שכונות 24.11.23

פעילות של המפונים. צילום: | מחבקים אתכם עיריית תל אביב־יפו

בחזרה, מאז הם רק רוצים להיפגש שוב". בת חן: "החניכים נשארו לדבר עם חניכי המנ"ש עד הרגע האחרון". זו תחילתה של ידידות מופלאה? רוני: "בהחלט! במפגש השני, השח־ קן פיני טבגר הגיע להעביר סדנת אימפרוביזציה שמאוד הצליחה. כולם השתתפו ונהנו. אפינו פיתות בטאבון ושיחקנו במשחקי כדור באולם ספורט. בחזון שלי אני רוצה לחבר את הנוער הצעיר שלי עם הנוער הצעיר שלהם, והנוער הבוגר שלי עם הבוגרים שלהם". בת חן: "אני רוצה שהם ירחיבו את המעגל החברתי שלהם, כל החברים פזורים בכל הארץ". רוני: "אין לנו ברירה, החיבור היה טוב מדי (צוחקת), הם יכולים ללמד אותם מה לעשות כאן ולהרגיש בבית, מי אם לא הם?". בת חן, החניכים שלך מצאו חיבור לעיר הזאת? בת חן: "הים מזכיר להם את החוף הביתי שלהם בקיבוץ זיקים ולשמח־ תם הוא נמצא מעבר לכביש. כיתות י"א ו־י"ב תמיד קמים בשבת מאוד מוקדם בבוקר והולכים לדוג. החי־ בור לים מאוד חזק. אז החוף מזכיר בת חן: "אני רוצה לפנות לרוני ולה־ גיד לה תודה, מעומק הלב. אנחנו מחכים למפגש נוסף". רוני: "אל תדאגי, עוד ניפגש". להם את הבית". מילות סיכום?

יותר עמוק מזה, כמו שילדי נתיב העשרה סגורים בתוך הקהילה המ־ גובשת שלהם - כך גם ילדי כפר שלם, מאוד גאים בזהות הדרום־תל אביבית. הם קוראים לשכונה 'הכפר' ולא אוהבים להסתובב בדיזנגוף סנטר". בת חן: "גם החניכים שלי לא הרגי־ שו בנוח להסתובב בסנטר, זה הרגיש להם גדול מדי". רוני: "יש המון התנדבות, הם מחפ־ שים משמעות, וחשים גאווה מקומית באוקטובר הגאווה של 7 עמוקה. מ־ כפר שלם התחזקה לגאווה ישרא־ לית". רוני, הובלת נוער בימים מורכבים היא דבר לא פשוט. האם את מר־ גישה שהתפקיד שלך כרכזת נוער השתנה? רוני: "כל התוכניות שתכננתי בו־ טלו. מצאתי את עצמי גמישה יותר ומגיבה באופן מיידי לדברים כי מחר לא ידוע. מצחיק להגיד, אני מרגי־ שה שהם מחזקים אותי ותומכים בי, בדיוק כמו שאני מחזקת אותם". איך נולד שיתוף הפעולה ביניכן? רוני: "דרך יעל צור, רכזת קיימות ביחידה לנוער ולצעירים, וכיום מתכללת את הפעילות במלון של היישוב. היא הציעה פעילות בשי־ תוף המנ"ש ובת חן הסכימה מיד. הם אנשים בני אותו גיל וזה יכול להיות נחמד". בת חן: "נבהלתי מהאופציה לצאת מהמלון. לא חשבתי בכלל על רמת

"החניכים מבקשים: 'אל תרחמו עלינו. אנחנו לא מסכנים"

החיבור ועל איזה אנשים אני הולכת לפגוש, רק חששתי להיות אחראית על כולם מחוץ למלון שהוא אזור הנוחות שלנו כרגע, לדאוג שיש מרחב מוגן וכולם יודעים איפה הוא, ומה יקרה אם תהיה אזעקה פתאום? איך אתמודד?" איך בכל זאת הסכמת לפעילות? בת חן: "אני רואה את החניכים - הם כמהים להוציא אנרגיה כמו פעם, כמהים למפגש אנושי ולחיות חיים רגילים של בני גילם, אז הבנתי, קי־ בלתי וגברתי על הפחד. הגענו עם צוות גדול של הורים מלווים. במה־ לך הפעילות הם ישבו בצד ובדיעבד רוני: "בנינו תוכנית לפרטי פרטים אבל אז ראינו שהם פשוט רוצים זמן משותף, להכיר, לשחק. הם ישבו במעגל ודיברו, קיבלו חיבוק וחיבקו לא הייתי זקוקה להם". מה עשיתם בפעילות?

חדשות השכונה ˆ יום שישי, י"א בכסלו תשפ"ד 24.11.23 17