אשדוד 24.10.25

|| סודות מחדר המדרגות ||

המדור שיפתור לכם את הסכסוך עם השכן

/ סיגל בר-קובץ /

ילדים זה שמחה, תלוי באיזו קומה "למרות שאנחנו מתאמצים לשמור על שקט, השכנה שמתחתינו מתלוננת בלי הפסקה על הרעש. זה כבר הגולשים מזדהים: "וואו, זה סיוט ‰ הפך למטרד" לגור מתחת למשפחה עם ילדים"

המונח "רעש" עשוי להתפרש סוש בייקטיבית; מה שייחשב "רעש" לאחד, עשוי להישמע סביר ולגיטימי לאחר. הוראות הדין מבחינות בין מטרד רעש ממשי (מוגדר בחוק כ"רעש חזק" או "רעש בלתי סביר"), החורג מהמקובל ומונע שיש מוש סביר בדירה, לבין רעש סביר הנובע מאורח חיים רגיל בבית משותף. אם אתם מתנהלים באופן "סביר", כלוש מר לא מייצרים רעש חריג (בפרט בשעות מנוחה) ואינכם גורמים לרעש בלתי סביר כגון גרירת רהיטים בלילה, מוסיקה חזקה או צעקות חריגות, הרי שלשכנה אין עילה משפטית להתלונן נגדכם. לעומת זאת, דווקא התנהגותה החוזרת כפי שתיארת הכוללת דפיקות בדלת, תלונות תכופות והטרדה - היא זו שעלולה להיחשב כהפש רעה לכם לשימוש סביר בדירתכם. ככלל ראוי להתחשב בשכנים ובבקשותיהם, לא רק מכוח הוראות הדין אלא בשם שמירה על יחסי שכנות טובים ותקינים. ככל שאתם מקפידים על התנהלות סבירה והתחשבות מרבית והשכנה ממשיכה להטש ריד אתכם, יתכן שיהיה מקום לשלוח לה מכתב התראה שיבהיר כי החוק אינו דורש לחיות בדממה אלא בכבוד הדדי ובסבירות. לפרטים וייעוץ משפטי בסכסוכי שכ־ נים, ועד בית, מטרדי רעש ורטיבות, מוזמנים לפנות דרך האתר: karins - law . co . il

לשכנה מתחתיי יש "הפרעת רעש" ש � ילדים קטנים ואני מ 3 קשה. יש לנו תדלת ככל האפשר לכבד אותה. הבעיה היא שאפילו כשאני קמה יחפה לתינוקת בלילה היא שומעת. כשבעלי קם לתפילה ולעבודה בבוקר היא כבר מחכה לו וטוענת שזה 5 ב מרעיש לה. היא דופקת לנו בדלת בלי סוף ומתלוננת שאנחנו מרעישים, פחות הבינה את הקונספט שיש חיים בבית מעליה. זה כבר הפך למטרד. מה עושים? מה אומרים הגולשים? מכיוון שילדים זה האושר של העולם, מי ‰ שמפריע לו שפשוט יעבור דירה. הרסתם את העולם עם המטרד של ילדים ‰ רצים. תגרבו גרביים, שימו שטיחים. היא צודקת! ילדים רצים זה רעש בלתי ‰ נסבל. אתם צריכים להתחשב בה. ל � וואו, זה סיוט לגור מתחת למשפחה עם י ‰ דים. אני סובלת את חיי. ילדים זה סיוט. הכי טוב לגור בבית קרקע ‰ ללא שכנים בכלל. א � למה את לא מחזירה להם? תדפקי עם מט ‰ טא, תרעידי את הרצפה, תפריעי להם. הם לא סופרים אותך. תחזירי מלחמה. וואי, אנשים, התחרפנתם, מי יגיד לי לא ‰ ללכת יחפה בבית שלי?! הזויים. נ � מי שלא יכול לסבול רעש סביר של א ‰ שים וילדים, מקומו לא בבניין דירות. אי

"גרבו גרביים, שימו צילום: | " שטיחים shutterstock

מה עושים? עו"ד קארין שמעון, מומחית לסכסוכי שכ־ נים, ממשרד עוה"ד שמעון-שובל ומקימת קבוצת הפייסבוק "שכנים בהפרעה":

אפשר לא לנשום, ללכת על קצות האצבש עות או לרחף באוויר כל היום. תנעלו נעלי בית ותלכו רגוע, מה יותר ‰ פשוט מזה? הליכות של אנשים יחפים מעש ליך זה סיוט מארץ הסיוטים.

