אשקלון 10.05.24

שמואל ואליזה גמזו. "כולם אמרו שהוא מלח הארץ ואילי השיב בפשטות שהוא הולך לעשות למען המדינה"

ואליזה עם חיון שסיפר להם כיצד אילי חירף את נפשו כדי לשמור על חייו ועל חייהם של שני חבריו. "אילי ורם הספיקו לפתח שיחה לפני תקרית האש", מספר שמואל. "אילי סיפר לרם שיש לו בק־ רוב יום הולדת וכי הוא עומד להשתחרר מהצבא. רם נושא איתו כאב גדול על תו־ צאות התקרית. אמרנו לו שאנחנו מבי־ נים אותו וכמובן שאין לנו כעס כלפיו". עשרה ימים לאחר התקרית ציינו בני של אילי. 21 המשפחה את יום הולדתו ה- "הוא היה ילד מצטיין, המורים ביקשו ממני לשכפל אותו", מספרת אליזה. "הוא הביא לי הרבה נחת". אילי שיחק במחלקת הנוער של עירוני אשדוד במשך שלוש שנים. כשסיים כיתה י"ג במקיף ט' הוא החליט להתגייס לקרבי ונטש את אימוני הכדורגל. "כל המשפחה שלי הם אנשי צבא", מספרת אליזה על הבחירה המובנת מאליה של בנה. "אבא 75 שלי אלברט וקנין הוא סגן אלוף בן ועדיין עושה מילואים, אחותי רב סרן בקבע, אחי סגן אלוף ואשתו רב סרן. גם שמואל שירת בקבע, כך שהרצון של אילי ללכת לקרבי היה טבעי באיזשהו מקום". ליעם שנמצא בגיל בו מתחיל שלב החיול חולם להתקבל לשייטת. אליזה קופצת מיד ומודיעה לו: "חבל לך על הזמן, אין מצב". שמואל מנסה לגשר בין רעייתו ובנו הצעיר ומציע פשרה: "קודם תסיים את הלימודים ואחר כך נדבר". אבל כפול: בוכה על הבן והאבא ביום הזיכרון לחללי צה"ל וביום העצ־ מאות שיחולו בשבוע הקרוב תבקר המ־ שפחה פעמיים ברציפות בבית העלמין: בטקס הממלכתי בחלקה הצבאית לזכר הבן ובאזכרת השנה למותו של הסבא. "השנה הזו הפכה לי את החיים", אומר שמואל. "מעולם לא חשבתי שביום הזיכ־ רון אעמוד מעל הקבר של הבן שלי". אליזה מדמה את יום הזיכרון ליום כי־ פור הפרטי שלה. היא תשתתף גם בטקס שיתקיים במקיף ט' שחמישה מבוגריו נה־ רגו בשבת השחורה: בנה אילי ושיר ביטון נפלו בקרב, סיון אלקבץ ונאור חסידים נרצחו בכפר עזה, ושני אמין נורתה למוות במסיבת נובה. השר איתמר בן גביר אמור לייצג את הממשלה בטקס הזיכרון בבית העלמין באשדוד. אם זה היה תלוי בהוריו של אילי, השר היה נשאר בבית: "אנחנו לא רוצים אף אחד. אנחנו רוצים להתייחד בשקט עם הבן שלנו בלי מעורבות של פוליטיקאים. אם היינו משוחחים עם בן גביר היינו מב־ קשים ממנו לא להגיע". הזמן לדבריהם לא מקהה את הכאב, אם כבר להיפך. "מי שאומר שהזמן עושה את שלו טועה", אומר שמואל. אליזה מתארת את שגרת החיים בצל השכול: "יום אחד אתה ברצפה ויום אחד אתה מנסה קצת להתרומם. ואז מגיע יום חמישי ויורד לי מסך שחור מול העיניים. אצלנו כל יום הוא יום הזיכרון, אין תרופה ללב המדמם שלנו". ¿

