אשדוד 10.9.21
יונית קריב כהן. "המצלמה הזאת ששלחו לי היא סוג של גלגל הצלה עבורי" צילום: מזי | הודיה כהן (בקטן: קריב כהן לפני צילום | השיקום מאלבום פרטי)
הראייה שלה. בהתחלה - באמצעות הטל ־ פון. "ראיתי שיש תחרויות צילום לטלפון. הייתי מצלמת טבע אורבני ושולחת תמונות מאשדוד: מנחל לכיש, מהחופים, תמונות של שקיעות ועוד. אנשים אהבו את התמו ־ נות שלי וחברים של ההורים שלי החליטו לקנות לי מצלמה איכותית. אז הבנתי שזה הייעוד שלי בחיים והחלטתי ללכת על זה בכל הכוח. למדתי שנתיים צילום ב'פרדס' בגבעת וושינגטון וכיום התמונות שלי מס ־ תובבות בתערוכות בכל העולם ומייצגות את אשדוד בכבוד. היום אני כבר עובדת כצלמת באירועים ומצלמת בוקים ודוגמ ־ נים". לדבריה, מדובר בהרבה יותר ממקצוע: "הצילום עוזר לי להתמודד עם הכאב. זה ריפוי פנימי שלי. זו הגשמה של חלום בת ־ חום שלא האמנתי שאני אגשים את עצמי בו. המחלה היא לא פשוטה, הייתי ממש סיעו ־ דית והגעתי למשקל גבוה ואז הרגשתי שאין לאן להמשיך. למרות זאת, לא נשברתי, הח ־ לטתי לעשות שינוי ועשיתי את זה. זה לא שהמחלה נעלמה, זה עדיין אותו כאב, בימים שפחות כואב לי אני יוצאת לצלם ובימים שיותר כואב לי אני נחה. אבל המצלמה הזאת ששלחו לי היא סוג של גלגל הצלה עבורי. אני מאמינה שהסיפור שלי יכול להיות השראה לאנשים. הייתי במקום הכי נמוך אבל לא התייאשתי והצלחתי לעלות בחזרה". ¿
"הצילום זה ריפוי פנימי
שלי, זו הגשמה של חלום בתחום שלא האמנתי שאני אגשים את עצמי בו. המחלה היא לא פשוטה, הייתי ממש סיעודית והגעתי למשקל גבוה ואז הרגשתי שאין לאן להמשיך. למרות זאת, לא נשברתי, החלטתי לעשות שינוי ועשיתי את זה" "זה ממש כאב שלא מפסיק. הייתי על כיסא גלגלים במשך שלוש שנים, כף הרגל שלי הייתה כחולה ועליתי במשקל כי לא זזתי. הייתי בחורה ספורטיבית שלא עצרה לרגע ועכשיו הגעתי קילו. במשך 130 למצב ששקלתי תקופה לא יכולתי לזוז והיו מרימים אותי אפילו מהמיטה למקלחת"
ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 10.9.2021 19
Made with FlippingBook Digital Publishing Software