אשדוד 25.03.22

"הקורונה הייתה מכה קשה עבורי. כשביקשו להסתגר בבית זה היה ממש בלתי נתפס, אך אני אחת שמשתדלת תמיד להיות חיובית ולזרום עם הצעירים. לימדו אותי איך לתקשר דרך הזום וזרמתי ואף לימדתי תפירה דרך הזום"

אסתר ריכטמן. "אפילו ראש העירייה ומנהל המתנ"ס קוראים לי 'סבתא אסתר'"

סבתא אסתר המלכה בקרית גת מכירים את אסתר ריכטמן בתור "סבתא אסתר", המתנדבת הבלתי נלאיתשהקימה את קבוצת הסבתותשנפגשת מדי שבוע לפעילות תרבות ‰ וגם: איך הפכה התופרת מ"בגיר" לאושיית תפירה שניהלה עסק בינלאומי ולימדה דורותשל קרית גתים להשחיל חוט לקוף מחט

שנה של עבודה וניהול מחלקות ב"בגיר", 20 לאחר החליטה ריכטמן להתפתח לקריירה עצמאית ופת ־ חה מתפרה פרטית בקרית גת. העסק, שנקרא "דברי אישה", זכה להצלחה עצומה וריכטמן העסיקה לא תופרות שהיא הכשירה בעצמה. בין היתר 18 פחות מ־ זכה העסק הקטן להשתלב בקרב פירמות ענקיות ול ־ תפור בגדים גם עבור מפעלים ומותגים כמו "בגיר" ו"מרקס אנד ספנסר". להעביר את הידע ההצלחה קנתה לריכטמן שם בתחום התפירה שנישא בכל רחבי הדרום. במקביל לעבודתה כמנהלת מתפ ־ רה, בחנה ריכטמן והעניקה ציונים לתלמידות שלמדו תפירה בבתי ספר דתיים בקרית גת, בנתיבות ובבאר שבע. בנוסף, היא החלה ללמד במתנ"ס קרית גת בחוגי תפירה ולהעביר שיעורים פרטים בתפירה בביתה, דב ־ רים אותם היא עושה עד היום. "אחרי שנים של עבודה במתפרה, אין כיף יותר גדול מלהעביר את הידע שלי לאחרים", אומרת אסתר. "אני מאוד אוהבת ללמד ואני חושבת שהתלמידים שלי יכו ־ לים להעיד כי אני פרפקציוניסטית באופן קיצוני". מעבר ללימודי התפירה, אסתר התנדבה ומתנדבת במהלך השנים בארגונים רבים. "התחלתי להתנדב בארגון הנשים ויצו, שם דאגתי לגייס תרומות, לארגן מסיבות, אירועים ופעילויות, ולעזור לנשים שצריכות עזרה", היא מספרת. "לאחר מכן התנדבתי ב'עזר מציון' שם חילקנו מזון לנזקקים, ובארגון 'כוח לתת', שם הייתי אחראית על מחסן של בגדים, אביזרים ומוצרים עבור נזקקים. בהמשך התנדבתי ביחד עם בנות שי ־ רות לאומי במועדונית שם טיפלנו ושמרנו על ילדים יתומים או עם אימהות חד הוריות שהגיעו אלינו דרך הרווחה". אני והסבתא כיום ריכטמן כבר מזמן עברה את גיל הפרישה, אבל עושה רושם שעל פרישה מפעילות אין טעם לדבר איתה שכן מדובר באישה פעילה במיוחד - וזה עוד לפני שדיברנו על המעורבות הדינמית שלה בקהילת

