אשדוד 31.05.24

תרבות

צילומים מתוך התערוכה

אין מקום בטוח

אין כניסה למקלט

/ תערוכה /

בלי ממ"ד, בלי פינוי, בלי תקווה: שבוע של מלחמה מאחורי המצלמה האמנית והאקטיביסטית כרמן אלמקייס עמוס תיעדה את החיים באשקלון בשבעת הימים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל ‰ בתערוכה "שלושים שניות" היא מציגה שלוש סדרות של צילומים ביניהם התכתבויות אישיות שלה מהבית הלא ממוגן של ההורים

אין לאן לברוח

מתחת לשולחן, ילדים מסתתרים בתים הרוסים ומבוגרים מיואשים: כרמן אלמקייס עמוס, הפעילה החברתית והאממ נית ילידת אשקלון, הציגה בתערוכה חדשה תמונות מהשבוע הראשון של המלחמה. "תיעדתי רגעים עצובים ולפעמים מרגמ שים", מספרת אלמקייס. "מראות של חורבן והרס מפגיעות טילים בשכונה שלנו וגם רגעים קטנים שבהם כמו ביקשנו לעשות דברים נורמליים. בנוסף לחומרים האישיים שלי שיוצגו כמין יומן מסע אינטימי אציג תיעוד של תושבים שנאלצו לבחור עבור עצמם את המרחב הכי בטוח בזמן אזעקה". תחת אש מתמדת

המציאות היומיומית למפחידה ברמה בלתי נתפסת". אלמקייס שגרה כעת בבת ים נאלצה להמ עביר את הימים הראשונים של המלחמה בעיר ילדותה וחוותה מקרוב את הפחד וחוסר האונים בו היו נתונים התושבים. לצד הדאגה להוריה המבוגרים דינה ומיכאל ולבתה הקמ טנה שלא מכירה את המציאות בדרום, היא סייעה לתושבים שחששו לצאת מהבית אפילו כדי לקנות מצרכים בסיסיים. "הטלפון שלי קרס מרוב פניות", סיפרה. "אנשים היו ללא אוכל והשגתי ארגזי מזון לאשקלון. פחות או יותר הפעלתי את כל מי שאני מכירה". כמו שיגורי הרקטות כך גם המצלמה של אלמקייס ירתה שוטים ללא הפסקה. "צילממ תי רגעים של חסימות הגג ונעילת דלתות, פציעה מריצה במדרגות והסתתרות במקומות שלא יכולים לספק הגנה כמו חדר הכביסה או מתחת לשולחן הכתיבה בחדר הילדים", היא אומרת.

"התערוכה מתחקה אחרי החיים בפריפמ ריה בצל האימה והחרדה של מלחמת חרבות ברזל", אמר האוצר יורם בלומנקרנץ. "היא מציבה מראה מאשימה ונוקבת מול החברה ומוסדות השלטון לגבי מיקומה של הפריפמ ריה בתחתית סדר העדיפויות והמחיר הכבד שמשלמים אזרחיה בימים אלה ממש". בחודשיים האחרונים פועלת אלמקייס בממ סגרת קבוצת המחאה "עוטף ישראל" להשגת מיגון חברתי וכלכלי לתושבי אשקלון והנגב המערבי. התערוכה היא דרך נוספת להציף את הנושא: "תושבי אשקלון מצליחים, כל אחד ואחת בדרכם, להיות יצירתיים בביתם או בעבודתם ולייצר את הפינה הכי בטוחה עבורם. בהקשר פוליטי רחב זה אומר שכל מ � אחת ואחד מאיתנו דואג לעצמו כיוון שה דינה לא ממלאת את תפקידה". ¿ שמוליק חדד תושבים שנאלצו לבחור עבור עצמם את המרחב הכי בטוח בזמן אזעקה" "בנוסף לחומרים האישיים שלי שיוצגו כמין יומן מסע אינטימי אציג תיעוד של

אין סוף לסיוט

בבוקר שמחת תורה היו אלמקייס ובתה עמנואל רנה בת החמש וחצי בביתם הלא ממוגן של הוריה בשכונת גבעת ציון באשקלון. "התעוררנו לקול מטחים ובומ מים בלתי פוסקים והודעות על חשש לחדירת מחבלים", היא נזכרת. "לאורך כל היום ישמ

הטלפון הנייד מיד לאחר האזעקה הראשונה בשש וחצי בבוקר ומתארת את רגעי האימה והרגיעה שחוו אלמקייס ובני משפחתה בבית הלא ממוגן. הסדרה השנייה מתעדת את מימדי ההרס באשקלון ואת החיפוש המתמיד של התושמ בים אחר מרחב בטוח. בסדרה השלישית מומ צגים צילומי מסך של חליפת האסמסים בין אלמקייס לבת זוגה דאז וחושפים את מצבה הנפשי המורכב. הסדרה כוללת גם צילומים מהיום האחרון שלה באשקלון והחזרה לבימ תה בבת ים.

התערוכה שהוצגה בגלריה נולומ בז בתל אביב נקראת "שלושים שניות" - פרק הזמן שיש לתושבי אשקלון למצוא

בנו בחושך כי היתה הפסקת חשמל ומהפחד הסתרתי את הבת שלי בארון. המורכבות בלהיות תחת אש מתמדת הפכה את

מרחב מוגן, ומחולקת לשלוש סדרות צילומ מים. הסדרה הראשומ נה צולמה באמצעות

אלמקייס. "רגעים עצובים צילום: אביגיל עוזי | " ומרגשים

28

31.5.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום