אשקלון דרום 03.11.23

שניות 45 אבי, מננה והילדים. החיים התהפכו תוך

צילום: תומר שונם הלוי | בני המשפחה נפרדים מתמר לעולמים

לא מכיר הגיעו לבית החולים עם עוגיות וסיפרו לי שהן מתפללות לרפואתה, זה גרם לי להתרגש ולדמוע. חברי מועצת התלמידים במקיף ג' הכינו קליפ מיוחד להחלמתה, וכל המחוות האלו חיזקו והחי זיקו אותנו. היא איחדה את כולם". אך כל האהבה שבעולם לא הספיקה כדי להציל את חייה, וביום שישי האחי מ � תמר נשמה את נש 23:00 רון בשעה תה האחרונה. ההורים אבי ומננה נקלעו למציאות בלתי נתפסת ונאלצו להטמין את בתם הקטנה באדמה. הלווייתה של תמר התקיימה ביום ראשון השבוע בבית העלמין באשדוד כשמאות אנשים ליוו אותה בדרכה האחרונה למרות האזעקות ושיגורי הרקטות. "תמר היתה ילדה חיננית של אהבה", ספד לה אבי. "כל מי שהכיר אותה ידע להעיד על זה. היא אהבה לתת אהבה וגם להיות נאהבת וזה התבטא בחום שהיא הפגינה כלפי הזולת. היא אהבה לחבק, לעטוף ולהושיט יד, גם לאחר ולשוי נה, לעזור תמיד לכל מי שצריך. הייתי מכניס הביתה זר גמור וחצי דקה אחרי זה היא כבר היתה עוטפת אותו באהבה. כשהיתה רואה תמונות של ילדים בחוי רבות של עזה היא ריחמה עליהם ואמי רה שהם מסכנים ולא אשמים. כשהיינו עוברים ליד נזקק היא היתה אומרת לי להוציא את הארנק ולתת לו כסף כי הוא מסכן והוא צריך אוכל". אחיה איציק, הגדול ממנה בשנה וחצי בלבד, עלה לדוכן ההספדים ונפרד ממנה בכאב. "אני אוהב אותך ומתגעגע אלייך כל כך", נפרד איציק מאחותו. "זוכרת מה אמרנו? תמיד נהיה ביחד באש ובמים. את נשמה תאומה שלי". "אנחנו חייבים להתעורר כהורים" מאות מנחמים הגיעו השבוע לבית האבלים ברובע ה' כדי להשתתף בצעי רם של ההורים ושני אחיה הגדולים של ו � ). "אנחנו עצ 11 ) ואיציק ( 20 תמר עדן ) בים מאוד אבל מוצפים במשפחה, חבי רים והמון אנשים זרים שמגיעים לחבק ולנחם", מספר אבי. "בין המנחמים היו בני זוג מבוגרים שאנחנו לא מכירים שהגיעו עם בקבוק יין. הם סיפרו ששכלו את הילדה שלהם בפיגוע כשהיתה בת ושהם באו במיוחד מקרית ארבע כדי 13 לנחם אותנו". בבית ספר שז"ר עקבו בדאגה אחר

מצבה של תמר והתפללו לנס. "גודל האסון בלתי נתפס", אמרה המנהלת מיטל אביכזר. "תמר שלנו היתה תלמיי דה חרוצה ומוכשרת, פני מלאך עם לב טהור. מעיניה הירוקות ומקולה הרגוע והשלו בקעה תמיד דאגה ואהבה לחי בריה. רגישות, סובלנות וכבוד לזולת היו נר לרגליה. חיוכה המתוק היה מלא באושר ובשמחת חיים". אביכזר סיפרה כי תמר וחברותיה לכיי תה כתבו את הספר "חדי הקרן ומעשה השובבות" במסגרת פרויקט כתיבה רגי שית. "גם בכתיבתה היא הדגישה את החשיבות של הערבות הדדית ואת ערך החברות", אמרה אביכזר. מרין בן שלום, חברה של המשפחה והמחנכת לשעבר של תמר, הכירה אותה מאז שהיתה תינוקת. "אני זוכרת אותה משחקת, צופה בטלוויזיה ושומעת שיי רים", אמרה בן שלום. "כשהיא הגיעה לכיתה שלי החיבור בינינו היה מיידי. היו לה הרבה חברים והיא דאגה לקבל את כולם ולשלב בחברה את מי שהיה לו קצת יותר קשה. היא אהבה מאוד לחבק ולהביע אהבה". המחנכת הנוכחית של תמר איסנה לויט סיפרה כי היא כבשה את לבה: "היא ילדה מלאת חום ואהבה, כולה טוב ונתינה. עד הרגע האחרון התפללנו לנס ולא האמי נו שנקבל בסוף את הבשורה הנוראית. היינו בטוחים שתמר תפקח את העיניים ותחזור לחייך אבל לצערנו זה לא קרה. היא הייתה ילדה כל כך חכמה, מצטיינת בלימודים, חרוצה, עוזרת לצוות ולילי דים, פשוט מלאך". אבי מנסה למצוא מעט היגיון באסון שפקד את משפחתו אולי כדי שמותה של תמר לא יהיה לשווא. "אנחנו חייבים להי תעורר כהורים, לדבר עם הילדים שלנו ולהיות יותר מודעים למצבם הרגשי", הוא אומר. "יש מאות אלפי ילדים שחי ווים ברגעים אלה חרדות ולא כולם יודי עים לבטא את הפחדים שלהם. מערכת החינוך חייבת להעניק מעטפת רגשית לכל הילדים כדי שהבת שלי תהיה הקוי רבן האחרון של הפחד. התחייבתי להני ציח אותה בבית הספר וביקשתי מראש העירייה לקרוא פארק על שמה עם פינה בה ישתלו עצי תמר". מבית החולים אסותא נמסר: "לצערנו, חרף מאמצי הרופאים, נפטרה תמר לאחר שעברה דום לב בזמן שנשמעה אזעי קה בעיר. בית החולים מבקש להשתתף בצער המשפחה". ¿