הסבתות בקרית גת. ריכטמן: "אני תמיד חושבת איך אפשר לעשות טוב, חשבתי למי אפשר לתרום ועלה לי הרעיון להקים סבתות 25 קבוצת סבתות. כיום הקבוצה מונה בערך שנפגשות פעם בשבוע במתנ"ס בבית וקס ולומדות מקרמה, קווילינג ואוריגמי. אני אוהבת ללמוד ויש לנו מדריכה שמלמדת אותנו הכל בצורה יוצאת מן הכלל". ובעודנו מדברים מבקשת ריכטמן לעצור את השיחה כדי להעניק קרדיט לבעלה, אברהם. "מי שעומד לצידי כל הזמן זה בעלי. בכל דבר שאני עושה בחיים, הוא שנים ביחד ועדיין 59 עוזר ומעודד כדי שאצליח. אנחנו עוזרים ומלמדים אחד את השנייה הרבה דברים". את לא מתעייפת מהעשייה הבלתי פוסקת? "טוב לי עם מה שאני עושה. אני חושבת שאסור לשבת כל היום ליד הטלוויזיה. צריך להתעסק בפעי ־ לויות שונות עם המוח והידיים ומי שיכול אז גם עם הרגליים. היום אני מלמדת תפירה נכדים של אנשים שלימדתי אותם תפירה ב'בגיר' לפני שנים וזו סגירת מעגל מדהימה". ללמוד תפירה בזום ריכטמן מציינת שהשנתיים האחרונות היו קשות עבורה במיוחד - לא בגלל הגיל אלא דווקא בגלל חוסר היכולת לייצר פעילות באינטסיביות שהיא רוצה ומייחלת לה: "בתור מישהי שפעילה מאוד וכל היום נמצאת מחוץ לבית ופוגשת אנשים, כל עניין הקורונה היה מכה קשה עבורי. כשביקשו להסתגר בבית זה היה ממש בלתי נתפס עבורי. זה היה קשה לשבת בבית ולא להיות בקשר עם אנשים, אך אני אחתשמשתדלת תמיד להיות חיובית ולזרום עם הצעירים. לימדו אותי איך לתקשר דרך הזום וזרמתי עם זה ואף הייתי מלמדת תפירה דרך הזום". לימדת גם את הנכדים שלך תפירה בזום? "הדבר ממנו אני שמחה יותר מהכל זה שאני ובעלי אברהם הקמנו משפחה לתפארת. יש לנו חמישה יל ־ נכדים ונין אחד, ובני המשפחה הצעירים חברים 19 דים, שלנו לכל דבר. אז כן, אני מעבירה את כל מה שאני יודעת גם לנכדים שלי ועושה להם שיעורי תפירה ואומנות". ¿

ליאב אחאבן / צילום: צפריר אביוב )75 אליו הולכת אסתר ריכטמן ( בכל מקום מקרית גת מכנים אותה "סבתא אסתר", ולא בכדי. ריכטמן נחשבת לאחת הגמלאיות המו ־ כרות ביותר בקרית גת ורבים בעיר מספרים שהם מרגישים כאילו היא הייתה סבתם. "אפילו ראש העירייה ומנהל המתנ"ס קוראים לי 'סבתא אסתר'", היא מספרת בחיוך רחב. "אך אני קוראת לעצמי דווקא מלכת אסתר. בשיא הצניעות, וללא שום שח ־ צנות. אך ורק כי אני מרגישה תמיד מלכה בכל מקום שאני הולכת אליו, כי תמיד טוב לי ואני זור ־ מת עם המצב. אני מדברת בגובה העיניים עם כולם, לא משנה בן כמה הוא ומאיזה מוצא הוא, ואני זורמת וצוחקת עם הצעירים, מה שמגשר על פערי הגילאים בינינו". השתלמויות בשנקר ריכטמן, שנולדה וגדלה ברומניה, נישאה כשהייתה לאברהם וביחד השניים עלו ארצה לפני יותר 17 בת שנה. הם התיישבו תחילה בקרית מלאכי ולאחר 50 מ־ שאברהם מצא עבודה במפעל טקסטיל בקרית גת, הם עברו להתגורר בעיר. אסתר, שבעשור הראשון שלהם בארץ עסקה בעיקר בגידול ילדיהם, החלה לחפש לע ־ צמה עיסוקים ופרנסה בעולם המשיק לעסקי הטקס ־ טיל - כתופרת. "בתור עולה חדשה, לא ידעתי עברית", היא נזכרת. "טיילתי עם הילדות שלי ברחבי קרית גת וראיתי שמעבירים קורס תפירה במועדון שכונתי בעיר. החלטתי להצטרף לקורס, למדתי איך לתפור ולאחר עשור הפכתי את התחביב למקצוע והתחלתי לעבוד במפעל הטקסטיל 'בגיר'. דרך המפעל שלחו אותי להשתלמויות בשנקר עם מדריכות מחו"ל. במשך שש שנים הלכתי פעמיים בשבוע ולמדתי מהן הרבה עד שהתחלתי להעביר בעצמי קורס תפירה בתוך המפ ־ עובדים, הוא הלך 300 על. כשנכנסתי למפעל היו בו 6,000 שנה היו בו 20 וגדל והתפתח, וכשעזבתי לאחר עובדים".

הכל זהב

25.3.2022 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 46