אשקלון דרום 03.11.23

אלכס לובנוב. "יצא לפרנס את המשפחה ולא חזר"

"הוא אמר לי שכולם בורחים מהמסיבה ותיאר מצב של סוף העולם. חשבתי

הכספים של הכנסת וסיפרה בקול שבור על מצוקתה האישית. "עד היום אין לנו שום קצה חוט לגביו", אמרה מיכל לש־ רים ולחברי הכנסת. "איפה הוא, מה קרה לו? אין שום אינדיקציה שהוא חטוף, הוא לא נמצא בין הגופות, שום דבר. כבר שבועות שאני ושאר בני המשפחה לא עצמנו עין. אני מבקשת מכם שתעזרו לי, תעזרו לנו, למשפחות הנעדרים והח־ טופים. שאף אחד לא ישאיר אותנו לבד, זה לא מגיע לנו". בשבוע שעבר הודיעו לה נציגים של צה"ל כי אלכס נמצא בידי החמאס בעזה. בניגוד לציפיות שלה, הידיעה כי הוא בחיים לא הקהתה את הכאב או הפחיתה את מפלס החרדה. "אנחנו עדיין בחוסר ודאות", היא אומרת. "זה שבי בלי צלב אדום, בלי ביקורים, בלי שום מידע. מאז שהתבשרנו שהוא חטוף לא קיבלנו עדכונים נוספים. בעצם חוץ משינוי הסטטוס מנעדר לחטוף לא הש־ תנה דבר". לדבריה אלכס צורך תרופות קבועות ובלעדיהן עלול להחמיר מצבו הב־ ריאותי. "זה נחוץ שאנשי הצלב האדום יבקרו אצלו", היא אומרת. "אני מאוד כועסת שעד היום אין לנו מידע בסי־ סי כמו שכל משפחה צריכה לקבל. כבר המון זמן שהוא בלי התרופות שלו ואנחנו אפילו לא יודעים מה מצבו הב־ ריאותי". הכעס הוא מה שמניע אותה כרגע להיאבק לשחרורו של אלכס ושל שאר החטופים בעזה. "אני נורא כועסת שהם עדיין שם, זה לא הגיוני", היא אומרת. "לא ידעתי שקיים כאב כזה, לא ידע־ תי שקיימת אכזריות כזאת. תחזירו את אלכס. את כולם. עכשיו. לא מחר, לא מחרתיים. עכשיו". "לא מתפנים בלעדיו" ככל שחולף הזמן הדאגה לשלומו מתעצמת: "הילד שלנו תום קטן מדי כדי להבין את הסיטואציה אבל הוא אומר כל הזמן 'אבא אבא'. כשהוא שומע את הבומים הוא ישר רץ לחלון לחפש את אבא שלו. כשאלכס היה בבית התלבטנו הרבה האם אנחנו צרי־ כים להמשיך ולגדל את הילדים שלנו באשקלון. אלכס הוא הבן אדם הפוליטי האחרון שאני מכירה, כל כך לא מע־ ניינת אותו פוליטיקה, אבל הוא חשב שזו מציאות נוראית לגדל ילדים באז־ עקות ותחת ירי של רקטות. אני ילידת אשקלון ואלכס עלה מרוסיה כשהיה ילד קטן, ובסוף החלטנו להישאר בעיר שלנו". למרות השיגורים הבלתי פוסקים לעבר העיר היא לא מוכנה להתפנות מהבית. "אני מחכה פה לאלכס", היא אומרת. "קשה לי עם הירי והבומים אבל אני נשארת באשקלון עד שאלכס יחזור". הוריו של אלכס זכאים לפינוי לצרכי התרעננות והפוגה אך גם הם מסרבים לצאת מהעיר בלעדיו. "הם פשוט לא רוצים להתפנות", אומרת מיכל. "הם מחכים לאלכס, כמוני, בא־ שקלון". ¿

שהוא ושאר המשתתפים בפאניקה"

"התלבטנו אם אנחנו צריכים להמשיך ולגדל את הילדים שלנו באזעקות ותחת ירי רקטות אבל בסוף החלטנו להישאר באשקלון" הוריו של אלכס זכאים לפינוי: "הם פשוט לא רוצים להתפנות. הם מחכים לאלכס, כמוני, באשקלון" "מאז שהתבשרנו שהוא חטוף לא קיבלנו עדכונים נוספים. חוץ משינוי הסטטוס מנעדר לחטוף לא השתנה דבר"

מדינה במלחמה החטופים

ברשתות החברתיות, היא כתבה: "קמנו שוב לחוסר ודאות. הלב מדמם, הנשמה כואבת כאב לא אנושי. אני נלחמת עליך בכל נשימה שאני לוקחת. אנחנו נמצא אותך גם אם אף אחד לא נותן לנו תשו־ בות. אנחנו נמצא לבד את התשובות. לא יכול להיות שיצאת מהבית כדי להביא פרנסה למשפחה שלך במדינה שלך, המקום הכי בטוח שצריך להיות עבורך, ולא חזרת. אנשים אוהבים אותך, דואגים לך ומתפללים בשבילך. אנחנו לא נוותר עליך בחיים". "אני כועסת שהם עדיין שם" בימים המעטים שהיא הסכימה לצאת מהבית השתתפה מיכל בדיון בוועדת

תי בכלל על מה הוא מדבר", היא משח־ זרת את השיחות האחרונות שלהם. "הוא אמר לי שכולם בורחים ותיאר מצב של סוף העולם. חשבתי שהוא ושאר המש־ תתפים בפאניקה, לא שיערתי לעצמי שהמחבלים הגיעו אליהם ויורים לעב־ רם". כשתמונות ראשונות מהטבח הגי־ עו לטלוויזיה החלה לחלחל המציאות המרה. "התפללתי שהוא יחזור בשלום והייתי איתו בקשר לסירוגין עד השעה תשע בערך", מספרת מיכל. "אחר כך הקשר איתו נותק והבנתי שקרה משהו רציני. במשך שעות ניסיתי להשיג אותו בטלפון כדי לשמוע ממנו עוד קצת, אך זה לא קרה". בשבועות שחלפו מאז היו חייה תלויים על בלימה. "במשך זמן רב לא קיבלנו

הודעה רשמית מה מצבו", היא מספרת. "לא מצאו אותו בין הגופות מצד אחד אבל מנגד לא נאספו מספיק ראיות כדי להכריז עליו כחטוף". הדיווחים היחי־ דים על אלכס תיארו כי הוא "נראה לאחרונה מנסה להימלט מירי המחבלים ורץ לכיוון המטעים. מאז עקבותיו נע־ למו". מיכל נאחזה בכל פרט או רמז על מקום הימצאו של אלכס. היא הניחה כי חוסר הידיעה האם הוא מת או חטוף הוא המצב הגרוע מכל. באחד הפוסטים שהעלתה

7

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 3.11.2023