אשקלון 18.11.22

האודיטוריום על שמו של צבי פז (פומרה). "הפנימייה הייתה עבורנו כמו חממה" בקטן: חבריו של פומרה לספסל צילום: | הלימודים כפר הנוער

אלקבץ: "אני זוכר את אמא שלו מעצרות הזיכרון בכנות. היא הייתה לבושה תמיד בבגדים צנועים והלכה עם תיק ישן"

טובה בתל אביב. הנציגה של האפוטרו ק פוס הכללי הודיעה לו כי מדובר בירושה מיליון שקלים. "הייתי 15 המוערכת בכ־ בשוק", הוא נזכר. "היא אמרה שיש לה כספת, שיש שטחי אדמה על שמה וכמה דירות. בצוואה של טובה נכתב כי היא מורישה את כל רכושה לבניית מרכז למוזיקה בכפר הנוער שלנו". "הילד הזה היה כל עולמה" קסטרו היה אומנם כבר לקראת פרי ק שה לגמלאות, אך הוא התחיל את המסע בדרך לקיום צוואתה של טובה. "לקח ק נו את העניין הזה בתור פרויקט", הוא מספר. "שכרנו אדריכל ומעצב, בחרנו קבלן שיבצע את עבודות ההקמה והק ק מנו פינת הנצחה וזיכרון לחללי צוללת דקר". האודיטוריום, שבנייתו הושלמה לאחרונה, כולל אולם מופעים מפואר מקומות ישיבה, חדרי לימוד 350 עם מוזיקליים עם כלי נגינה, ולובי מפואר ובו פינת ההנצחה עם תמונותיהם של פומרה ואמו המנוחה טובה. המנהל הנו ק כחי של בית הספר, ד"ר חזי יוסף, מספר כי בזכות כספי התרומה של טובה הם מתכוונים לבנות גם סטודיו למחול ולהעניק מלגות לבוגרים". אלי בן שם, יו"ר ארגון "יד לבנים", שהשתתף בטקס חנוכת האודיטוריום, היה בין האחרונים שפגש את טובה בנו ק פש שהתקיים בים המלח אליו הגיעו משפחות שכולות. "ישבתי עם חברים בבריכה ופתאום ניגשה אליי אישה מבוגרת ואמרה שחשוב לה לספר לי על בנה", נזכר בן שם. "דיברנו במשך

שעה ואז היא הובילה אותי לחדר שלה והוציאה מהמזוודה תמונה ענקית של בנה. הבנתי שהילד הזה היה כל עולמה". יומיים לאחר אותו מפגש מרגש, כשהיא עדיין בבית המלון, התמוטטה טובה ופונתה לבית החולים סורוקה בבאר שבע. "התקשרו אליי מבית החו ק לים ושאלו אם מישהו יכול לבוא לח ק תום בשמה על הסכמה לניתוח", מספר בן שם. "אמרתי לרופא שאין לה בעל וגם לא צאצאים. לא ידעתי מה לעשות. לצערי, היא לא שרדה ונפטרה". בן שם נאם בטקס חנוכת האודיטוריום ושיתף את הנוכחים במפגש שהיה לו עם טובה לפני מותה. "היה מרגש לראות את הבוגרים והבוגרות שהגיעו כדי לחלוק כבוד לחברם לספסל הלימודים", הוא אומר. "היא הייתה מחבקת את כולנו" אחד מחבריו ללימודים של פומרה הוא אבי אלקבץ, אב שכול וחבר הנהלה בארגון יד לבנים. אלקבץ מונה כמנהל העיזבון של טובה מטעם הארגון: "אני זוכר אותה מעצרות הזיכרון בכנות. היא הייתה לבושה תמיד בבגדים צנועים והלכה עם תיק ישן. לא האמנו בחלומות שמהאם הזו תבוא ישועה לכפר הנוער". ו � ), שלמד עם פ 74 חיים רוטנשטרייך ) מרה במשך שלוש שנים, מספר על הנער שהיה. "הוא אהב צילום ומוזיקה" מספר רוטנשטרייך. "הייתה לו מצלמה והוא צילם כל דבר. הוא היה מוכשר מאוד, יפה תואר ואהוב על כולם. הוא היה איש של אנשים, אהב לסייע ולעזור והיה לו כמובן