אבל מהר מאוד הבינה כי מדובר בשיחה מסוג אחר לחלוטין. "אמרו לי שמדברים מהצבא וביקשו שאפתח את הדלת של הבניין", היא משחזרת. "באותה שנייה נפל לי הטלפון מהיד. הלכתי לחדר וש־ מתי על עצמי בגד שחור. אמרתי לש־ מואל 'הם למטה, לך תביא אותם'". ליעם שעדיין ישן בחדר הבין בהמשך כי ההוד־ עה ששלח יום קודם לאחיו: "בבקשה אל תחזור אליי עם ארון ודגל ישראל", לא הגיעה ליעדה. אילי נטמן ביום שני בערב בבית הע־ למין באשדוד. בפיקוד העורף אישרו איש בצל 50 תחילה לקיים הלוויה עם המצב הביטחוני, אך בסופו של דבר הגיעו מאות אנשים כדי ללוות אותו בדרכו האחרונה. "אילי היה ילד מיוחד עם לב ענק", מספרת אליזה. "אני עדיין לא מעכלת שהוא איננו. איך זה הגיוני שהלב של הבית כבר לא נמצא. הוא היה

הבן שלי אבל גם החבר שלי. הוא סיפר לי הכל, בניגוד לבכור ליאל שחזר בתשובה וליעם שנמצא בגיל ההתבגרות. הגעגו־

הדפיקה בדלת: "לבשתי בגד שחור" בדיעבד הם מבינים כי יכלו לדעת על מותו הרבה לפני שקציני הנפגעים דפקו בדלת. "אילי היה צריך לצאת עם מישהי במוצאי שבת והוא איכן את הנייד שלו דרכה", מספר שמואל. "היא ידעה בכל רגע נתון איפה הוא נמצא וגם עדכנה אותנו. בהתחלה אילי היה בשדרות, אחר כך בסמוך ליד מרדכי ואחר כך ברמלה. לא ידענו בזמנו שב־ רמלה נמצא מחנה שורה בו מזהים את גופות החללים. מי בכלל ידע באותם ימים מה זה 'שורה'". בבוקר קיבלה 6:30 ביום ראשון בשעה אליזה שיחת טלפון ממספר שלא נמצא ברשימת אנשי הקשר שלה. היא חשבה שאילי מתקשר אליה מטלפון של חבר

"מי שאומר שהזמן עושה את שלו טועה. יום אחד אתה ברצפה ויום אחד אתה מנסה קצת להתרומם"

עים אליו בלתי נתפשים". למה את הכי מתגעגעת?

אליזה: "כשאילי היה חוזר הביתה מה־ צבא בימי חמישי או שישי זה היה כמו אוויר לנשימה. הוא היה מצלם את הסנ־ דוויץ' עם השניצל והמטבוחה שהמתינו לו במטבח, ומעלה סטורי עם הכיתוב: 'אמא שלי האלופה'. לפני הגיוס הוא היה מנקה את הבית בימי חמישי כדי להקל עליי כשאחזור מהעבודה. עכשיו ימי חמישי הפכו לסיוט".

שיחה תחת אש: הלוחם והניצול מתקרבים

בין מאות המשתתפים במירוץ אשקלון שהתקיים לאחרונה היה גם שמואל שרץ לזכרם של חברי קבוצת הריצה משדרות עליהם הגן בנו אילי. במשך חמש שעות בשבת השחורה הסתתרו קובי פריינטה, נעמי שטרית ורם חיון בין מבני הבטון בצדי הדרך כשחוליות של מחבלים הס־ תובבו בקרבתם. בשלב מסוים הגיע כוח של צה"ל כדי לאבטח את הרצים מאחר ופינוי תחת אש היה מסוכן מדי. "בעק־ בות האירועים הרבים הוחלט לפצל בין החיילים ומי שנשאר עם הרצים היו אילי, איתי מרציאנו ומעיין נחמני", מספר שמואל. "המחבלים הפתיעו אותם והת־ נהל שם קרב קשה של יריות ורימונים". תוצאות ההיתקלות היו טרגיות: מתוך שלושה אזרחים ושלושה חיילים שרדו רק נחמני וחיון. לאחרונה נפגשו שמואל

שטרית, פריינטה וחיון. שלושה רצו, צילום: פרטי | רק אחד שרד

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 10.5.2024 23