תחלה שזו הכלבה אבל אז היא הסיטה את המבט וראתה את תמר מפרכסת", מספר אבי ששהה באותה עת בעבודתו באזור התעשייה. "הבת הגדולה התקשרה אליי ואמרה לי לבוא מהר הביתה. בינתיים אשתי צרחה לשכנים לעזרה והזעיקה את מד"א. השכנים ביצעו בה החייאה בסיסית שקיבלו בתדרוך טלפוני במד"א ותוך כמה דקות הגיעו הפרמדיקים". כשאבי נכנס הביתה הוא ראה את בתו שוכבת על הרצפה ללא הכרה ואת הפרי מדיקים מנסים להחזיר אותה לחיים. "זה היה מחזה נורא", הוא נזכר. "הם נלחמו י � דקות של הנשמות וע 20 עליה מעל סויים עד שהצליחו להחזיר לה דופק נמוך. היא פונתה לחדר הטראומה באסוי תא שם הרדימו והנשימו אותה". שלושה ימים לאחר מכן הרופאים ביי שרו להם כי לתמר נגרם נזק מוחי: "הם הכניסו אותה לסי.טי ראש וראו שיש לה בצקות במוח. הם המשיכו להילחם עליה וניסו לעשות כל מה שניתן, אבל אחרי שבוע ועדה רפואית קבעה כי היא במי וות מוחי. מה שאומר שלא מנתקים אותה ממכונת ההנשמה אבל מפסיקים עם הטיפול התרופתי". אבי ומננה סירבו לאבד תקווה ונאחזו באמונה שאולי יקרה נס ותמר תתעורר. "ניסינו לשמור על אמונה, קיווינו שהילדה תישאר בחיים", הוא מספר. "אמרנו שגם אם תהיה לה נכות קשה היא עדיין הילדה שלנו, העיקר שתישאר איתנו. הלב שלה המשיך לעבוד, לא היה לה נזק באיברים בגוף, הכל היה בריא מלבד המוח". "הלב שלה איחד את כולם" סיפורה של תמר, תלמידת כיתה ה' בבית ספר שז"ר, ריגש המון אנשים שהתפללו להחלמתה וביקשו לחזק את המשפחה ההמומה. "הלב והנשמה של הילדה הזאת הגיע למאות אלפי אנשים", אומר אבי. "במשך שבוע הייתי בטיפול נמרץ ילדים ולא ידעתי מה קורה בעוי לם. חוץ מהמוניטור של תמר לא ראיתי טלוויזיה ולא גלשתי באינטרנט, אבל קיבלתי המון הודעות מהארץ וגם מהעוי לם שמתפללים עליה, מעבירים שיעורי תורה ועושים הפרשות חלה לרפואתה. קיבלתי הודעות מחזקות מאנשים זרים לגמרי בארצות הברית, רוסיה, גאורגיה, קנדה ואוסטריה. קבוצה של בנות שאני

"כל התמונות, הסרטונים והסיפורים הכניסו בה פחדים שבכל רגע יכולים לבוא הביתה מחבלים" "אמרנו שגם אם תהיה לה נכות קשה היא עדיין הילדה שלנו, העיקר שתישאר איתנו" "הגיעו אלינו בני זוג שאנחנו לא מכירים וסיפרו שהילדה שלהם נרצחה בפיגוע כשהיתה בת . הם באו 13 במיוחד מקרית ארבע כדי לנחם אותנו" "יש מאות אלפי ילדים שחווים ברגעים אלה חרדות ולא כולם יודעים לבטא את הפחדים שלהם"

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 3.11.2023 17