אשקלון 8.2.23

פשות ולמשפחה. כשהייתי מאמנת הייתי מביאה את נבחרת רוסיה הייתי מביאה את הסייפות לגביע העולם שמתקיים אחת לשנה במעלות תרשיחא, וכשהייתי סייפת ד � זכיתי במ 2001 הגעתי למכביה. בשנת ליית זהב במכביה". מרגישה בבית איך את ומשפחתך הסתגלתם לחיים בישראל? "העלייה לישראל היא אירוע שהוא מצד אחד מרגש ומשמח, אך באופן טבעי גם אירוע מורכב. צריך להתחיל ממקום שבו מתחילים הכל מאפס, לא מכירים את השפה, מנטליות ותרבות שונה, ובהתחלה כמו לכל עולה חדש גם לנו ישקשיים. כולנו הסתגלנו מהר יחסית לישראל, התאהבנו בה, אנחנו מרגישים בבית ונהנים פה כל יום מחדש. אני לומדת באולפן ושואפת להתחיל ללמד בשנת הלימודים הק ק רובה חינוך גופני בתיכון באשקלון". איך זה לחיות כאישה יהודייה ברוסיה? האם חווית גילויי אנטישמיות? "כשהייתי צעירה יותר, עוד בימי ברית המועצותאז היו גילויי אנטישמיות. אומנםלא גילויים פומביים, אך כשהיית רוצה להתקבל למוסד לימודים כזה או אחר הייתה אפליה. לסייפים יהודים למשל פחות נתנו לייצג את ברית המועצות בתחרויות בינלאומיות". איך זה עבורך לאמן במועדון הסייף הפועל אשקלון? "חוויה מדהימה. לא ציפיתי שאני כל כך ייהנה ואתאהב בתחום מחדש. אני כבר לא צעירה וכן היו מחשבות על אולי לפרוש ול ק עזוב את עולם הספורט אך בזכות המועדון ובעיקר בזכות ילדי המועדון אני מרגישה שהתחלתי לחיות מחדש. החוויה בלאמן יל ק דים בישראל היא מאוד שונה מאשר לאמן את הילדים ברוסיה. הילדים פה הם הרבה יותר פתוחים ומשוחררים, הם אומרים את מה שהם חושבים לעומת הילדים ברוסיה שהם סגורים ומפחדים להגיד את מה שהם חושבים ולעשות את מה שהם רוצים. החינוך ברוסיה הוא נורא קשוח מצד ההורים ואני לא חושבת שזה משהו טוב, אני חושבת שהחינוך בישראל הוא הדבר הנכון". קשה למצוא מאמנות בעולם הספורט ההישגי, ולמיטב הבנתי הייתי המאמנת היחידה בנבחרת הרוסית. איך הרגשת עם זה? "הייתי האישה היחידה שהייתה מאמנת ראשית בכל קבוצות הגילאים ברוסיה. זה לא היה פשוט, הגברים מסביבי לא פעם ולא פעמיים זרקו לי הערות פוגעניות ועוקצים אותי על זה שאני אישה. זה משהו שנמצא בתרבות הרוסית, שהאישה פחות צריכה להיות בפרונט והגבר הוא זה שעושה את התפקידים הקשים, אבל לא ויתרתי אף פעם והוכחתי בכל פעם מחדש שאני אישה מצלי ק חה כשהבאתי הישגים אדירים לנבחרת הרו ק סית. ידעתי שברגעשאפסיק להביא הישגים טובים יפטרו אותי מיד כי אני אישה יהודייה, אבל בגלל ההישגים שהייתי מביאה כולם ראו שאני הכי טובה ולכן זה היה בשבילי גם פרס להראותלכל אותם גבריםשהיו מסביבי והיו עוקצים אותי שאני יותר טובה מהם". האם את חושבת שתוכלי להוציא אלוף אולימפי מאשקלון? "אני לא אוהבת להבטיח דברים מראש אבל לפי דעתי אפשר לגדל אלוף אולימפי בישראל. זה לא פשוט, זה לא סוד שהמדינה לא משקיעה הרבה כסף בספורט ובספור ק טאים, אבל כשפגשתי את הילדים באש ק קלון ראיתי עוצמה - ואני אעשה הכל כדי שזה יקרה".

מזינה, השבוע באשקלון. "החוויה בלאמן ילדים בישראל | " שונה מברוסיה צילום: גדי קבלו

מסידני ) מדליסטית הזהב מאולימפיאדת סידני, עלתה לפני שבעה חודשים 59( מריה מזינה ממוסקבה, ומאמנת במרכז הסייף בעיר ‰ בראיון היא מספרת על קשיי הקליטה ועל האהבה לישראל: "ברוסיה כולם קרים וסנובים, פה לעומת זאת כולם מחייכים ועוזרים" אהבה

נת לצוות המקצועי של נבחרת ישראל ושל מועדון הסייף הפועל אשקלון, שמביא כבוד לעיר עם הישגים לאומיים ובינלאומיים לאורך עשרות שנים. במועדון התרגשו במיוחד מבחירתה של האלופה האולימפית, וסיפרו כי מדובר בכ ק בוד עצום. "מדובר במייקל ג'ורדן של הסייף", סיפר אחד מהסייפים הבכירים במועדון. "ברוסיה היא סלב של ממש, אנשים עוצרים אותה לסלפי ברחוב, לא דרכה באשקלון מעולם ספורטאית גדולה ממנה, והיא הגיעה לכאן כדי לאמן ולחנך ספורטאים וילדים, זה בלתי נתפס". עד כה, נראה שגם מזינה עצמה מאוד מרוצה מההחלטה שלקחה. "בני הקטן קיבל החלטה שהוא רוצה לעלות לארץ ולהקים פה בית ומשפחה והחלטתי שאני חייבת לעלות יחד איתו", סיפרה. "עוד לפני הטיסה, כשה ק תקשרתי לחברים שלי בארץ ושאלתי לאן להגיע קיבלתי הצעות רבות ממועדוני סייף ברחבי הארץ אך המליצו לי לבחון יותר בר ק צינות דווקא את ההצעה מאשקלון. נפגשתי עם המאמן הראשי של המועדון בוריס ויינר ועם הבעלים של המועדון שארלי אופלגר והייתה לנו שיחה כל כך טובה והם קיבלו

אותי בכזאת נעימות". "כשהם עשו לי סיור בעיר ולקחו אותי לטיילת, למרינה ולפארק הלאומי אני פשוט התאהבתי בעיר הזאת, ביופי שלה ובאנשים החמים שלה. אמרתי לעצמי שפה אני רוצה לגור", הוסיפה מזינה. "נולדתי וגדלתי במו ק סקבה שזו עיר ענקית. אנשים שואלים אותי אם אני מרגישה ירידה ברמה ואם אני מרגי ק שה שהגעתי למקום פחות טוב ואני אומרת להם שלהפך. במוסקבה כולם קרים וסוג של סנובים, באשקלון לעומת זאת כולם מחייכים ועוזרים. העיר מדהימה, יש פה חוף ים מדהים ואנשים לא מעריכים את זה מספיק. הייתי בהרבה מאוד ערים בעולם ואשקלון אחת הע ק רים היותר יפות שיצא לי להיות בהן". בשבוע שעבר חווית פה אזעקת צבע אדום ויירוט מוצלח. את לא מפחדת מכל זה? "אני בכלללאמפחדת. אני סומכתעלצה"ל ועל המדינה שתדע לעשות את מה שצריך לעשות. שום אזעקה לא תפחיד אותי". הבנתי שביקרת בעבר בישראל כמה פע ־ מים. "רוב הנסיעות שלי לישראל היו קצרות וקשורות לספורט אבל היו גם נסיעות לחו ק

ליאב אחאבן

במרכז הסייף באשקלון לא האמינו מה שנפל לידיהם, אלו ק פה אולימפית, לא פחות, הגיעה

לאמן את דור העתיד של הסייפים המקו ק מיים, ועכשיו היא מצהירה: ננסה להוציא מכאן אלוף אולימפי. כן כן, דווקא בתחום בו העיר הלכה אחורה בשנים האחרונות, תחום הספורט, נמצאת אישה שהגיע לאולימפוס של ענף הספורט, המקום הראשון בתחרות הנחשבת ביותר בעולם – האולימפיאדה. מדובר במריה מזינה, שזכתה במדליית זהב באולימפיאדת סיד ק ובעוד שלל תארים. 2000 ני ממוסקבה לאשקלון ק � , נולדה במוס 2 ) גרושה פלוס 59 מזינה ) בה למשפחה יהודית והחלה לסייף כבר בגיל . מעבר למדליית הזהב בסידני, זכתה 12 בשלל הישגים כסייפת, ביניהן: מדליית , מדליית 1996 ארד באולימפיאדת אטלנטה , מדליית כסף 2001 זהב באליפות העולם ב־ א � , מדליות ארד ב 1999 באליפות העולם ב - ד � ומ 1992 ו־ 1991 , 1990 ליפויות העולם ב ק . 2001 ליית זהב במכביה של שנת א � , מזינה הייתה המ 2002 מאז פרישתה ב ק מנת הראשית של נבחרת הנשים של רוסיה בגילאי הנוער והקדטים עד שלפני שבעה ) 35 חודשים עלתה לארץ עם שני בניה, נתן ( ) והשאירה מאחור את אימה ואת 25 ודניאל ( עבודתה. הבן הבכור שלה התמקם בחיפה, שם גם אביה גר, והבן הצעיר בתל אביב, אך מריה, שקיבלה הצעות ממועדוני סייף בכל הארץ, החליטה לגור דווקא באשקלון, התמקמה בדירה באזור המרינה והצטרפה בתור מאמ ק

"מדובר במייקל ג'ורדן של הסייף", סיפר אחד מהסייפים הבכירים במועדון. "ברוסיה היא סלב של ממש,

אנשים עוצרים אותה לסלפי ברחוב,

לא דרכה באשקלון מעולם ספורטאית גדולה ממנה"

א׳ לזכויות יוצרים 27 צילום: הוועד האולימפי, לפי סעיף | מזינה עם המדליה בסידני

10.2.2023 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 24