קשר קרוב עם אמא שלו. היא תמיד נרא ק תה בעיניי כמו השחקנית בסרט 'אמי הג ק נרלית', שהייתה רודפת אחרי הבן שלה. בכל פעם שנפגשנו היא הייתה מחבקת אותנו כאילו היינו הילדים שלה. אנח ק נו, החברים לכיתה, שומרים עד היום על קשר וצביקה תמיד בזיכרון שלנו". רוטנשטרייך ושאר החברים התק ק שו לעצור את הדמעות בטקס חנוכת האודיטוריום. "בכיתי ולא רק אני", הוא מספר. "הצטערנו לשמוע על מותה של טובה, אבל גם שמחנו שהיא הורישה את כספה כדי להנציח את בנה. רוב ילדי כפר הנוער היו בזמנו ילדים לניצולי שואה שרק הגיעו לישראל. הפנימייה עבורנו הייתה חממה תומכת ולכן הקשר שלנו נשאר כל השנים". בטקס השתתף גם יהודה פרחי, שאחיו יוסף נספה באסון הצוללת יחד עם פומ ק רה. פרחי סיפר על הרגעים הקשים בהם התבשרה המשפחה על האסון. "זה היה בבוקר", סיפר פרחי. "שני 5:00 בשעה צוערי קורס חובלים, אחד מהם בן כי ק תתו של אחי, עמדו בפתח הדלת והזמינו אותנו לפגישה בבסיס חיל הים עם שר הביטחון משה דיין. ברגע שבו משה דיין הודיע כי אפסו הסיכויים למצוא את הצוללת, קמה זעקה שלא אשכח לעולם. זה כאב שמלווה אותי עד היום". ) היה קצין 78 אברהם אור בן-זאב ( צעיר בחיל הים בזמן האסון. ברגע האח ק רון הוא לא הצטרף לחיילים של הצוללת בדרכם חזרה לישראל ונשאר באנגליה לנהל את צוללת דולפין. "הכרתי כל החיילים שהיו בדקר", סיפר 69 אחד מ־ בן-זאב בטקס. "הסיפור של דקר מלווה אותי כל חיי". ¿

נציגת ההורים שתניח את הזר בעצרת הזיכרון הראשונה". וכך היה - טובה הגיעה לטקס הראשון ולכל הטקסים שנערכו לאחר מכן. בינה ובין קסטרו נרקמו יחסים חמים שמע ק בר לטקס הממלכתי השנתי. "בכל ראש השנה וגם בפסח הייתי מתקשר לאחל לה חג שמח", מספר קסטרו. "היא הייתה משתפת אותי לא מעט בקשיים שלה. גם בביקורים שלה בימי הזיכרון היא הייתה מגיעה אליי למשרד, מספרת לי את כל קורות חייו של בנה, מראה לי תמונות והייתה משתפת גם על הקושי שהיא עוברת. אני זוכר שהיא סיפרה לי על הרגע שבו לקחו את ההורים השכולים אל הנקודה בלב ים שבה טבעה הצוללת. היא התרגשה מזה מאוד". ק � הת 2012 לקראת העצרת בשנת שר קסטרו כהרגלו לטובה כדי להזמין אותה לאירוע. הפעם לא היה מענה. קסטרו הניח לדבר. בשנה שלאחר מכן, כשטובה שוב לא ענתה לטלפון, הוא התחיל לדאוג. "שלחתי לדירה שלה אנשים וגם הם לא מצאו אותה", מספר קסטרו. "רק אחרי כמה שנים קיבלתי טלפון מהאפוטרופוס הכללי של המ ק דינה. הנציגה שמעבר לקו שאלה אותי למה אני לא לוקח את הירושה. אמרתי להם שבטח מדובר בטעות כי אין לי דוד עשיר. הנציגה שאלה אותי: 'אתה מכ ק נות?'. עניתי שכן. היא שאלה אם אני מכיר את טובה פומרה ועדיין לא ירד לי האסימון. שאלתי 'ומה איתה?' והנציגה ענתה: 'היא נפטרה והחליטה לפני מותה להוריש לכנות את כספה'". קסטרו שיער כי מדובר בירושה צנו ק עה יחסית, אולי של הדירה בה התגוררה

בן שם: "דיברנו במשך שעה ואז היא הובילה אותי לחדר שלה והוציאה מהמזוודה תמונה ענקית של בנה"

קסטרו: "בכל ראש השנה וגם בפסח הייתי מתקשר לאחל לה חג שמח. היא הייתה משתפת אותי בקשיים שלה"

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 18.11.2022 31