אשדוד 10.11.23

מדינה במלחמה החללים

צילומים: פרטי

חוזר", היא מספרת. "אולי רק כשאראה סרטונים שלו האסימון אצלי ירד". יפית, 43 שהיתה אמורה לחגוג לצחי יום הולדת באוקטובר, מגלה לורד 7 ביום שבת של ה כי ההתמודדות האמיתית תתחיל רק אחרי השבעה: "עכשיו היא עטופה בהמון אהבה ומקבלת חיזוקים". כשהתחילה הכניסה הקרקעית לעזה ורד הפסיקה לישון. "כל המשפחה נכנסה לכו־ ננות גבוהה", היא מספרת. "הטלוויזיה תמיד היתה דלוקה, לינוי עברה לישון בסלון ואנחנו הצטרפנו אליה כדי לא לפספס אף מבזק או ידיעה. בימים שקדמו לכניסה הקרקעית עדי היה מדבר איתי באופן לקוני וקצר כי הוא לא רצה להדאיג אותי. ביום שישי דיברתי איתו בפעם האחרונה לפני שהוא נהרג וזו היתה שיחה לכמה שניות. שאלתי אותו מה שלומו, והוא אמר לי שהכל בסדר ושתיכף לוקחים להם את הטלפונים הניידים. הוא ניסה לה־ רגיע אותי ואמר שהוא אוכל ושותה ושהוא נלחם על הבית". הוא רצה ללכת לקרבי? "ברור, אבא שלו היה צנחן ועדי הלך אחריו. כשעדי התגייס אמרתי לו שאני לא חותמת לו על קרבי. הוא אמר לי: 'אני רוצה לראות אותך שלא תחתמי לי, רק תנסי'. מאז לא הע־ זתי להתעסק איתו. הוא היה מורעל בנשמה, לא פחד מכלום". לינוי היא החצי השקול יותר של צמד התאומים במשפחת דנן. כשעדי התגייס לג־ בעתי היה ברור מבחינתה שהיא לא מכפילה את הדאגות של ההורים: "רציתי להיות קר־ בית וזה היה בראש שלי אבל החלטתי שאני לא עושה את זה לאמא. בחרתי לעשות שירות משמעותי בכיוון אחר ויצאתי לקצונה". ורד מספרת כי כתינוקות עדי היה רגיש ועדין יותר ואילו לינוי היתה החזקה מבין שניהם. "כשהם גדלו קצת התפקידים התה־ פכו", היא אומרת. "עדי הפך לילד שובב שתמיד נמצא במרכז העניינים. הוא אהב לצחוק ולעשות שטויות אבל תמיד כיבד אותנו כהורים". לינוי שולפת התכתבות חצי הומוריסטית עם אחיה שקיבלה כעת טוויסט אירוני. בהודעה כתב עדי בנימה מחויכת: "בעוד שנתיים אהיה הכי מפורסם בבית הספר". כשקציני הנפגעים דפקו בשבוע שעבר בדלת הם ניסו לברוח מהבשורה. "ניגשתי להסתכל בעינית וראיתי שלושה קצינים, מיד הלכתי אחורה וברחתי לחדר", מספרת ורד. "לא יכולתי להיות במעמד הזה. אלה היו דקות קשות מנשוא למרות שבאיזשהו מקום התכוננו לרגע הזה. זמן קצר לפני כן הת־ קשרה קרובת משפחה שלי ואמרה לנו שיש הרוגים בקרב חיילי גבעתי. בטלוויזיה דיווחו על הרוגים של הסיירת ועדי היה בצבר. זה היה אמור להרגיע אותי אבל בכל זאת משהו קרה אצלי ולא יכולתי לנשום". ההיענות הגדולה לבקשה שלכם להשתתף בהלוויה של עדי ניחמה אותך קצת? "זה היה מצמרר ונוגע ללב. כשירדתי מה־ בית וראיתי המוני אנשים שמחזיקים דגלים ואת התמונה של עדי זה חימם לי את הלב. לא האמנתי שהמוות של עדי יגרום לכל כך הרבה אנשים לצאת לרחובות ולהזדהות עם הכאב שלנו. עם ישראל באמת מתגלה בג־ דולתו". ¿ "בעוד שנתיים אהיה מפורסם"

