אשקלון 11.03.22

קרית גת: מכשירים דירות לעולים עיריית קרית גת החלה להכשיר דירות לקראת הגעתן אל העיר של משפחות עולים מאוקראינה. עובדי מחלקת הקליטה עסוקים בימים אלה באיסוף מצרכי יסוד וציוד בסיסי שיסייע לפליטים בימיהם הראשונים בעיר, ונותנים מענה לתו ־ שבים באוקראינה שמבקשים להימלט מהמלחמה. לתושבים רבים יש בני משפחה באזורי הלחימה ובעירייה צופים שחלקם יגיעו לקרית גת כדי לשהות לצד קרוביהם. חלק מהמשפחות כבר פנה לעירייה כדי להתנדב לארח את העולים שיגיעו עד שיימצא להם פתרון קבע. בשבוע שעבר הובילה העירייה את חילוצה של תושבת העיר גלינה ויניק שנסעה לאוקראינה לאסוף מסמכים ונקלעה למלחמה. ויניק עלתה ארצה לפני שנה ונאלצה לחזור לאוקראינה לסידורים אחרונים. כשהתקיפה הרוסית החלה פנתה ויניק לעובדי מחלקת הקליטה שיצרו קשר עם גורמים במשרד החוץ וליוו אותה עד שנחתה חזרה בישראל. "בכל נקודה בה היו נציגים של ארגונים יהודים וישרא ־ לים מיד הרגשתי אחווה", סיפרה ויניק. לאחר שחזרה הביתה התקשרה ויניק להודות לצוות מחלקת הקליטה העירונית. "הדרך הייתה קשה ולא צפויה, אך הידיעה שאי שם בבית יש אנשים שנרתמו למשימה חיממה את ליבי ונתנה לי כוח להמשיך", היא סיפרה. ¿

משפחת גרינשפן־ לויתן השבוע בקרית מלאכי. "רואים את העתיד"

אוכלים, מבשלים ומטיילים ביחד. והכי חשוב זה שהילדים נהנים כל כך. הייתי השבוע עם הילדות ביריד פורים וזה היה פשוט מרגש לראות כמה העיר מקבלת אותן". בימים האחרונים התרוצצה טליה כדי להשלים את הליך העלייה שלה ושל מש ־ פחתה וחיפשה דירה. ביום ראשון צפויה המשפחה להיכנס לדירה בשכונת חב"ד, והילדים ישתלבו במוסדות החינוך של הקהילה. "אני לא מרגישה שאני מתחי ־ לה מאפס", אומרת טליה. "הרבה בזכות התמיכה החזקה שאני מקבלת מקהילת חב"ד ומהרב אסמן. הוא ומשפחתו נשארו באוקראינה ועובדים מסביב לשעון כדי להציל עוד נפשות, אבל הוא בכל זאת מוצא את הזמן להתקשר ולשאול איך אנ ־ חנו מרגישים". טליה נרגשת לקראת החיים החדשים בישראל, אך ליבה עדיין עם היהודים באוקראינה: "אני מאושרת שהילדים חזרו לחייך ואני רואה את העתיד שלהם כאן בישראל, אבל עד שהמלחמה לא תיגמר יהיה לנו קשה לראות את אוקראינה במצב הזה. אני מקווה שיתאפשר לי לחזור לשם ולעזור לקהילה היהודית להשתקם". לעצמה היא מאחלת להקים מחדש את גן הילדים שלה "זלדה" שהשאירה מאחור בקייב. "זה החלום הכי גדול שלי", היא אומרת. "אני בטוחה בעזרת השם שאגשים אותו". ¿

