אשדוד 16.09.22

הילדים לא יודעים שמילים יכולות להרוג

סיגלית: "כעסתי על המערכת שידעה שיש אלימות מילולית ופיזית ולא עשתה מספיק כדי למנוע אותה. הרגשתי שמטאטאים הכל מתחת לשטיח, שמעדיפים להשתיק את הרעשים ולעבור הלאה, וזו אחת הסיבות שאייל מעביר את ההרצאות"

בקשת ההנצחה של ההורים: כיכר על שמו של איתם כחודשיים לאחר מותו של איתם פנו אייל וסיגלית לראש העירייה המנוח צבי גוב-ארי בבקשה לק מ רוא על שמו את הכיכר הסמוכה לקניון רוגבין. "יש בכיכר אלמנט של לב שמורכב מאנשים שמחזי מ קים ידיים", מסביר אייל את הב מ חירה הספציפית. "איתם היה ילד שידע לחבר בין אנשים". לאכזב מ תם, גוב-ארי סירב לבקשה: "הט מ ענה שלו הייתה שאם ילדים ייראו את שמו של איתם על הכיכר, זה עלול להוביל ילדים אחרים לעשות מעשים כאלו. הוא גם הסביר שכי מ כרות ביבנה קוראים רק על שמות של אנשים שתרמו למען העיר והמדינה". למרות הסירוב הם מתכוונים לה מ משיך לפעול כדי שהיוזמה שלהם תצא לפועל. "באותם ימים פתחנו עצומה ותוך זמן קצר חתמו עליה איש", מספר אייל. "אני 2,000 אמשיך להילחם כדי שינציחו את איתם". סיגלית מוסיפה: "קריאת כיכר על שמו של איתם מעבירה מסר חשוב לציבור לפעול כדי למ מ נוע אלימות. המערכת מחביאה את הנושא במקום להציף אותו. ציפי מ תי שראש העירייה יניף את הדגל ויצהיר שאצלו בעיר זה לא יקרה שוב. לא יכול שהמערכת תישאר עם הראש בקיר". בעקבות פטירתו של גוב-ארי ית מ קיימו בעוד פחות מחודש בחירות מיוחדות לראשות העירייה. המוע מ מדים לתפקיד יכולים לקחת לתשו מ מת ליבם את בקשתה של משפחת תמיר ולהרים את הכפפה. "אני כבר לא מאמין בפוליטיקאים, אבל אני אלחם בכל דרך שזה יקרה", אומר אייל.

איתם עם הכלבה זואי. רק היא יודעת צילומים מהאלבום | המשפחתי

מות מילולית שייקרא על שם איתם. אחרי החגים אתחיל להרצות להורים גנים ואני מאושר מזה. עצוב לי 40 ב־ שזה עדיין לא קורה ביבנה ואני מחכה שגם כאן ירימו את הכפפה. בינתיים נפתחת בעיר קבוצת ריצה על שמו של איתם שיזם ראש העירייה לשעבר צבי גוב-ארי ז"ל, ובבית ספרו הוקמה פינת הנצחה שמחה וצבעונית שבה מתנוסס אחד המסרים שהוא כתב: 'כולם טובים באותה מידה'". בדרך לקלימנג'רו תהליך ההחלמה אחרי האובדן הנו מ רא גרם לאייל למשוך עד לקצה את גבולות אזור הנוחות שלו. "בחודש נחשפתי לפוסט בפייסבוק 2021 מאי של בחור שכתב שהוא זקוק להשתלת כליה", הוא מספר. "ברגע שראיתי את הפוסט ידעתי שאני עושה את זה. שלחתי לו הודעה, עדכנתי את סיג מ לית והגענו לבית החולים לבדוק את ההתאמה". סיגלית, לא אמרת לו שהוא השת ־ גע? "ברור שאמרתי". אייל: "הייתי נחוש לעשות את זה למרות התלאות שבדרך. הוועדה לא אישרה בהתחלה. הפסיכולוגית שאלה אותי אם זה יהווה תחליף לאיתם ואני השבתי שאם אתרום את שתי הכליות ואיתם יחזור, אסכים למהלך. אני מניח שאלמלא האסון לא הייתי חושב על זה. הרעיון נולד כשהייתי בבית החולים כשאיתם התנדנד בין חיים ומוות. כבר אז החלטתי שיבוא יום כזה. והוא הגיע ואני שלם עם המע מ שה. יש דברים שלא חלמתי שאעשה. תרומת הכליה היא אחד מהם". סימנת כבר את היעד הבא שלך? "לטפס על הקלימנג'רו שפסגתו מטרים. 6,000- מגיעה לגובה של כ יש בעיה עם האוויר הדליל בגלל שיש לי כליה אחת, אבל אני עוד אעשה את זה". ¿

