אשקלון 11.03.22

ילדה במחנה הפליטים במולדובה. אין סיפוק גדול יותר מאשר לראות חיוך של ילד

מה קורה איתם. מחכים לראות אם המל ־ חמה תיעצר והם יוכלו לחזור לאוקראינה או שאולי הם ייאלצו להישאר בקישינב או לעבור לישראל. אלה אנשים שלא יודעים מה קורה איתם, הם נקלעו למלחמה, רובם בהלם, וזה כואב לראות מהצד את המצוקה הזו". ובהקשר זה מספר פרידמן על מקרה אחד שנגע בליבו באופן מיוחד - סיפורם של אם וילדיה שחצו את הגבול והשאירו מאחור את אבי המשפחה, שנפרד מהם לשלום במעבר הגבול וחזר כדי להתגייס לצבא אוקראינה. "זה היה קורע לב לשמוע את הסיפור של אותה אישה שברגע אחד החיים המשפחתיים שלה היו בשגרה רגילה השתנו. פתאום היא עוזבת את המדינה ומשאירה את הבעל להילחם כי הוא חייב. אתה רואה את הבכי של אותה אישה, הילדים שלה שואלים אותה איפה אבא וזה מחזה קורע לב שאי אפשר להישאר אליו אדיש. הבעל הגיע עד לגבול עם כל הניירת, הוא נאלץ לחזור והם המ ־ שיכו מעבר לגבול אל הלא נודע. מה שיש לי באותם רגעים זה רק לנחם, להגיד מילה טובה, לתת צעצוע לילד ולשמח אותו". ומה איתכם? איפה אתם ישנים? להבדיל אלפי הבדלות, גם אתם מוצאים את עצמ ־ כם פתאום בארץ זרה. רוזנבאום: "אנחנו ממוקמים במתחם ארעי סמוך לקישינב עם תנאים מאוד בסיסיים. הקור כאן מקפיא ואפילו חימום בחדר אין לנו, אבל התרגלנו ואנחנו מתמודדים עם המצב. לקח זמן עד שהציוד שלנו הגיע אז בהתחלה גם היינו ללא בגדים להחלפה, אבל באמת שאף אחד לא מתלונן פה. עב ־ רנו כמה ימים קשים, אבל אין מה להשוות את זה לזוועות שאיתן מתמודדים הפליטים מאוקראינה. מעבר לזה שיש גם אלמנט נוסף שמתלווה לעשייה שלנו - הסיפוק מהעזרה לזולת הוא אדיר. זו תהיה חוויה ¿ עבורינו לכל החיים". "אנחנו רוזנבאום: ממוקמים במתחם ארעי סמוך לקישינב. הקור כאן מקפיא ואפילו חימום בחדר אין לנו. לקח זמן עד שהציוד שלנו הגיע אז בהתחלה גם היינו ללא בגדים להחלפה, אבל באמת שאף אחד לא מתלונן פה" "היה קורע לב פרידמן: לשמוע אישה שעוזבת את המדינה ומשאירה את הבעל להילחם. אתה רואה את הבכי שלה, את הילדים ששואלים איפה האבא והוא, שהגיע עד לגבול עם כל הניירת, נאלץ לחזור כשהם המשיכו אל הלא נודע. מה שיש לי באותם רגעים זה רק לנחם, להגיד מילה טובה, לתת צעצוע לילד ולשמח אותו"

"כשאתה מדבר עם המבוגרים הם מראים לך סרטונים של הפצצות שהם צילמו בע ־ צמם, סרטונים של הבתים שבהם המשפ ־ חות שלהם התגוררו. זה כואב וזה מצער וזה בעיקר לא פשוט כי אף אחד מהם כמעט לא יודע מה יהיה איתו אפילו מחר". הלב נקרע במה שנדמה כמו המשך למדיניות שמו ־ ביל משרד הפנים שנערך לסיוע ולקליטת פליטים אוקראינים ממוצא יהודי בלבד, גם המשלחת של "איחוד הצלה" נותנת דגש בפעילות שלה על סיוע לאותם פלי ־ טים שמגיעים מהקהילה היהודית העצו ־ מה שנותרה באוקראינה גם אחרי עשרות שנים של גלי עלייה. "חלק מאותם פליטים יהודים שעברו את הגבול הגיעו לקישינב", אומר פרידמן. "חלקם התמקמו בבתי כנסת, חלקם ישנים באולמות, הם ממתינים לראות

ושקיות חימום, לתת מים לשתייה. זה נורא לראות כל כך הרבה אנשים אבודים שלא יודעים לאן הם הולכים ומה התוכניות שלהם". נשמע מטלטל. פרידמן: "זה מאוד קשה לראות את המש ־ פחות האלה ובעיקר את הילדים. אתה רואה פה אנשים מפוחדים, ילדים שלא מבינים איפה הם נמצאים ולמה הם עזבו את הבית. שמעתי סיפורים על אנשים שלא הייתה להם אפשרות לנסוע ממקום למקום כי הכל חסום והם נאלצו ללכת עשר שעות ברגל עם הילדים. זא זו חוויה לא פשוטה גם בשבילנו, להתמודד עם זה מהצד השני, אבל הרגע הזה שבו אתה פוגש ילד ונותן לו צעצוע והוא מחייך אליך שווה הכל. גם מבחינתם זה רגע של חסד ואנושיות שמ ־ שנה להם את כל האווירה". מה מספרים הפליטים על המצב באוקראינה עצמה?

יהודים שברחו מאוקראינה. נשלחו מנות אוכל וגם מוצרים ואנחנו נדרשנו לסייע: עברנו בין המלונות וחילקנו מוצרי מזון, שוקולד, הכל מהכל. חלק מהתרומות הגיע מאנשים טובים בישראל". רוזנבאום: "ביום שישי נשלחתי למשימה במתחם מיוחד שהוקם בגבול הדרומי, לא רחוק מהעיר אודסה שבאוקראינה. היינו שם משעת בוקר מוקדמת ועד לכניסת השבת. אני נרתמתי כדי לסייע לבשל אוכל לפליטים ובישלנו עד סמוך לש ־ קיעה. אנחנו עצמנו התפנינו לאכול רק כי פשוט לא היה רגע לעצור. 22:00 בשעה למחרת, בשבת, נסענו לגבול האוקראיני והמראות היו קשים: ראינו תורים ארו ־ כים של אנשים שהיו בדרכים במשך ימים ארוכים, עומדים בקור מקפיא. באותם רג ־ עים מה שיכולנו לעזור זה לטפל מבחינה פואית במי שצריך ובמקביל לחלק סוכ ־ ריות וממתקים לילדים, לחלק שמיכות

פליטים יהודים 160 משלחת "איחוד הצלה" בדרך לרומניה. המטוס חזר לישראל עם

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 11.3.2022 33