וראה בכל יום את מי שהתעלל בו".

אחים קטנים ממנו. ד' נולד עם אי ספיקת כליות חמורה ונזקק לטיפולי דיאליזה ול ־ מעקב רפואי צמוד. לפני כשנה עבר ניתוח להשתלת כליה. כשהיה בן שש, קצת לפני העלייה לכיתה א', הוא אובחן עם אוטיזם ושולב בכיתת תקשורת באחד מבתי הספר היסודיים בעיר. "הבן שלי הוא ילד אהוב ועם לב מאוד רגיש", אומרת י'. "עברנו איתו התמודדות לא פשוטה מאז שהוא נולד. הצלחנו להתגבר על כל הניתוחים, האשפוזים והאבחון שלו כילד אוטי ־ סט, אבל ההתעללות שהוא עבר שברה אותי ואת בעלי. שני הילדים שלנו עברו טראומה שתלווה אותם לכל החיים". האם חוששת להחזיר את ד' לבית הספר, אך מנגד מסרבת להעביר אותו מוסד חי ־ נוכי בשנה האחרונה ללימודים ביסודי. היא לא מצליחה להבין את השיקולים של המערכת שבעיניה מפקירה לכאורה את הקורבנות: "זה לא נתפס שהילדים האלה ממשיכים ללמוד כאילו לא קרה כלים והילד שלי יושב בבית מפוחד. בהנהלת בית הספר ובעירייה הודיעו שיעשו תו ־ כנית מוגנות, אבל הילדים נמצאים ולו ־ מדים שם כרגיל ואני לא בטוחה שמישהו יגן על הילדים שלי". י' מספרת כי ביום הבחירות ירדו שני בניה לשחק בגן הציבורי הסמוך לבית. "הם טיילו ומדי פעם הסתכלתי מהחלון כדי לראות שהם שם", היא משחזרת. "פתאום קשר העין איתם נותק ולא ראיתי אותם. התקשרתי למשטרה והודעתי שאני לא מוצאת את הילדים שלי. בדיעבד אני מבינה שכנראה הילדים האחרים הובילו אותם קרוב יותר לבית הספר כדי שיוכלו לעשות את מה שעשו". "הוא מתעורר מסיוטים בלילות" שעות ספורות לאחר מכן חזרו הילדים הביתה ו-ד' סיפר לאמו את מה שקרה. "הפנים שלו היו שחורות", היא אומרת. "הוא רעד בכל הגוף. אחד הדברים המ ־ חרידים שהוא סיפר גם לחוקרת ב'בית לין' היה שאחד הילדים הטיל את מימיו והם הכריחו את הבן שלי ללקק את השתן מהרצפה. הם אמרו לו שרק בתנאי הזה הם ישחררו אותו הביתה". מה קורה איתכם מאז? "אני ושני הילדים היינו ב'בית לין', אבל הם עדיין לא קיבלו טיפול פסיכו ־ לוגי. הילד הגדול התחיל להרטיב ובו ־ כה בלילות בגלל סיוטים. הוא כל הזמן שואל מה יהיה אם הילדים יחזרו לחטוף אותו ויפגעו בו שוב. מאז הוא מרגיש תיעוב עצמי ואומר שהוא ילד לא יפה ושהוא חרא. הוא סיפר לי שאחד הילדים אמר לו שהוא 'ילד קקי, מכוער' ולכן הוא צריך להיות משרת שלו".

"מאז הוא מרגיש תיעוב עצמי ואומר שהוא ילד לא יפה ושהוא חרא"

בניין העירייה מואר בסגול. "אטומים למצוקה צילום: | " שלנו עיריית אשדוד

"אחיו הקטן מאשים את עצמו על זה שלא עזר לו. הוא שאל אותנו אם אנחנו עדיין אוהבים אותו"

"פתאום לא ראיתי את הילדים" כיום ד' יושב בבית עד שהנושא יבוא על פתרונו. "מערכת החינוך הפכה אותו פעמיים לקורבן: פעם כשעבר התעללות ופעם כשהוא זה שנאלץ לשלם את המ ־ חיר ולהתרחק מבית הספר, מהחברים ומהשגרה שכל כך הכרחית לילדים במ ־ צבו", אומרים ההורים. ד' הוא בנם הבכור של י' ו-א' ויש לו שני

המוצנעים של ד', קיללו אותו והשפילו אותו כשהכריחו אותו לנשק את כפות רג ־ ליהם ולאכול חול. לדבריהם, מסכת ההת ־ עללות החלה בגן הציבורי והמשיכה בסמוך למבנה בית הספר בו הם לומדים. בכל הזמן הזה נאלץ האח הקטן לעמוד מהצד ולצפות באחיו חסר הישע. "מאז המקרה הנורא הזה אני לא מצ ־ ליחה לישון בלילות", מספרת האם. "זה עובר לי כמו סרט נע מול העיניים. אני מנסה לדמיין מה הבן שלי חווה באותו יום ולא מצליחה בכלל להירגע. החיים שלנו התהפכו ונהרסו ברגע אחד". למחרת ניגשו ההורים להנהלת בית הספר וביקשו להרחיק את הילדים הפו ־ געים לכאורה. שם הבהירו להם כי ידיה של ההנהלה כבולות וכי על פי חוק הם מנועים מלהוציא את הילדים מהמסגרת החינוכית. במשטרה הסבירו לאם כי לא ניתן לפתוח תיק נגד הילדים שטרם מלאו שנים והפנו אותה ל"בית לין", 12 להם המרכז נגד תקיפה מינית באשקלון שעו ־ סק בין היתר בתחקור אירועים מסוג זה. במקביל המשיכה האם להתלונן גם בפני דרגים גבוהים יותר וביקשה את התערבו ־ תם של ראשי מנהל החינוך והנהלת העיר. "פניתי לראש העירייה יחיאל לסרי, פני ־

"התחושה היא שאין עם מי לדבר. זה חידלון שאנחנו חיים בחברה שלא

מצליחה להגן על החלשים"

טופז. "ניסיתי | " לקבל תשובות צילום: רועי עידן

9

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 9.12.2022