אשקלון דרום 01.10.25

שיחזור קרב של כיתת הכוננות צילום: טליה | אבישי

שקולות הפיצוצים התערבבו עם הטראי קים העוצמתיים. כשהמסיבה הופסקה 232 עשו יפרח וחבריו את דרכם לכביש ונתקלו במחבלים על הטרנזיטים שירו בצרורות והשאירו שובל של גופות. "החלטתי לברוח דרך השדות כשברקע קולות ירי, צעקות בערבית ואנשים שמסתתרים במרחב", סיפר. "הרגשתי שהמוות קרוב. הייתי צמא אבל המשכתי ללכת עד שהגעתי לנתיבות". שם הוא מצא מחסה בביתם של צביה גואטה ובנה חי סוויסה שאירחו אותו עד למחרת בבוקר. בבית המארח שמע לראשונה על חדירת המחבלים לנחל עוז והבין כי משפחתו שרדה והתפנתה למשמר העמק. הצילומים שחשפו את פשעי המין בפרויקט משתתפים כאמור גם אזרי

היא תהליך מתמשך: "אפשר תמיד להוסיף עדויות, לתקן אי דיוקים ולי עדכן במידעים חדשים. הזיכרון אינו חקוק באבן, הוא מתפתח יחד עם אנשים וקהילות. לקחנו על עצמנו את המשימה לשמר את החוויה, האישית והקולקטיי בית למען הדורות הבאים". עד כה אספו מתנדבי הארגון למעי סיפורים אישיים, מתוכם 1,700- לה מ י � עדויות זמינות באתר המ 800 כ-- זם והשאר צפויות להתפרסם בקרוב. מייסדי הארגון ביניהם אנשי מקצוע בקולנוע התיעודי, המחקר ההיסטורי, החינוך, הטכנולוגיה ובריאות הנפש, פועלים במקביל להקמת ארכיון דיי גיטלי לאומי, שבדומה למוזיאון "יד ושם" ישמש מגדלור של זיכרון, חינוך וריפוי. "הארכיון נועד להבטיח נגיי שות מקסימלית לציבור הרחב, בישי ראל ובעולם כולו, למען אלו החיים היום ולמען הדורות הבאים, ולספק מקורות מידע לחוקרים ויוצרים", הסי בירו. הגישה האתית של הארגון מבוססת על משנתו של פרופ' דורי לאוב המי נוח, שורד שואה ופסיכואנליטיקאי מאוניברסיטת ייל, לפיה חשיבות התיעוד טמונה בכך שהעד לוקח שליטה על סיפורו וזוכה להכרה מהי מאזין. הארגון מזמין שורדים נוספים, וכל מי שהיה מעורב באירועי שבעה באוקטובר, לשתף בעדותו ולסייע בבניית הפאזל של הסיפור הקולקטיבי של הקהילות בעוטף עזה ושל המדינה כולה. ¿

חים שלא היו בזירות האסון אך מגלי מים תפקיד משמעותי בסיפור הגבורה האזרחי. כשעדן וסלי מאשדוד שמעה כי חברתה עמית בוסקילה ז"ל חגגה בנובה היא יצאה מיד לחניון רעים כדי להציל אותה. בדרך תיעדה את אזור המלחמה - רכבים שרופים ועשרות גופות שהיו מוטלות על הכביש. תמונה אחת שצילמה, גופתה של אישה שעי ברה התעללות מינית, שימשה כעדות מרכזית על פשעי המין שביצעו הנוחי בות. וסלי אמנם לא הספיקה להציל את עמית, שנרצחה וגופתה נחטפה לעזה, אך סייעה למשפחות אחרות לסגור מעגל. כשגופתה של עמית הובאה לקבורה החליטה וסלי להיות 2024 בחודש מאי שופר הנותן קול לקורבנות. "הזוועות שראיתי וצילמתי חקוקים אצלי כמו פצע בנפש", אמרה בעדותה. לדברי ליבנה, העבודה על הפרויקט

זמן קצר התחילו להישמע קולות ירי ודיבורים בערבית של המחבלים שחדרו ליישוב צמוד הגדר. "אפילו הכלבים לא נבחו", סיפר. "היתה דממה מסוג אחר ובעיקר מתח מאוד גדול. הבנתי שהי דבר הכי חשוב, המשפחה שלי, בסכנת חיים. אלה היו רגעים לא פשוטים של חרדה ותפילות". בשלב מסוים הוא יצא מהממ"ד ונעמד במרכז הבית עם פטיש למקרה שהמחבלים יגיעו. "מדי פעם זחלתי למטבח והכנסתי אוכל ושתייה לממ"ד", סיפר. שעות עד שהגיע כוח 14 הם המתינו צבאי ונתן להם אישור להתפנות. "יצאי נו באופן עצמאי ונסענו למשפחה שגרה בעין השופט בצפון. לאחר מכן עברנו למלון המפונים בתל אביב כדי להיות עם כל הקהילה". בתקופת הפינוי הוא הרגיש צורך לרומם את רוחם של התוי שבים על ידי הבאת אומנים למלון. כשמתווה הפינוי הסתיים התפצלה הקהילה לשלושה מוקדים - תל אביב, אשקלון וגן יבנה ועד היום לא כולם חזרו הביתה. בעדות שמסר שיתף האומן כי הוא עדיין מרגיש בתוך הטראומה. "איבדתי ארבעה חברים טובים, החיים הקודמים שלנו לא יחזרו", אמר ביטון. "ייקח לנו המון זמן להתאושש מהאסון, גם ברמה האישית וגם כקהילה. אמנם אנחנו בשגרה מסוימת אבל המדינה עדיין במלחמה". יאיר יפרח צעד בשדות במשך שעות ממתחם הנובה לכיוון נתיבות. הצעיר בן קיבוץ נחל עוז הקים את התפאורה במי סיבת הטבע ונשאר לחגוג עם חבריו עד

צילום מסך של המיזם

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 1.10.2025 23