אשקלון 16.09.22

סיגלית: "כעסתי על המערכת שידעה שיש אלימות מילולית ופיזית ולא עשתה מספיק כדי למנוע אותה. הרגשתי שמטאטאים הכל מתחת לשטיח, שמעדיפים להשתיק את הרעשים ולעבור הלאה, וזו אחת הסיבות שאייל מעביר את ההרצאות"

בקשת ההנצחה של ההורים: כיכר על שמו של איתם כחודשיים לאחר מותו של איתם פנו אייל וסיגלית לראש העירייה המנוח צבי גוב-ארי בבקשה לקרוא על שמו את הכיכר הסמוכה לקניון רוגבין. "יש בכיכר אלמנט של לב שמו ־ רכב מאנשים שמחזיקים ידיים", מסביר אייל את הבחירה הספ ־ ציפית. "איתם היה ילד שידע לחבר בין אנשים". לאכזבתם, גוב-ארי סירב לבקשה: "הטענה שלו הייתה שאם ילדים ייראו את שמו של איתם על הכיכר, זה עלול להוביל ילדים אחרים לעשות מעשים כאלו. הוא גם הסביר שכיכרות ביבנה קוראים רק על שמות של אנשים שתרמו למען העיר והמדינה". למרות הסירוב הם מתכוונים להמשיך לפעול כדי שהיוזמה שלהם תצא לפועל. "באותם ימים פתחנו עצומה ותוך זמן קצר איש", מספר 2,000 חתמו עליה אייל. "אני אמשיך להילחם כדי שינציחו את איתם". סיגלית מוסיפה: "קריאת כיכר על שמו של איתם מעבירה מסר חשוב לציבור לפעול כדי למנוע אלי ־ מות. המערכת מחביאה את הנו ־ שא במקום להציף אותו. ציפיתי שראש העירייה יניף את הדגל ויצהיר שאצלו בעיר זה לא יקרה שוב. לא יכול שהמערכת תישאר עם הראש בקיר". בעקבות פטירתו של גוב-ארי יתקיימו בעוד פחות מחודש בחי ־ רות מיוחדות לראשות העירייה. המועמדים לתפקיד יכולים לקחת לתשומת ליבם את בק ־ שתה של משפחת תמיר ולהרים את הכפפה. "אני כבר לא מאמין בפוליטיקאים, אבל אני אלחם בכל דרך שזה יקרה", אומר אייל.

איתם עם הכלבה זואי. צילומים | רק היא יודעת מהאלבום המשפחתי

התרגשתי כשפנו אליי מעיריית גבעתיים עם הצעה להרים מיזם חינוכי בעיר נגד אלימות מילולית שייקרא על שם איתם. 40 אחרי החגים אתחיל להרצות להורים ב־ גנים ואני מאושר מזה. עצוב לי שזה עדיין לא קורה ביבנה ואני מחכה שגם כאן ירימו את הכפפה. בינתיים נפתחת בעיר קבו ־ צת ריצה על שמו של איתם שיזם ראש העירייה לשעבר צבי גוב-ארי ז"ל, ובבית ספרו הוקמה פינת הנצחה שמחה וצב ־ עונית שבה מתנוסס אחד המסרים שהוא כתב: 'כולם טובים באותה מידה'". בדרך לקלימנג'רו תהליך ההחלמה אחרי האובדן הנורא גרם לאייל למשוך עד לקצה את גבולות ח � נ 2021 אזור הנוחות שלו. "בחודש מאי שפתי לפוסט בפייסבוק של בחור שכתב שהוא זקוק להשתלת כליה", הוא מספר. "ברגע שראיתי את הפוסט ידעתי שאני עושה את זה. שלחתי לו הודעה, עדכנתי את סיגלית והגענו לבית החולים לבדוק את ההתאמה". סיגלית, לא אמרת לו שהוא השתגע? "ברור שאמרתי". אייל: "הייתי נחוש לעשות את זה למרות התלאות שבדרך. הוועדה לא אישרה בהתחלה. הפסיכולוגית שאלה אותי אם זה יהווה תחליף לאיתם ואני השבתי שאם אתרום את שתי הכליות ואיתם יחזור, אסכים למהלך. אני מניח שאלמלא האסון לא הייתי חושב על זה. הרעיון נולד כשהייתי בבית החולים כשאיתם התנדנד בין חיים ומוות. כבר אז החלטתי שיבוא יום כזה. והוא הגיע ואני שלם עם המעשה. יש דברים שלא חלמתי שאעשה. תרומת הכליה היא אחד מהם". סימנת כבר את היעד הבא שלך? "לטפס על הקלימנג'רו שפסגתו מגיעה מטרים. יש בעיה עם 6,000 לגובה של כ האוויר הדליל בגלל שיש לי כליה אחת, אבל אני עוד אעשה את זה". ¿