קי לשגע אותי'". אייל משתף: "אני חלמתי על איתם פעמיים. הפעם האחרונה הייתה לא מזמן. ראיתי אותו במכללה, לא בגילו הביולוגי. דמיינתי אותו יותר מבוגר". קורע לב, נוגע ללב את הרעיון לספר את סיפורו של איתם ושל המשפחה קיבל אייל מה מ מאמן המנטלי אייל סגל ששאל אותו אם ירצה להרצות לכדורסלנים על מצבי משבר וצמיחה. אייל השיב בחיוב ויצא לדרך - לחוגי בית, לבסי מ סים צבאיים ולמקומות עבודה. הפיד מ בק שקיבל דרבן אותו להמשיך. "חימם את הלב לראות ילדים ובני נוער יושבים במשך שעה בהרצאה, לא זזים מהכיסא ובסוף אומרים תודה", הוא משתף. לאחרונה הצטרף אליו זמר בשם נועם שמלווה את קטעי הקריאה שלו בשירה. ההרצאה מרגשת, מרת מ קת, קורעת לב ונוגעת ללב. השילוב בין קולו השבור של אייל לשירתו של נועם מכניע גם את המשתתפים הק מ שוחים ביותר שלא מצליחים לעצור את הדמעות. "המטרה היא שכל אחד ייקח את ההרצאה לבית שלו ויעשה משהו אחר בהתנהלותו", אומרת סיגלית. "אנשים שהיו בהרצאה מספרים שהיא שינתה דברים בשיח וביחס בין הורים לילדים וזו המטרה. אנחנו חיים במדינה אלימה ואנשים שופכים רעל בחופשיות בר מ שתות החברתיות. אם החינוך יתחיל בבית נוכל להגיע בהמשך למקומות אחרים - ולעשות שינוי". אייל מסביר: "בהנצחה יש כוח והיא עוזרת להתמודד. אני רוצה שהפנים היפות של הבן שלי יהיו בכל בית לצד המשפט שהוא כתב 'הלוואי שכל האנ מ שים בעולם יהיו שמחים'. אולי בזכות המקרה שלו אנשים יבינו את כוחה של המילה. לאחרונה התרגשתי כשפנו אליי מעיריית גבעתיים עם הצעה להרים מיזם חינוכי בעיר נגד אלי מ

רוחות שישי אין את אותן אנרגיות. יש חלל מטורף, יש בור ויש תהום ואנחנו מנסים למלא אותם בנתינה, ביצירה ובעשייה. פעם בשבוע אנחנו עולים לחלקת הקבר ולפני כמה ימים קיימנו את האזכרה השנתית בחוג המשפחה". בהקשר הזה סיפרו השניים כי סיגלית רכשה את חלקת הקבר בקומה השנייה מעל איתם כדי לא להשאיר אותו לבד. "הכאב הוא פיזי", מסביר אייל. "ממש כאבי בטן קשים. לפעמים הבכי לא נשלט עד שנגמרות הדמעות. אני מרגיש שלקחו לי משהו מכאן, מהלב". סיגלית מספרת על הגעגועים: "נשא מ רנו עם חלק חשוך בלב. בדירה הנוכ מ חית אין את החדר של איתם, יש פינת הנצחה עם תמונות ואלבומים. כשאני מנקה את הבית החדר שלו חסר לי וכשאני מבשלת חסרים לי הבישולים שהכנתי במיוחד עבורו". עד היום שניהם מתקשים להתקרב לבניין ברחוב הנחשול בו התגוררו יחד עם איתם. "כשאני נוסע למשרד וחו מ לף על הבניין שבו התגוררנו, אני לא מרים את הראש למעלה", מספר אייל. "מבחינתי הוא לא קיים". סיגלית מכירה את התחושות האלה: "גם אני חולפת שם, עושה קניות בקניון הסמוך ולא נעצרת. בכל פעם שאני מדמיינת את איתם עולה כיתה או עובר לחטי מ בה, נצבט לי הלב". אתם מדמיינים לפעמים את רגע הנפילה? סיגלית: "זה חולף בראש כל הזמן. לא מזמן צפינו בסרט שבו מישהו נפל מבניין. זה נמצא כל הזמן מסביב וזה תופס אותך לא מוכן". ולא רק המחשבות חוזרות שוב ושוב לאיתם, גם החלומות. "היו לי חלומות שבהם ביקשתי שיבוא אליי, ייתן לי חיבוק ויילך", אומרת סיגלית. "ואחר כך אמרתי לו, 'תישאר'. היה שבוע שבמהלכו השיר 'עד שתחזור' של יובל מ � , ואז חל 24/7 דיין התנגן לי בראש תי עליו שהוא נכנס הביתה, זורק את התיק ואומר 'הנה, אמא, חזרתי, תפסי מ

16.9.2022 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 50