222 טור

למה זוגות רבּים מכורים לסבל? הסבל הופך לאיזור הנוחות, השקט מפחיד — והאהבה נלכדת בין לבין

על ספת הטיפולים עם חנה דיין

עמיחי ודנה התיישבו מולי בלי להביט זה בזה. "אנחנו כל הזמן נלחמים זה בזה, ונמאס לנו," דנה פתחה את השיחה בשם שניהם. "והאמת, זה מרגיש כאילו אנחנו לא מסוגלים פשוט להיות יחד בלי לסבול." הוסיפה דנה. "אני מרגיש שלא משנה כמה אנחנו מנסים, תמיד אנחנו חוזרים לאותו המקום. פשוט מכורים לדרמות שלנו, וזה מייאש," אמר עמיחי. "זה נראה כאילו החומר שמדביק אתכם יחד ומחזיק את הקשר הוא הסבל. אתם שמים לב לזה?" "זה מרגיש לנו נורא, אבל כאילו אנחנו לא מצליחים להתחבר אחרת," ענה עמיחי. עמיחי, שתמיד ניסה לגשר ולמצוא פתרונות, נראה הפעם מותש, כמעט מובס. "לגוף ולנפש יש נטייה להתרגל לסבל, ואז הוא מייצר איזור בטוח שכל התשתית שלו זה המקום הסובל הזה. ואז, כשמשהו טוב קורה לכם…"

"אנחנו לא מוכנים לקבל אותו," התפרצה דנה. "כי אתם לא מפחדים מהכאב אלא מהשמחה, השלמות והתחושות הטובות." "מה את אומרת? שאנחנו מפחדים להיות מאושרים?" עמיחי צחק. "בדיוק. כי אם פשוט תרגישו טוב, הגוף שלכם לא ידע מה לעשות עם זה, הוא זקוק לאדרנלין של הסבל," עניתי. "זה כל כך מטורף, אנחנו סובלים, פצועים ולא מסוגלים לשחרר," אמרה דנה בבלבול. "אתם פשוט תקועים ב'תוכנה' שהגוף שלכם למד, שבה הסבל הוא זה שמחזיק אתכם יחד. כשחיים שנים בתוך דרמה רגשית מתמשכת, הסבל נעשה כמו מוזיקת רקע קבועה. שקט מדי, מרגיש מאיים בריקנות אימתנית. גם כשכבר מתרחשים רגעים טובים, הגוף ממהר "להחזיר את הצליל המוכר", רק כדי להחזיר את היציבות".

"למה?" שאלתי. "אני מרגישה שזה קצת יחזיק, ואז יקרה משהו וניכשל." היא לא ידעה להסביר למה, אבל הפחד הזה היה מוחשי כמעט כמו הכאב עצמו. "פה בדיוק הסוד. הרי זה הפחד שלכם: שהכל קל, שיש שמחה והכל מושלם. הרי הגוף שלכם רגיל לסבל וזה מה שאתם מכירים. ברור לי שתרגישו חוסר יציבות כשהכל ילך טוב, וזה נורמלי, כי אתם לומדים מחדש להיות במקום הטוב." "אבל איך עושים את זה?" שאל עמיחי. "תתחילו מדברים קטנים; לדוגמא, בפעם הבאה שדנה תכעס עליך — אל תתגונן, ופשוט תשב ותקשיב לה. תאפשר לעצמך להקשיב ולהרגיש את מה שהיא מרגישה, והגוף יתחיל ללמוד משהו חדש. תחושה של שקט, קירבה ואהבה שלא דורשת סבל". "אז מה שצריך זה בעצם לתרגל כל יום ולראות את הרגע שבו

אנחנו יכולים להיות ביחד בלי הכאב?" שאל עמיחי. "וכל פעם שתצליחו תדעו שאתם מחזקים מסלול חדש שנפתח — מסלול של אהבה, חום ושלווה. כל הצלחה כזו תפחית את התלות שלכם בסבל." "ומה נעשה כשניכשל?" "זה חלק מהתהליך, לחזור לדפוסים המוכרים, כי זה מה שאתם יודעים… אי אפשר פשוט לזרוק אותם, אלא יש ללמוד לחיות לצידם. זה דורש סבלנות, מודעות ואומץ. אתם לא צריכים להיות מושלמים, אלא ללמוד להיות נוכחים עם פיתוח של יכולת הקשבה בלי שיפוט ודרישת הסברים." כשהם קמו, השקט ביניהם כבר לא היה אותו השקט הכואב של ההתחלה, אלא שקט חדש ורך, שקט של התחלה אחרת. האהבה האמיתית לא נוצרת כשאין סבל, אלא כשיש מקום טוב, כך שגם הסבל כבר לא מפחיד יותר". כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

"אין איזה עדכון לתוכנה הזו? איך יוצאים מזה? איך אנחנו מפסיקים לרדוף אחרי כאב?" עמיחי שאל. "בהתחלה אפשר להכיר ברגעים הקטנים בהם אתם פשוט יכולים להיות יחד בלי להוכיח כלום. בלי לריב, בלי להתנצל ובלי לנסות להחזיר את העבר," עניתי. "זה לא פשוט," מחתה דנה. "צודקת, זה באמת לא קל, כי הגוף מתנגד לזה, אבל בכל זאת הצעד הראשון — צריך להסכים לראות ולהבין שאפשר אחרת". "אני מרגישה ממש התנגדות, אולי אפילו פחד להיות במקום טוב כזה..." אמרה דנה.

hanna.tipul@gmail.com : מייל | 054-4480705 | אפשרות גם בזום | קליניקה פרטית בשפלה | פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש | במשברי חיים חנה דיין - טיפול פרטני לנשים ניתן לעקוב אחר הטורים בערוץ הוואטסאפ של חנה דיין (טיפול פרטני לגברים יינתן על ידי מטפל) | www.hannad.co.il : לכל המאמרים

12

24.10.2025 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום