אשקלון 30.06.23

איתי בנישו, הנער על הרצף האוטיסטי מאשדוד, הצליח לרגש אלפים בזכות הכישרון הנדיר שלו לנגן עם הגב לפסנתר או הוא הופיע באירועים גדולים לצידם של אומנים ‰ כשעיניו מכוסות מפורסמים, אבל כשאורות הבמה כבים הוא חוזר להיות התלמיד רגע לפני שהוא מעלה מופע חדשמגלה איתי מה ‰ הכי בודד בכיתה המשאלה הכמוסה שלו: "אני רוצה מישהו לדבר איתו" אני מנסה להתחבר לעולם דרך המוזיקה

איתי מנגן הפוך. "ניסיתי והצלחתי"

תלמיד כיתה כשאיתי בנישו, י"ב על הרצף האוטיסטי, מתיישב על הפסנתר הוא מרגיש על פסגת העולם. רק ארבע שנים חלפו מאז שקיבל את הפסנתר הראשון שלו והוא כבר נחשב לאומן מחונן בזכות הכישרון הנדיר לנגן כל שיר או יצירה קלאסית אחרי האזנה אחת בלבד. בימים אלה הוא מת ־ כונן למופע חדש שיעלה בקרוב בתל אביב ומקווה שבשנת הלימודים שבפ ־ תח יזמינו אותו חבריו לכיתה למסיבות ולימי הולדת. "המוזיקה מחברת בין אנשים ודרכה אני מנסה להתחבר יותר לעולם", הוא אומר. "דחפנו אותו הכי רחוק" איתי, שעולה לכיתה י"ב במקיף ט', אובחן עם אוטיזם בתפקוד נמוך כשהיה בן שנה ועשרה חודשים. כתינוק הוא לא הצליח לתקשר עם בני המשפחה ורק כשהיה בן ארבע אמר את המילה הרא ־ שונה שלו. "זה היה מתסכל כי לא יכו ־ לנו להבין אותו ולדעת מה הוא רוצה", מספרת אמו אידית. אחרי האבחון הקשה היא התפטרה מהעבודה ובמשך כארבע שנים התרוצצה בין מטפלים והתעדכנה בטיפולים הכי חדישים כדי לעזור לו להביע את עצמו בצורה הטובה ביותר. "לקחתי אותו לריפוי בעיסוק, לקלינאי תקשורת, לרכיבה טיפולית על סוסים להידרותרפיה ומה לא", היא מספרת. "לא ויתרתי לו כי האמנתי שביום מן הימים הוא ישחק וילמד כמו ילד רגיל. אני וחיים בעלי דחפנו אותו הכי רחוק כי האמנו ביכולות שלו". האמונה הגדולה שלהם לא איכזבה ואיתי הצליח לעשות את הבלתי ייאמן. היום הוא מוגדר כאוטיסט בתפקוד גבוה, לומד בכיתה רגילה ומתכונן לב ־ גרות בחמש יחידות מוזיקה. הוא מנגן בתזמורת העירונית "אקדמא", לומד נהיגה ורוצה לעשות צבא כמו כל הצ ־ עירים בני גילו. "השינוי התחיל כשאיתי היה בן עשר", נזכרת אידית. "מאז הוא הדביק את הפער

"יש לי קצת קשיים בהבנת קודים חברתיים וביכולת ליצור קשר אבל לאט לאט אני מתחיל להבין את העולם והסביבה" "אני חולם להיות פסנתרן מצליח ולהופיע על במות גדולות, אבל יותר חשוב לי שנהיה ערבים זה לזה ושנתאחד כולנו"

ליאב אחאבן / / צילום: גדי קבלו

נותן לאצבעות ללכת במקומו

תוך כדי הנגינה בפסנתר. הוא יכול לנגן הכל - יצירות קלאסיות, בלדות רוק, מוזיקת פופ או מוזיקת נשמה. הוא רק צריך להקשיב פעם אחת לשיר או ליצירה והאצבעות שלו כבר מתחילות לנקוש, להחליק ולרקוד על הקלידים. הנגינה הווירטואוזית של איתי עברה מפה לאוזן והוא מוזמן להופיע באירועים ובכנסים בכל רחבי הארץ ביניהם הפריימריז בליכוד וערב שירי לוחמים שם ניגן לצידו של דני רובס. באוקטובר האחרון הוא העלה מופע יחיד במתנ"ס דיונה בשם "כולם מיוחדים וע ־ כשיו תורי" במסגרת פסטיבל "לב יש ־ ראלי" שהיה סולד אאוט. כעת מתכונן ביולי 16 איתי למופע חדש שיעלה ב בתיאטרון "תמונע" בתל אביב. אתה מתרגש לקראת המופע? "מתרגש מאוד כי זה מופע עם מש ־ מעות גדולה שמשלב אוטיסטים ונותן להם את המקום בכדי להתבטא בצורה

מבחינה שפתית ולימודית בגדול". בדרך נולדו לבני הזוג שני ילדים נו ־ ספים עם ליקויים בריאותיים. "קיבלנו הרבה מתנות", אומרת אידית בחיוך. "איתמר הוא לקוי ראיה וסובל מעיוורון בעין אחת ואליה מוגדר כמולטי אלרגי ברמה מסכנת חיים. הסיפור של איתי לימד אותי לראות את הקושי כמתנה. אחרי האבחון שלו הרגשנו כאילו הש ־ מיים נפלו, אבל תמיד הסתכלנו על האור בקצה המנהרה". לפני כארבע שנים, כשאיתי למד בכיתת תקשורת בבית הספר נוף ים, הוא גילה שיש לו כישרון נדיר. זה קרה בשיעורי המוזיקה שכל כך אהב. "הייתי משתתף כל הזמן בשיעור", מספר איתי. "המורה הייתה עושה לנו חידון של יצי ־ רות. היא הייתה מנגנת יצירה או שיר ואני ישר הייתי מזהה. זה עשה לי חשק לנגן וביקשתי מאמא שלי שתקנה לי פסנתר".

מאז שהפסנתר נכנס לראשונה לחדרו חייו השתנו. "הייתי מסתגר בחדר שעות עם הפסנתר ולומד לנגן בעצמי עם קצת עזרה מהאינטרנט", מספר איתי. "הפ ־ סנתר הוא החבר הכי טוב שלי כי אין לי חברים. אם אני לא מנגן אני קורא ספרים ומשחק בטלפון ובמחשב כדי להעביר את הזמן". את הרגע שבו ניגן לראשונה עם הגב לפסנתר הוא זוכר היטב: "ניגנתי רגיל ופתאום אמרתי שאנסה משהו מיוחד. ניסיתי לנגן עם הגב לפסנתר והצלחתי. המשפחה שלי הייתה מאוד מופתעת, הם לא הבינו איך אני עושה את זה. הם היו מאוד גאים בי". בהמשך הוא למד גם לנגן על שני פסנתרים במקביל וכשעיניו מכוסות. בנוסף הוא מנגן על תופים, דרבוקה, קסילופון ומפוחית, אותה הוא משלב

30.6.2023 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 30