אשדוד 19.01.24

בוסקילה שבתה היחידה עמית נחטפה מהמסיבה ברעים רואה איך החיים חוזרים למסלולם ומאוכזבת ‰ "צריכים לסגור את המדינה", אומרת האם היחידנית ומספרת על החשש לשלומה של עמית ("היא נורתה ביד"), התמיכה בהפסקת הלחימה ("יותר חשוב להחזיר את כולם") וההחלטה להתרחק מכיכר החטופים: "הכאב גדול מדי" "שלא ישכחו את עמית" ימים בלי בתה 100 אילנה בוסקילה מציינת

למה חייהן של בחורות צעירות שעוד לא הספיקו לממש את עצמן ולהקים משפחה נחשבים פחות. היתה פה לדעתי טעות קשה ואפילו מחדל. לא היו צריכים להסכים לע־ סקה כזאת". את בעד שיפסיקו את הלחימה תמורת שחרור כל החטופים? "כן, אני חושבת שצריך להיות אסטר־ טגיים ולהחזיר את כל החטופים היקרים שלנו ואחר כך להמשיך את המשימה להשמדת החמאס. למדינה יש אחריות גדולה כלפי האזרחים שבסך הכל חגגו במסיבה או בילו את בוקר שבת עם המש־ פחות שלהם. עמית שלי היא אישה צעי־ רה וחפה מפשע שנחטפה על ידי החמאס על לא עוול בכפה. אני מחכה ומתפללת כבר למעלה משלושה חודשים שעמית תחזור ושום דבר לא קורה. משהו צריך להשתנות". "הטרגדיה של כולם" בוסקילה רואה כיצד החיים במדינה חוז־ רים למסלולם. מרכזי הבילוי הומים באדם, אירועי התרבות חודשו, ואפילו הפקקים חזרו. היא חוששת שהחטופים ייעלמו מה־ תודעה הציבורית ויהפכו לזיכרון רחוק שמציינים מדי פעם בטקסים ובעצרות. "אנשים עובדים, מטיילים, יושבים במס־ עדות וזה כואב לי כי אני לא יכולה לחזור עדיין לשגרה", אומרת בוסקילה. "הכל פתוח ונראה לי שכולם שכחו את החטו־ פים". היא כועסת על הממשלה שמאפשרת את החזרה לשגרה: "צריכים לסגור את כל מדינת ישראל כמו בתקופת הקורונה, ולהשאיר רק מקומות חיוניים כמו מר־ פאות וסופרים. מחדל החטופים לא יכול לרדת מסדר היום". לטענתה, אסון הש־ בעה באוקטובר התאפשר בגלל הקרע בעם וכעת היא מצפה לאחדות ולערבות הדדית. "הטבח היה סוג של שואה", היא אומרת. "הצבא, השב"כ, המוסד והממשלה היו בתרדמת שנגרמה בגלל המלחמות בין השמאל לימין. עכשיו כולם צריכים להיות מאוחדים סביב המטרה הקדושה להשבת כל החטופים. זו לא הטרגדיה רק של משפ־ חות החטופים והנרצחים, זה האסון של כל אזרחי ישראל". בוסקילה תומכת במאבק של מטה מש־ פחות החטופים אך יחד עם זאת החליטה לאחרונה להפנות את עיקר האנרגיה שלה להתחזקות רוחנית. "אני בעד המחאה האר־ צית אבל באופן אישי קשה לי לקחת חלק פעיל", היא מסבירה. "אני מרגישה שהתפי־ לות נותנות לי כוח להמשיך ומחזקות אצלי את התקווה שעמית תחזור בקרוב". אטיאס תומך בדרך בה בחרה לצעוד אחותו ומתלווה אליה לחצרות הרבנים ולקברי הצ־ דיקים שמספקים לה נחמה גדולה. "אין רב או צדיק שלא היינו אצלו מדרום ועד צפון", הוא אומר. "כל עוד יש נשמה באפינו אנחנו ניל־ חם בכל האמצעים להציל את עמית מידיהם הרצחניות של מחבלי החמאס". ¿

מדינה במלחמה החטופים

אילנה ועמית בוסקילה. "לא יכולה להישאר לבד בבית עם המחשבות"

"אני חושבת שצריך להיות אסטרטגיים ולהחזיר את כל החטופים היקרים שלנו ואחר כך להמשיך את המשימה להשמדת החמאס" "אנשים עובדים, מטיילים, יושבים במסעדות וזה כואב לי כי אני לא יכולה לחזור עדיין לשגרה"