היא מספרת. "בגלל שהרכב חדש לא היו לי עדיין את כל המסמכים. לא נותרה לנו ברירה וחצינו את הגבול ברגל, באמצע מעלות. תוך כדי 4 הלילה בקור של מינוס ההליכה עם התיקים על הגב וכשבני התי ־ נוק בידיים של אחותו, החלו להישמע אז ־ עקות וקולות נפץ חזקים. הילדים התחילו לצרוח מפחד ואמרתי להם שהם יכולים להמשיך לבכות, אבל רק שבבקשה ירוצו מהר. זה הרגיש כמו חלום רע". כשעברו סוף סוף את הגבול ועמדו על ת � ) וה 10 אדמת מולדובה, קרסה בתאל ) עלפה. עשרות תושבים מקומיים קיבלו את פניהם של הפליטים וטיפלו בבתאל שהתאוששה. "זה כל כך חימם לנו את הלב", נזכרת טליה. "נתנו לנו שמיכות, מעילים, לקחו את הילדים והתיקים על הידיים, ואפילו נתנו לנו סים מקומי לט ־ לפון הנייד. לפתע ניגש אליי גבר עם אוכל, אך סירבתי בנימוס ואמרתי לו שאני שומרת כשרות. הוא אמר לי שגם הוא יהודי והרגשתי שנשלח אליי מלאך משמיים". "מבשלים ומטיילים ביחד" אחרי מנוחת לילה בבית מלון בקי ־ שינב בירת מולדובה, במימונו של הרב אסמן, עלתה השיירה על האוטובוס לשדה התעופה ברומניה. ביום רביעי

שעבר נחתה משפחת גרינשפן־לויתן בישראל. בשדה התעופה המתינו להם האח הבכור דוד דניאל ובת אחותה של טליה. "האחיינית שלי לקחה את הוריי לביתה ברמלה ואנחנו נסענו לדירה של הבן בבאר שבע", מספרת טליה. "לא היה מספיק מקום לכולנו אז דוד דניאל ישן ברכב". לאחר הלילה הראשון בישראל החלה טליה לחפש מקום מגורים. חברתה עדינה צימרמן, שעלתה לארץ עם משפחתה לפני כשנתיים וחצי, הציעה לה לבוא לגור בק ־ רית מלאכי. "אנחנו חברות טובות ובקשר הדוק", סיפרה השבוע צימרמן. "מהרגע שהתחילה המלחמה היינו בקשר יומיומי. אמרתי לה שיש בקרית מלאכי מוסדות חינוך טובים ושאני רוצה שהיא תהיה לידי. הזמנתי אותה לראות את העיר ול ־ גור אצלי בינתיים". צ � נפשות בדירה ה 11 מאז מצטופפות נועה של צימרמן ברחוב בר יהודה. "אני נהנית מכל רגע", אומרת צימרמן. "אנחנו צימרמן: "אמרתי לה שיש בקרית מלאכי מוסדות חינוך טובים ושאני רוצה שהיא תהיה לידי. הזמנתי אותה לגור אצלי בינתיים"

קטנה. עד שהיה נדמה לטליה שהיא בדרך להתאושש, פרצה המלחמה. "עוד לא הספקתי לפרוק את כל הארגזים וכבר 23 התחילה המלחמה", מספרת טליה. "ב־ בפברואר שמענו לראשונה רעשי פיצו ־ צים חזקים ונכנסנו ללחץ מטורף. עוד לא הספקנו לעכל את האובדן של זאב והגיעה עוד מהלומה. אף אחד לא העלה בדעתו שבאמת תפרוץ מלחמה". "הרגיש כמו חלום רע" הרב אסמן ניצל את קשריו הטובים עם הממשל וארגן שיירות מאובטחות של רכבים ואוטובוסים שהובילו את חברי הקהילה היהודית אל גבולות המדינה. לאחר חמישה ימים של לינה על מזרנים במקלט, גם משפחת גרינשפן־לויתן הצט ־ רפה לאחת משיירות המילוט. "ממש לפני שהמלחמה התחילה קיבלתי במתנה רכב", מספרת טליה. "ויצא שהנסיעה הראשונה של הרכב הייתה אל הגבול עם מולדו ־ בה. לקח אותנו נהג, כשאני ישבתי לידו והילדים הצטופפו מאחורה. הוריי נסעו באוטובוס מאחור שהיה מיועד לאנשים מבוגרים". שעות בדרכים הגיעה השיירה 18 אחרי למעבר הגבול עםמולדובה, אך עבור טליה וילדיה הסיוט עוד לא נגמר. "הסכימו לה ־ עביר את כל השיירה חוץ מהרכב שלי",

9

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 11.3.2022