אמרתי לו, 'תישאר'. היה שבוע שבמהלכו השיר 'עד שתחזור' של יובל דיין התנגן , ואז חלמתי עליו שהוא 24/7 לי בראש נכנס הביתה, זורק את התיק ואומר 'הנה, אמא, חזרתי, תפסיקי לשגע אותי'". אייל משתף: "אני חלמתי על איתם פעמיים. הפעם האחרונה הייתה לא מזמן. ראיתי אותו במכללה, לא בגילו הביולוגי. דמיינתי אותו יותר מבוגר". קורע לב, נוגע ללב את הרעיון לספר את סיפורו של איתם ושל המשפחה קיבל אייל מהמאמן המנטלי אייל סגל ששאל אותו אם ירצה להרצות לכדורסלנים על מצבי משבר וצמיחה. אייל השיב בחיוב ויצא לדרך - לחוגי בית, לבסיסים צבאיים ולמקומות עבודה. הפי ־ דבק שקיבל דרבן אותו להמשיך. "חימם את הלב לראות ילדים ובני נוער יושבים במשך שעה בהרצאה, לא זזים מהכיסא ובסוף אומרים תודה", הוא משתף. לאח ־ רונה הצטרף אליו זמר בשם נועם שמלווה את קטעי הקריאה שלו בשירה. ההרצאה מרגשת, מרתקת, קורעת לב ונוגעת ללב. השילוב בין קולו השבור של אייל לשירתו של נועם מכניע גם את המשתתפים הק ־ שוחים ביותר שלא מצליחים לעצור את הדמעות. "המטרה היא שכל אחד ייקח את ההר ־ צאה לבית שלו ויעשה משהו אחר בהת ־ נהלותו", אומרת סיגלית. "אנשים שהיו בהרצאה מספרים שהיא שינתה דברים בשיח וביחס בין הורים לילדים וזו המטרה. אנחנו חיים במדינה אלימה ואנשים שופ ־ כים רעל בחופשיות ברשתות החברתיות. אם החינוך יתחיל בבית נוכל להגיע בה ־ משך למקומות אחרים - ולעשות שינוי". אייל מסביר: "בהנצחה יש כוח והיא עו ־ זרת להתמודד. אני רוצה שהפנים היפות של הבן שלי יהיו בכל בית לצד המשפט שהוא כתב 'הלוואי שכל האנשים בעולם יהיו שמחים'. אולי בזכות המקרה שלו אנ ־ שים יבינו את כוחה של המילה. לאחרונה

הכל בסדר'". סיגלית: "למרות שעברו שלוש שנים, הזמן לא מרפא. החגים הם לא אותם חגים. השמחה היא לא אותה שמחה ובא ־ רוחות שישי אין את אותן אנרגיות. יש חלל מטורף, יש בור ויש תהום ואנחנו מנסים למלא אותם בנתינה, ביצירה ובעשייה. פעם בשבוע אנחנו עולים לחלקת הקבר ולפני כמה ימים קיימנו את האזכרה השנתית בחוג המשפחה". בהקשר הזה סיפרו השניים כי סיגלית רכשה את חלקת הקבר בקומה השנייה מעל איתם כדי לא להשאיר אותו לבד. "הכאב הוא פיזי", מסביר אייל. "ממש כאבי בטן קשים. לפעמים הבכי לא נשלט עד שנגמרות הדמעות. אני מר ־ גיש שלקחו לי משהו מכאן, מהלב". סי ־ גלית מספרת על הגעגועים: "נשארנו עם חלק חשוך בלב. בדירה הנוכחית אין את החדר של איתם, יש פינת הנצחה עם תמונות ואלבומים. כשאני מנקה את הבית החדר שלו חסר לי וכשאני מבשלת חסרים לי הבישולים שהכנתי במיוחד עבורו". עד היום שניהם מתקשים להתקרב לבניין ברחוב הנחשול בו התגוררו יחד עם איתם. "כשאני נוסע למשרד וחולף על הבניין שבו התגוררנו, אני לא מרים את הראש למעלה", מספר אייל. "מבחי ־ נתי הוא לא קיים". סיגלית מכירה את התחושות האלה: "גם אני חולפת שם, עושה קניות בקניון הסמוך ולא נעצרת. בכל פעם שאני מדמיינת את איתם עולה כיתה או עובר לחטיבה, נצבט לי הלב". אתם מדמיינים לפעמים את רגע הנ ־ פילה? סיגלית: "זה חולף בראש כל הזמן. לא מזמן צפינו בסרט שבו מישהו נפל מב ־ ניין. זה נמצא כל הזמן מסביב וזה תופס אותך לא מוכן". ולא רק המחשבות חוזרות שוב ושוב לאיתם, גם החלומות. "היו לי חלומות שבהם ביקשתי שיבוא אליי, ייתן לי חי ־ בוק ויילך", אומרת סיגלית. "ואחר כך

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 16.9.2022 49