אשקלון דרום 02.10.24

ברודץ'. נותן צילום: | השראה אביגיל עוזי

את ההורים המבוגרים שלי מאשדוד, אז התפצלנו - אני נסעתי איתם באוטו, וב־ עלי הסיע את הילדים והכלב". אחרי למעלה מחצי שנה במלונות המפונים במעלה החמישה וברויאל ביץ' תל אביב, הם שכרו דירה בשכו־ נה הירוקה ביבנה. חלק גדול מהקהילה של נתיב העשרה עברו לשכונה זמנית בגן יבנה אבל הדירות קטנות מדי למ־ שפחה של שבע נפשות וכלב. "התחלנו לחפש דירה בדרום כי אנחנו לא רוצים לנתק את הילדים מהמסגרות", היא מספרת. "אנחנו רוצים בית אבל לא על הגבול". שתי בנותיה הצעירות לומדות בכיתה י"ב וח' בתיכון שקמה בקיבוץ יד מרדכי והספיקו לנסוע מספר פעמים למושב לבקר את החברים שחזרו הביתה. בסי־ טואציות כאלה משתיקה מדינה את המ־ חשבות המפחידות, ומדמיינת מה היתה אומרת למטופלים שלה. "אני לא רוצה לתת לחרדות שלי לעצור להן את ההת־ פתחות", היא אומרת. בשבוע הבא נציין שנה לאסון, את רואה תקומה בעתיד? "אני חושבת שהאתגרים לא יחלפו אבל אפשר להתמודד עם המורכבות. הוכחה לכך קיבלתי מאביחי ברודץ' מכפר עזה שלמד אצלנו סיעוד במכללה. באחד הכ־ נסים הוא סיפר על הקרב שהתנהל בקי־ בוץ והחטיפה של רעייתו ושלושת ילדיו, ומיד אחרי הנאום רץ למבחן. זה הדהים אותי איך אנשים מתמודדים בגבורה עם אתגרים בכמה חזיתות. אני מאמינה בי־ כולת הגבוהה שלנו להסתגל ובטוב לבם של האנשים שרוצים לעזור". ¿

להתארח בערב שמחת תורה אצל המ־ שפחה באחד היישובים בעוטף. הביקור בוטל במקרה אבל בת דודתה נרצחה במתקפת המחבלים". במסגרת הטיפול היא מלמדת אותם לשחרר את תחושת האחריות על אירועים שאינם בשליטתם: "יש סטודנטים שלא אוכלים כי החטו־ פים בעזה רעבים. אלה מקרי קיצון אבל קיימים". כמי שמטופלת בעצמה בעקבות פוסט טראומה היא יודעת שאין פתרונות קסם: "הפחדים והחרדות לא ייעלמו לחלוטין ואנחנו צריכים ללמוד להתנהל לצדם. אני מנסה תמיד לחשוב מה היה עוזר לי להמשיך הלאה לצד הטראומה ומביאה את זה לטיפול". כבר שנה היא עקורה מביתה ולא רואה איך היא חוזרת בקרוב לנתיב העשרה. "כל הטבח היה סביב הבית שלנו", היא מספרת. "בבוקר בעלי ראה מהחלון את אחד המחבלים נכנס והתקשרנו להודיע לרבש"צ. אחר כך התחיל ירי בלתי פוסק. הם זרקו רימון לעבר הבית של השכנים שגרים צמוד אליי והבת שלהם נרצחה בשירותים. שני זוגות של שכנים שגרים לא רחוק מאיתנו נרצחו בביתם. אנחנו ישבנו כל היום בממ"ד מחכים שהמחב־ לים יכנסו". "יש לי אמונה באנשים" בערב, 7 במוצאי שבת, בסביבות השעה הם נמלטו מהמושב בחסות החשיכה. "לא היה פינוי מאורגן ונסענו כל הדרך בחושך בפחד אימים", מספרת מדינה. "מספר חודשים לפני כן הבאתי למושב

המטופלות היא סטודנטית אחרי לידה שסבלה בילדות מאלימות במשפחה. מאז האסון היא מתמודדת עם דיכאון אחרי לידה ואני סבורה שעליה לפרוש מהלי־ מודים כדי לפנות זמן ואנרגיה להחל־ מה". התייעלות אנרגטית היא כלי חשוב בשיטת הטיפול של מדינה. תחילה היא מלווה את הסטודנטים בתהליך עמוק של חקר נפשי במהלכו הם מגדירים את הקשיים שלהם, היעדים והמשאבים שיש ברשותם כדי לשפר את מצבם. "אני נו־ תנת לסטודנטים כלים שיאפשרו להם לעבוד על הרווחה הנפשית שלהם", היא אומרת. "צריך להשקיע בתהליך, זו עבו־ דה מתמדת". "חיכינו שהמחבלים יכנסו הביתה" מדינה תובעת את המושג "מאזן אנ־ רגיה נפשית": להשקיע פחות בתחו־ מים שמחמירים את המצוקות הרגשיות ולהרבות בפעולות שמחזקות את החוסן הנפשי הפנימי. "אני עוזרת להם להסיט את הגורמים שמורידים אותם מבחינה אנרגטית, ומעודדת אותם להתמיד בפ־ עילויות שעושות להם טוב כמו למשל בילוי בחוף הים, ספורט, יצירה". אחד המכשולים שהיא פוגשת אצל כולם כמעט הוא רגשות אשמה. "הרבה סטודנטים מרגישים אשמים על זה שהם נשארו בחיים וחשים שאין להם זכות להתלונן על הבעיות שלהם", היא אומ־ רת. "הגיעה אליי מישהי שהיתה אמורה

התייעלות אנרגטית נפשית

הקושי גולש גם לתוך הכיתות וגורם לעתים לחיכוכים. "באופן טבעי המר־ צים משלבים את אירועי השנה האחרו־ נה במערך השיעורים אך זה לא מתאים לכולם", מספרת מדינה. "יש סטודנטים שמתקשים להקשיב לתכנים או לנהל דיון בנושא. מנגד אצל תלמידים אחרים השיח האקטואלי מסייע בהבנת החומר וגם תורם במידה מסוימת לתהליך הרי־ פוי". מדינה מספרת על סטודנט משדרות שגר בסמוך לתחנת המשטרה והיה עד להשתלטות העוינת של המחבלים. באחד הקורסים שעוסקים בטראומה הזכירה המרצה את הטנדרים הלבנים שהסתו־ בבו בעיר, והוא נזרק אחורה בזמן לאותו בוקר שחור. "הוא יצא מהשיעור ולא הגיע לשיעורים לאחר מכן ואף אחד לא עשה את ההקשר", היא אומרת. זו אינה תופעה חדשה במוסד האקדמי שאמור להכשיר את הבוגרים למציאות שמחוץ למגדל השן, אבל היא התר־ חבה מפרוץ המלחמה. "בעבר הגיעה אליי סטודנטית לקרימינולוגיה שק־ ראה מאמר שהציף אצלה אירוע שקשור לאביה", מספרת מדינה. "האסון עדיין טרי ולכן האנשים חווים אותו בעצימות הרבה יותר גבוהה". היתה נשירה של סטודנטים בשנה האחרונה? "יש עזיבה אבל בהיקף קטן מאוד, ויש גם מקרים שבהם הנשירה רצויה. אחת

"אחת המרצות הזכירה את הטנדרים הלבנים שהסתובבו בשדרות, וסטודנט שגר ליד תחנת המשטרה יצא מהשיעור ונעדר גם מהשיעורים הבאים"

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 2.10.2024 41