אשדוד 15.10.21

"הייתי המועמדת הצעירה ביותר והמזרחית הראשונה לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. בסוף נבחרו שישה גברים. המינוי לא צלח כי אני מניחה שאני עדיין נחשבת כעוף מוזר במערכת. זו תעודת עניות למערכת"

עם פעילותה החברתית בנושאים של שוויון זכויות ומניעת אפליה באקדמיה מזווית חברתית ופמי ־ ניסטית. את התודעה החברתית המפותחת שלה , לאחר שהוריה 14 היא זוקפת לחוויה שעברה בגיל עזבו את קרית מלאכי לטובת בית אל. ביטון החלה ללמוד במדרשה לבנות עמליה בירושלים, שם נח ־ שפה לדבריה לפערים המעמדיים בחברה. "במדרשה היה גם מסלול של פנימייה, ולמרות שלא ישנתי בפנימייה הזדהיתי מיד עם הבנות שהגיעו מרקע שונה לעומת התלמידות הירושל ־ מיות", מספרת ביטון. "הרגשתי מיד בשר מבשרן וזה היה חלק מההתפכחות של מישהי שבאה מהפריפריה, של מערך חינוך שהפערים העדתיים ניכרים בו. לא היה מקום למסו ־ רת הספרדית שהבנות הביאו איתן ונאלצנו להחליט האם אנחנו בצד של הציונות הדתית האשכנזית או בצד האחר. העובדה שאין מרחב במערכת החינוך ומתן כלים נדרשים לחיזוק המסורת, זה אחד הלקחים שמערכת החינוך צריכה לעבור". "אליהו זוהר היה תלמיד של הוריי" לאחר שחרורה מצה"ל המשיכה ביטון ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וסיימה את הלימודים בהצטיינות. "להיות עורכת דין היה חלום שלי כילדה בקרית מלאכי", היא מס ־ פרת. "היה סרט שראיתי וזעזע אותי על ילד שחור שנאשם באונס שתי ילדות לבנות רק בגלל צבע עורו. הבנתי שהמשפט הוא זירה לא רק לעשיית צדק ועלול להיות מסוכן למיעוט שאין לו הגנה. זה היתוסף לחוש הצדק המפותח שירשנו מהוריי שת ־ רמו לפיתוח מערכת החינוך בקרית מלאכי. התפי ־ סה שהשתרשה אצלי מאז, ורלוונטית להנהגה שלי כיום במכללה, היא שאין כלי מקצועי שאי אפשר להפעיל אותו כדי לקדם צדק. השכלה גבוהה היא אחד הכלים המרכזיים לייצר את הצדק הזה". בטקס חלוקת התארים שנערך בשנה שעברה באחווה קיבלה פרופ' ביטון חיזוק לתפיסה שלה לגבי כוחה של האקדמיה לצמצם פערים. אחת מהבוגרות המצטיינות של המחזור סיימה את לי ־ מודיה התיכוניים בבית הספר מפתן, בו לומדים תלמידים שנפלטו מבתי הספר הממלכתיים. "כה סמלי בעיניי שלמקום כמו אחווה יש יכולת למצות פוטנציאל מצוינות שגלום במישהי שלמדה במפ ־ תן", אומרת ביטון. "צריך לדעת לפעול בצורה לא שגרתית ואוהבת כדי להוציא מהסטודנטים שלנו את המצוינות שלהם". וכמו כדי להמחיש זאת מזכירה פרופ' ביטון את סיפור ההצלחה של מיכאל בן שטרית, שהגיע במ ־ קרה לשערי מכללת אחווה כנהג משאית ויצא מהם עם בגרות מלאה ותואר אקדמי בהצטיינות. בן שטרית, שגדל בשכונת מצוקה בטבריה ונפלט בנ ־ למנהל בית 30 ערותו ממסגרות החינוך, הפך בגיל הספר ברנקו וייס לנוער בסיכון במודיעין, ולפני מספר שנים שימש כראש מנהל החינוך בעיריית קרית מלאכי. לדברי ביטון, מגיל אפס הוטמעה בה ובאחיה הת ־ פיסה כי החינוך הוא המפתח לכל: "ראש העירייה הנוכחי אליהו זוהר סיפר לי איזו חויה הייתה לו להיות תלמיד של הוריי. גם כיום הוא אינו מפספס הזדמנות להזכיר לי עד כמה הושפע לטובה מכך שהוריי היו מוריו. בעיקר הוא זוכר את אמי כמורה שדאגה להשאירו בתלם". "עוף מוזר בעולם המשפט" למרות הישגיה בעולם האקדמיה והמוניטין שב ־ נתה לעצמה כעורכת דין במרוצת השנים, ביטון לא התקבלה בזרועות פתוחות אצל הצמרת האשכנזית

"להיות עורכת דין היה חלום שלי כילדה בקרית מלאכי אחרי שראיתי סרט על ילד שחור שנאשם באונס ילדות לבנות רק בגלל צבע עורו. הבנתי שהמשפט הוא זירה לא רק לעשיית צדק ועלול להיות מסוכן למיעוט שאין לו הגנה"

פרופ' יפעת ביטון. "יש לנו יומרה לקרוץ לכל הגוונים של האוכלוסייה מסביב"

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 15.10.2021 23