לדודה שמעון אטיאס מקרית גת, שסייע בגידולה והיה דמות אב עבורה. היא הספיקה לצעוק לו כי המחבלים ירו בה ומאז הקשר איתה נותק. "זה מרגיש כמו נצח, לא כמו שלושה חודשים", אומר אטיאס שמוביל את המאבק להשבתה של עמית. "בכל יום שעובר זה נהיה קשה יותר. אירועי ההזדהות ימים לאסון 100 שקיימו השבוע במלאת הם מחווה נחמדה אבל אנחנו בתוך הסיוט הזה כל דקה, כל שעה, כל יום, כל שבוע, כל חודש". בחודשיים הראשונים למלחמה הופיע אטיאס בכל כלי התקשורת כדי להעלות את המודעות למצבה של אחייניתו. הוא הגיע בסמוך למעבר הגבול כדי להדגיש את הכישלון של המדינה והצבא לדאוג לשלומם של האזרחים התמימים שכלואים במנהרות ובבתים של החמאס במרחק קילו־ מטרים בודדים מהבית בישראל. "זה בלתי חטופים ואין 135 נתפס שיש שם עדיין כ אפילו אופק לעסקת שחרור שבויים", הוא אומר. "ציפינו שעמית תחזור בפעימות הקודמות והטלטלה הרגשית שעברנו בכל יום שחלף ולא קיבלנו שיחת טלפון היא בלתי נתפסת". בוסקילה מתנגדת למתווה השחרור בפ־ עימות וטוענת כי הממשלה היתה צרי־ כה להחזיר את כולם בבת אחת. "ציפיתי שתהיה עסקת שבויים של כולם תמורת כולם", היא אומרת. "או שהיו משחררים את כולם או שלא היו עושים כלום. לא ייתכן שפוליטיקאים ואנשי צבא יחליטו של מי החיים חשובים יותר. אני לא מבינה

אלי לוי

כשברחבי הארץ ציינו בטקסים וב־ ימים למלחמה העדיפה 100 עצרות אילנה בוסקילה, אמה של החטופה עמית מאשדוד, לנסוע להילולה לזכר הבא־ בא סאלי בנתיבות. שם, מול ציון הקבר הק־ דוש, ולאור אלפי הנרות שהשליכו המש־ תתפים לכבשן, היא התפללה לנס. אחרי שהממשלה והצבא לא הצליחו להחזיר אליה את בתה נותר לה רק לשאת תפילה. "אין לי כוחות נפשיים להכיל את הכאב הגדול שיש בכיכר החטופים בתל אביב", מסבירה בוס־ קילה את ההחלטה להדיר רגליה מהאירוע המרכזי. "אני בוחרת להתמודד בדרך שלי, יחד עם המשפחה שלי, ולבקש מהרבנים הצדיקים שיעזרו לי להשמיע את זעקתי לאלוהים. הייתי בקבר של הבאבא סאלי ואיתו אני בעיקר מדברת, ביקרתי בציון של הרבי מליובאוויטש בניו יורק והתפללתי בכל קברי הצדיקים בארץ". "כל יום מרגיש כמו נצח" ) 28 מאז השבת השחורה בה נחטפה עמית ( מהמסיבה ברעים, עולמה של בוסקילה עומד מלכת. היא לא עובדת, לא ישנה ומתקשה להישאר לבד בדירה עם כל הזיכרונות. "עמית היא בתי היחידה ואני לא יכולה להיות בודדה בבית", היא מספרת. "אני נו־ דדת מאח אחד לאח אחר, מאחות אחת לא־ חות אחרת, הכל כדי לשנות אווירה ולהחזיק

עמית והדוד שמעון אטיאס

מעמד. אני חייבת להיות בסביבת אנשים. מאה ימים שאני לא עושה שום דבר. איך אפשר לחזור בכלל לשגרה?". היא לא הספיקה לשוחח עם עמית ברגעים האחרונים לפני החטיפה אך יודעת לספר כי בתה נסעה למסיבה בהחלטה ספונטנית. "היא לא היתה אמורה להיות שם והתלוותה ", היא מספרת. "היא לא 90 לחברה בדקה ה ידעה לאיזו מסיבה היא נוסעת ומה עושים שם. היא אפילו לא קנתה כרטיס מראש". כשהמחבלים השתלטו על מתחם המסיבה וטבחו בבליינים הצעירים התקשרה עמית

19.1.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 10