אשדוד 27.09.24

מלחמת "חרבות ברזל" הציפה יוזמות חברתיות רבות, אבל אחת המרגשות בהן היא הפרויקט מעורר ההשראה של יוסי אהרון, תושב חולון , שרתם את הידע והניסיון שלו 70 בן בשיפוץ רכבים לטובת חידוש של רכי בים ישנים שהיו שייכים לחללי צה"ל. ביום שישי הקרוב בטקס מיוחד שיתקיים בפארק חולון, הוא אמור להציג בפני משפחתו של סא"ל יהונתן צור, מפקד סיירת הנח"ל שנהרג בשבעה באוקטובר, את החיפושית הכחולה שהייתה בבעלותו במשך שנים. לפרויקט שותפים נערים בסיכון מראשון לציון וחולון שיחד עם יוסי עמלים מדי יום בבית המלאכה שלו ביישוב ניר צבי הסמוך לצריפין על שיי פוץ של כלי רכב כחלק מהנצחתם של החללים. ) נולד בחיפה, אך 70 יוסי אהרון (בן עבר להתגורר במעברות 50 בשנות ה בחולון: "כל החיים שלי גדלתי בשכוי נת ג'סי כהן, ואפילו הייתי יושב ראש ועד השכונה לתקופה ארוכה", הוא מספר בראיון בלעדי לידיעות "חולון בת ים". מרבית חייו עבד כנותן שירות בחברת משאבות מים, אך לפני שמוי נה שנים עבר אירוע בריאותי, ונאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת: "הבנתי שאני לא מתכוון לשבת בצד, ואני רוצה להחזיר חוב מוסרי למדינה – יש כאן חללי צה"ל שבכל יום נלחמים עבורנו ומקפחים את חייהם – ואני יכול ורוצה להקדיש את שארית זמני עבורם, או לפחות לזכרם". ייסד יוסי את עמותת 2018 בשנת "מצילי מכוניות אספנות", לאחר שגיי לה שהרבה מהחללים הותירו אחריהם כלי רכב או אופנועים, שאפשר להפוך לאנדרטה לזכרם – אבל יותר מכך, להשמיש ולהחזיר לימי תפארתם. על כך הוא מסביר: "מעולם לא למדתי מכונאות רכב או משהו דומה, אבל גדי לתי בג'סי כהן למשפחה מאוד-מאוד ענייה, לא היה לנו כסף לרכבים. היינו קונים גרוטאות ומשפצים אותם, וכך בעצם למדתי לטפל במכוניות". אלא שיוסי החליט שהוא לא יכול לשפץ לבדו את כלי הרכב, ולכן חזון העמותה שהקים - מי שלמעשה משפץ את המכוניות הם נוער בסיכון: "התחלנו עם קבוצה של בני נוער מחולון, ומשם התרחבנו לעוד אזורים, כמו ראשון לציון והסביבה. אנו מלמדים אותם על רכבים וגם הרבה רווחה ובטחון. הם לומדים פחחות, צביעה, מכניקה, והנערים מקי בלים הרצאות של מפקדים, וכן שומעים מהמשפחות על חללי צה"ל - מה שרותם אותם עוד יותר למשימה. חלק מהמטרה בהכשרת הנערים לשפץ את הרכבים היא ההתחלה גרוטאות בג'סי כהן החזון שיקום נוער בסיכון

ראשית "אחרי צור: שנהרג, הייתי בטוחה שהחיפושית הולכת לפח. בגשם הראשון ראיתי שהיא התמלאה במים והיא כנראה הולכת למות יחד איתו" "יש לי היסטוריה ארוכה עם החיפושית, והיינו אמורים לחגוג עשר שנות נישואין בנובמבר הקרוב – זה יכול להיות הרבה יותר מזיכרון" "גדלתי בג'סי כהן למשפחה מאוד-מאוד ענייה, לא היה לנו כסף לרכבים. היינו קונים גרוטאות ומשפצים אותם, וכך בעצם למדתי לטפל במכוניות"

קמ"ש כדי להתנגח 200 ער במהירות של בטנדר שחסמו איתו את הכביש, אבל החוליה חזרה ויהונתן נהרג מהירי". "לא ידענו מה קרה איתו. רק למחרת י � באוקטובר חברים שלו הגיעו אל 08 ב נו הביתה וסיפרו מה קרה לו, ואז התחלנו לבנות את האירועים. הוא היה מראשוני ההרוגים של אותו בוקר ארור, כנראה . גם את הטלפון שלו 08:15 לקראת שעה מצאו רק אחרי שבוע והצליחו לדלות ע � ממנו עוד פרטים, והבנו מה ניסה ל שות - איך לא התמהמה, איך ניהל איזה שיחות טלפון כל הדרך עם 20,000 החיילים, ראשי הישובים ועוד. הוא כני ראה הבין בשלב מוקדם מאוד מה קורה, תוך שהורה לחיילים שלו לסגת, בזמן שהם מנסים לבלום את כל המחבלים". מה הסיפור עם הפולקסווגן? "החיפושית? אני הכרתי את יהונתן כשהוא היה כבר בקבע, וזה 2012 בשנת היה הרכב שלו באזרחות. בדייט הראי שון שלנו חשבתי שהוא ממש שוויצר, כי הוא הסביר שהוא משלדג, והוא רוכב על סוסים, על טרקטורון ועל אופנוע, ויש לו גם חיפושית. עצרתי אותו, ואמרתי – אם יש לך חיפושית, תביא אותה... לא ידעתי אם נמשיך לצאת, אבל לפחות חשבתי שאוכל לספר לחברות שנסעתי בחיפושית. המשכנו להתגלגל, וכל החברות שלנו שזורה בחיפושית: כל דייט נסענו איתה, אבל גם כל דייט נתקענו איתה – אם זה למי צפה רמון, לאילת ואפילו לירושלים בשלג. יהונתן תמיד היה בטוח שהכל בסדר איתה, אבל תמיד היינו נתקעים. הוא היה צריך לעצור בצד ולתקן. הוא חשב שהוא מבין, אבל הוא לא היה מוסי כניק... פעם הוא חיבר בטעות את הכבל של הצופר לברקס – וכל הדרך הביתה החיפושית צפרה בכל פעם שהוא נאלץ ללחוץ על הברקס. בפעם אחרת האורות הפסיקו לעבוד, ואז משטרה עצרה אותנו ואמרה שאסור לנסוע – אז הוא אמר שהוא לא עוזב אותה ושהוא נשאר לישון בה עד הבוקר. אז גם אני נשארתי לישון בחיפושית". "אחרי שהתחתנו ויהונתן התקדם בדי רגות – לא היה לו זמן להתעסק איתה. באיזה שלב היא כבר ישבה בגינה, התחיי לה להתיישן ולהחליד, והילדים היו מטי פסים עליה. אחרי שנהרג, הייתי בטוחה שהיא הולכת לפח. בגשם הראשון ראיתי שהיא התמלאה במים והיא כנראה הולי כת למות יחד איתו... זה היה הסוף. ואז משום מקום, יוסי אהרון התקשר אליי, ואמר לי ששמע על החיפושית מחברים שלו, והם בדרך לקחת אותה. לי זה היה טלפון משמיים – איך הגיע אליי?! דווקא לחיפושית? לא ביקשתי עזרה מאף אחד, וזה היה כל כך משמעותי כשהבנתי שיש מישהו שמשפץ רכבי אספנות של נופלים, יש לי כל כך הרבה זיכרונות מיהונתן ומהרכב". יצא לך לראות את הרכב לאחר השי־ פוץ? שיחה מיוסי אהרון "זה היה טלפון משמים"

ראשית ויהונתן צור ז"ל

מספר שבועות לפני שבעה באוקטובר פשטו קו לאורך הגבול באוגדת עזה, תחת הפיקוד של אלוף משנה אסף חממי - כשהגזרה שלו הייתה כרם שלום". "הוא היה שם כל הזמן, במשך שבועות על שבועות, ובאופן חריג יצא הביתה לסופשבוע בשישה באוקטובר כדי לחי גוג את יום ההולדת של הבן הקטן שלנו, דגן (החוגג יום הולדת חמש בשבעה באוקטובר). כזכור, זה בוקר של שמחת מתחילים החיילים 06:30 תורה, ובשעה שלו והסמג"ד שעל הגדר להתקשר: 'יש פצמ"רים'. מקפיצים את כל הגדוי דים, ובמקביל אני שומעת בזמן שהוא מתלבש שהסמג"ד צועק לו – 'מלחמה, תגיע'. גילינו בהמשך שגם אותו סמג"ד נהרג... בינתיים יהונתן יוצא לדרך, והוא מנסה להתקשר לאחד מה-מ"פ שבשטח, ושומע שהם בתוך מלחמה - וגם המ"פ נהרג באותו הבוקר. תוך כדי נסיעה הוא מתקשר למפקד אוגדת עזה, אסף חממי, ובדיעבד היום אנו יודעים שהוא קבע לחבור למח"ט, שגם הגיע מהר מהבית שלו מקרית אונו. "מצילומי מצלמות כבישים, איכונים של טלפונים ושאר ממצאים שהביאו לנו, מסתבר שהמח"ט הגיע כמה דקות לפניו לנקודת המפגש בצומת אורים, אלא שמחבלי חמאס עשו מארב על הכי ביש והוא נהרג במקום. יהונתן היה כני ראה ממש קרוב, ושמע את היריות. הוא רואה את המח"ט בצד הכביש, ואז הוא מבחין בחוליה מולו. אין לו לאן לברוח, והוא מחליט ללחוץ על הדוושה, ומסתי

גם לקרב את הנערים למשטרה – שנותי נים סיוע ותמיכה, ויש הצלחה מדהימה. הנערים לומדים שהשוטרים הם חברים ולא אויבים, וכיום זה נחשב לאחד הפי רויקטים המוצלחים ביותר לשיקום נוער בארץ". בימים אלה מסיים יוסי לשפץ חיפושית של סא"ל יהונתן (ברנש) צור 1973 מודל – מפקד סיירת הנח"ל, שנהרג בשבעה באוקטובר סמוך לאופקים, מיד תחילת הפלישה: "קיבלנו את הרכב במצב ממש לא טוב. הכל היה חלודה, ספוג ברטיבות, כבלים ישנים ועוד. שיפצנו הכל – החל מהמנוע, דרך מערכת ההגה, השילדה ועוד. הרכב יוצא מהסדנה שלנו כחדש, בדיוק כמו במפעל, לאחר שהחלפנו הכל: מערכת חשמל, ריפודים, צבע. אני בטוח שאלמנתו של ברנש – לא תזהה אפילו את הרכב".

החיפושית הכחולה "יצאנו איתה לדייט ראשון"

ראשית צור היא אשתו של יהונתן צור ז"ל, ובראיון לידיעות חולון בת ים, היא מספרת: "לבעלי קראו יהונתן, אם כי החברים שלו כינו אותו 'ברנש' – כי שם המשפחה הקודם שלו ברונשטיין, ומשם זה נדבק. במקור הוא משלדג, לאחר מכן קיבל מספר תפקידי פיקוד בגבעתי, ואז בתפקיד האחרון היה מג"ד סיירת הנחל.

החיפושית בהרכבה ׀ צילום: אילן גולן

45

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 27.9.2024