אשדוד 19.7.24

אחמדייב. "לחלום בגדול ולעבוד קשה"

עם הנבחרת בבריכה. לא יכולה להיפרד

'כלור'. אני מגיעה לכל תחרות עם חיוך על הפנים ולא משנה מה קורה אצלי בפנים אני עדיין במים". החוויה הישראלית שלי מי שסבלה מנידוי חברתי בבריכה ובבית הספר הפכה למקור השראה ליז לדים ובני נוער החולים בסוכרת וזוז כה להערכתם של שחיינים מקצוענים שנחשפו לסיפור חייה. אחד הנושאים שחשוב לה להציף הוא דימוי גוף חיובי: "כספורטאית חולת סוכרת יש לי מבנה גוף שונה. מצד אחד אני אתלטית אבל המשקל שלי עולה ויורד בהתאם למז צבי הבריאותי. תמיד הלכתי נגד הזרם ובמסגרות החינוכיות ניסו ליישר אותי במקום לעודד את האינדבידואליות שלי. עכשיו אני רוצה להראות לצעירים וצעירות שהשונות יכולה להיות ברכה במסווה. כולם אומרים שצריך לחלום בגדול ואני מוסיפה שכדי להגשים את החלום צריך לעבוד קשה". כמו היצורים הימיים המופלאים שחיים במעמקים החשוכים של האוקיינוס גם אחמדייב משגשגת בתנאים קשים. כשהחלה לשפוט במשחקי ילדים ונוער בליגה ג' במחוז דרום היא חטפה לא מעט העלבות מההורים ביציע. "יש עדיין הרבה אנשים שלא משלימים עם השיז לוב של נשים בכדורגל", היא אומרת. "זה עצוב כי ההערות הסקסיסטיות על המגרש מחלחלות אצל השחקנים הצעיז רים שהם דור העתיד של הענף". דווקא בענף שנחשב שמרני ולוקה בחוסר סובלנות היא הרגישה הכי ישז ראלית. "למרות שנולדתי וגדלתי באז שקלון יש לי מבטא", אומרת אחמדייב שהוריה עלו מאוזבקיסטן. "ספגתי בבית בעיקר את החינוך והתרבות של ההורים. בכדורגל יש שחקנים מכל העדות ומכל שכבות האוכלוסייה וזה קירב אותי לישראליות שלי. הרגשתי חלק מהפז סיפס שמרכיב את החברה הישראלית והתאהבתי עוד יותר במדינה שלנו". בקרוב היא תתחיל את שנת הלימוז דים השנייה במחלקה לתקשורת במז כללת ספיר במסלול רדיו ושואפת לשדר משחקים לצדם של שדרים נעז רצים כמו יהונתן כהן. "אין קול נשי בעמדות השידור במשחקי הכדורגל", היא אומרת. "הבטחתי לעצמי שעוד אגיע לאולימפיאדה - אם לא כמתחרה אז כשדרית. זה לא יקרה בשבוע הבא בפריז אבל אולי ניפגש בלוס אנג'לס ¿ ." 2028 ב

על ההתקף במחנה האימונים: "איבדתי את כל החושים והייתי כמו זומבי. ירדתי יותר מעשרה ק"ג תוך כמה ימים" על הילדות בצל המחלה: "כשיש סוכר נמוך אוכלים הרבה ואז יש עלייה במשקל. הילדים נהגו לצחוק עליי ואמרו שאני בולמית"

על כדורגל. באותה תקופה ענף כדורגל הנשים היה ברמה מאוד נמוכה, ולא היה מה לדבר על משחק מקצועני. גם הסוז כרת הפחידה אותי כי מדובר במשחק מאוד אינטנסיבי. אז במקום לרוץ אחרי הכדור במגרש אני עומדת עם המשרוז קית ומוודאת שיהיה משחק הוגן". היום היא מצליחה לשלב בין כל העוז למות כשהסוכרת כבר לא מהווה מכז שול אלא קרש קפיצה. "אני משתתפת בתחרויות שחייה במכון וינגייט בעיקר בשביל הכיף שלי", היא אומרת. "השז למתי עם העובדה שלא אגיע להישגים גבוהים בגילי ובמצבי הרפואי אבל אני לא מוכנה לפרוש. עד היום כששואלים אותי מה הבושם האהוב עליי אני עונה

כשכל בני המחזור שלה התגייסו לצבא ניצבה אחמדייב בצומת דרכים: היא לא גויסה בשל מחלתה והחליטה לנצל את הזמן כדי להמציא את עצמה מחדש. היא מתחרה ומאמנת ילדים בנבחרת השז חייה העירונית "סנפיר", פתחה ולוג באינסטגרם בו היא משתפת בסיפורה האישי, מתנדבת עם ילדים באגודה לסוכרת נעורים ועובדת כשופטת כדוז רגל במחוז דרום. איך הגעת משחייה לכדורגל? "זה קרה ממש במקרה. במלחמת 'צוק התחלתי לצפות 2014 איתן' בשנת במונדיאל שהתקיים בברזיל מתוך ז � ב 12 שעמום, והתאהבתי. הייתי בת מנו וההורים שלי ממש לא רצו לשמוע

אומרת. המאמן שלא עמד לצדה ברגעים הכי קשים השלים בהכנעה עם נוכחותה : "הוא 18 עד שעזבה את האגודה בגיל התעלם ממני כאילו שאני לא שם, ואני פשוט נתתי לדיבורים של חברי הקבוצה לעבור מעל הראש שלי". לפרק החדש בחייה היא ניגשה בעיז ניים פקוחות לרווחה מאחורי משקפי הצלילה. "השלמתי עם הסוכרת שלי", היא מספרת. "התחלתי לעקוב אחרי רמות הסוכר ולאכול במינונים נכונים. נהגתי להזריק אינסולין בין חמש לשש פעמים ביום עד שנחשפתי למשאבה של 'אומניפוד דאש'. היא קטנה ונוחה ואפשר לשחות איתה בבריכה בניגוד למשאבות אחרות שניסיתי".

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 19.7.2024 29