יפית איטח וורד דנן בסוכת האבלים. "נשמות תאומות"

סמ"ר עדי דנן. "היה מורעל בנשמה"

בירה יפית. לפני מספר שנים עברו יפית ואריה לדירה בשכונה אחרת ביבנה, אך דרכיהן של שתי המשפחות לא הצטלבו עד לשבוע האחרון. "עדי נלחם על הבית" "זו רק ההתחלה שלי עם ורד ואני מרגי־ שה שהנפשות שלנו כבר התחברו", אומרת יפית כשהיא מביטה בחום בעיניה של חברתה החדשה. "אני גם מרגישה שוורד תהיה הנפש התאומה שלי". ורד מחזיקה בידיה של יפית ומאשרת: "מי כמו יפית יוכל להבין אותי". יפית, שנושאת בעל כורחה בתואר "אם שכולה" כמעט רבע מאה, משתפת את ורד, האם השכולה הטריה, באמת כואבת: "הש־ נים לא מעלימות את הכאב, הוא רק מתחדד. אני בכל רגע זוכרת את צחי כאילו שלא שנים מאז שהוא נהרג. ורד תראה 24 חלפו בבוא העת את חבריו של עדי מתחתנים ומ־ ביאים ילדים והחוסר יצבוט בלב. היום אנ־ חנו עוטפים את חבריו של צחי באהבה רבה ומגיעים לכל האירועים שלהם, אבל זו לא משימה קלה". ורד שואלת את יפית אם צחי מגיע אליה שנים אני חולמת ומעולם לא 24 בחלומות. " חלמתי את צחי", משיבה יפית. "פעם אחת קיבלתי סימן אבל לא יותר מזה". ורד עדיין לא מעכלת שעדי לא יחזור מה־ מלחמה שפרצה יום אחרי שחגג יום הולדת . "כרגע אני מרגישה שתיכף עדי שלי 20 לינוי, התאומה של עדי: "רציתי להיות קרבית אבל החלטתי שאני לא עושה את זה לאמא. בחרתי לעשות שירות משמעותי בכיוון אחר ויצאתי לקצונה" ורד: "ביום שישי דיברתי עם עדי בפעם האחרונה לפני שהוא נהרג. הוא אמר לי שהכל בסדר וניסה להרגיע אותי שהוא אוכל ושותה"

מיד ליום הארור שבו התבשרנו על מותו של צחי שלי". יפית מספרת כי בדירה של משפחת דנן גרה בזמנו שכנתה הטובה איל־ נה: "בשבעה של צחי התקיימו בדירה שלה הראיונות לטלוויזיה. כשלא היה מספיק מקום אצלנו לכל המנחמים, הם היו נכנסים לאילנה". צחי, ששירת כמו עדי בחיל הסגול, נהרג במוצב הבופור. לאחר מותו 2000 בפברואר עברו הוריו יפית ואריה לאשדוד שם משמש אריה כקב"ט העירוני. "צחי מאוד אהב את הבית ברחוב העדעד אבל הזיכרונות ממנו היו קשים מדי והיינו חייבים לעזוב", מס־

משאבי אנוש בבסיס תל השומר, נפרדה מעדי בדמעות. "עדי היה האור של הבית", אמרה לינוי. "היה לו חיוך רחב והוא עזר לכולם. בשמיני באוקטובר חגגנו יחד יום הולדת, הוא אמר לי מזל טוב בטלפון והבטיח להביא מתנה כשיחזור. הוא היה החצי השני שלי ות־ מיד אמרתי לאלוהים שאם צריך שייקח אותי במקומו". למחרת ההלוויה קיבלה יפית שיחת טל־ פון משכנתה לשעבר ענת. "היא אמרה לי: 'יפית, את חייבת להגיע לפה, קרה לאחד השכנים בבניין אותו דבר שקרה לכם'", היא משחזרת. "קפאתי במקום. זה החזיר אותי

התאומים עדי ולינוי. "הוא הבטיח מתנה כשיחזור"

9

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 10.11.2023