אשדוד 1.11.24

הלב של השכונה יוסף טקה ותומר אברהם, היו"רים החדשים של תנועת הנוער "עושים שכונה" באשדוד, שוטטו בפארקים בלילות, התחברו לגורמים שליליים והסתבכו עם מאז הם התבגרו, רכשו ‰ המשטרה כשהיו קטינים השכלה, התחתנו וחזרו לגור ברובע ג' שם גדלו עכשיו הם רוצים להגשים לבני השכונות את כל ‰ החלומות: "אנחנו כבר לא מחכים שיטפלו בנו ולוקחים אחריות על הסיפור שלנו"

/ לימור תורג'מן // צילום: צפריר אביוב /

גדל 29 בן ה- כשיוסף טקה ברובע ג' באשדוד הוא ענה על כל הס־ טריאוטיפים של נער אתיופי מהשכונה. הוא סולק מבית הספר, התחבר לאנ־ שים הלא נכונים וחטף כתב אישום על תקיפת שוטר שעלול היה לשלוח אותו לכמה שנים טובות בכלא. העבר הפלי־ לי גרם לו אמנם להתהלך עם חזה נפוח בין החברים אבל כשצה"ל שלח לו פטור מגיוס התחלפה תחושת הגאווה הכוזבת ברצון עז להוכיח שהסיפור שלו יהיה שונה. היום, כשהוא נשוי ואבא לשני ילדים קטנים, מנהל טקה את הסניף האשדודי של עמותת "עושים שכונה" ומנסה לשמש מודל לחיקוי עבור בני הנוער ברבעים הוותיקים. "הייתי במקום שלהם ואני עדיין חלק מהם", אומר טקה שנשאר לגור בשכו־ נת נעוריו. "לא תהיה הזדמנות אמיתית לצעירים כל עוד יש חלוקה מעמ־ דית בין השכונות הוותיקות והחדשות בעיר". ללחימה בעזה היה 8 כשטקה גויס בצו זה חבר ילדותו תומר אברהם ששמר על השכונה תרתי משמע: אברהם ובני הנו־ ער פינו ושיפצו למעלה ממאה מקלטים בבניינים המשותפים תוך כדי ירי מא־ סיבי של רקטות. "היו לילדים האלה את כל הסיבות להשתבלל ולהסתגר בחדר אבל הם חשו מחויבות כלפי התושבים והתעקשו להצטרף", הוא אומר. "הש־ משנו ביחד כשמונה מקלטים ביום. בזכותם יש למאות משפחות מרחב מוגן ותחושת ביטחון".

תשומת לבם הראשונית", מספר אברהם. "הם אף פעם לא דוחים אותנו אבל בה־ תחלה הם קצת יותר סגורים ומהוססים. אנחנו מספרים על עצמנו כדי לרכוש את האמון שלהם ומציעים להם לבוא להתר־ שם מהפעילות שלנו, בלי מחויבות ובלי לחץ. כשהם מגיעים למרכז העשייה הפ־ תוח שהקמנו ברובע ח' ופוגשים חברים או מכרים זה מעודד אותם להישאר". למרות השנים שחלפו המצב בשכונות לא השתנה לדבריהם: "גם היום, כמו אז, הנערים שואפים להידמות לשכנים

הטסלה של השכן

בכל סוף שבוע הם יוצאים יחד עם מו־ בילים נוספים של התנועה לסיור בפא־ רקים השכונתיים שהיו עד לפני כעשור הממלכה שלהם. בספסלים ובמדשאות הם פוגשים את הגרסה הצעירה והאבודה של עצמם ומנסים למשוך את בני הנוער לע־ שייה משמעותית ולהרחיק אותם מצרות. "אנחנו מגיעים מצוידים עם תיק וערכת קפה ותה וקצת משחקים כדי לתפוס את

טקה ואברהם. "הילדים מרימים את הראש ואין להם דמות לחיקוי"

העבריינים שלובשים מותגים ונוהגים ברכבי יוקרה כי זו הדוגמה היחידה לה־ צלחה שהם מכירים", אומר טקה. "אמנם הם מחזיקים היום אייפון והשכן השתדרג לטסלה - אבל זו רק התפאורה שהשתנ־ תה. הילדים עדיין מרימים את הראש ולא טקה: "במשפחה ממוצעת בשכונות הוותיקות שני ההורים עובדים קשה כדי לשרוד את החודש. יש נערים שלא רוצים להיות במאבק כלכלי כל החיים ומחפשים דרכים קלות יותר לעשות כסף. גם השפה של ההורים לא השתנתה: צריך לעבוד קשה כדי לחסוך כסף ולקנות בית. אם הילד רוצה ללמוד באקדמיה הוא צריך להבין לבד איך להגיע לשם ולמצוא מקורות מימון". אברהם מוסיף: "בשכונה יש אווירה של חוסר אמונה, אנשים לא מאמינים שהם יכולים לרכוש השכלה גבוהה או לעשות לדוגמה קריירה משמעותית בצבא. מרחב רואים מישהו לשאוף אליו". איך אתם מסבירים את זה?

משדרגים ביחד את השכונה

1.11.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 18