אשקלון דרום 09.02.24

מעזה למגרש: הלוחם האמיץ יונה הבלם כרמל יונה יצא לחופשה קצרה מהמילואים והתגייס לסייע לחבריו במ.כ שדרותלעלותחזרהעלמסלולהניצחונות‰ הלוחם היחיד בכדורגל הישראלי מספר על היחידה הסודית בה הוא משרת ("יוצאים ונכנסים מעזה") ‰ המוטיבציה הגבוהה ("הצבא תמיד במקום ראשון") ‰ ועל חלום העלייה לליגה א': "המלחמה עצרה לנו את המומנטום" אנחנו נלחמים כדי לתקן את מה שהיה פה בשבעה באוקטובר"

במהלך השירות הסדיר של כרמל יונה, הבלם של קבוצת מ.כ שדרות, היתה לו אפשרות לשרת קל"ב או להיות עובד רס"ר, אבל הוא בחר בדרך הקשה והתגייס למג"ב. כשפרצה המלחמה עלה יונה על מדים והתנדב למילואים כדי להילחם מקרוב בחמאס שמשליט טרור על אזור הדרום כבר למי עלה משני עשורים. אמנם מנשה זלקה, שחקנה של הפועל חדרה, הוא הדוגמה לכך ששחקן כדורגל לא בהכרח מסודר ועם קשרים כדי לעשות שירות נוח וקל, אבל יונה הוא כנראה הכי דורגלן היחיד בליגות המקצועניות והחוי בבניות שעושה שירות משמעותי כלוחם ברצועת עזה. לאחרונה יצא יונה לחופשה של כמה ימים אותם ניצל כדי להצטרף לחבריו במ.כ שדרות שחזרו לשחק בליגה ב'. במשחק שהתקיים בשלישי שעבר מול בית"ר יבנה נכנס יונה כמחליף בעקבות פציעתו של ליעד אבוטבול. במשחק הבא אחריו שהתקיים ביום שישי מול עירוני נתיבות, יונה פתח בהרכב וסייע להשיג ) וביום שלישי שותף גם 0:4 ניצחון מוחץ ( ,) 0:4 בניצחון הנוסף מול מכבי קרית גת ( ניצחונות שהציתו מחדש את החלום של הקבוצה לעלות לליגה א' בסוף העונה. י � ) ל 27 באוקטובר מצוות יונה ( 8 מה - חידה מובחרת שנלחמת כעת בעזה לצדם של לוחמי גבעתי. אלפי חיילי מילואים שוחררו לאחרונה וחזרו לביתם ולעבודתם, אבל יונה וחבריו מהיחידה הסודית עדיין ממשיכים לעשות את העבודה החשובה עם המון תשוקה ואהבת הארץ. "עכשיו אתה תופס אותי בדיוק בדרך חזרה לבסיס שבו אני משרת במשך כל התקופה, כאשר משם אנחנו יוצאים מדי לילה לפעילות ברצועת עזה", אמר יונה בראיון שקיימנו איתו ביום ראשון השבוע רגע לפני שירד שוב למחי תרת וכיבה את הנייד. ארבעה חודשים עברו מאז תחילת המי לחמה, ולא תשמעו מיונה בדל של מרמור או תסכול מהשירות במילואים. להיפך, כשפרצו האירועים בבוקר של השבעה באוקטובר הוא גייס ונידב את עצמו כתוי שב הדרום לסייע יחד עם חבריו ליישובי העוטף לשם חדרו מחבלים. למחרת הוא התגייס לאותה יחידה מחודשת שפועלת כל העת ברצועת עזה. את השירות הסדיר עשה יונה ביחידה מיוחדת במג"ב אולם במילואים נוצר מצב שלא היה צוות פעיל. "הצוות המבצעי שלנו הוא חדש ומסייע ללוחמי גבעתי עליה אי אפשר להרחיב. במידה ובצפון הארץ תהיה התחממות בגזי רה נצטרך לעשות משהו אחר", הוסיף. יונה מעביר את השירות עם מלוא המרץ והמוטיבציה כמו כל חיילי המילואים. "אני מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות בעת הזו", הוא אומר. "הלב והראש נמצא שם, כולם מבינים שאנחנו צריכים לעשות את מה שצריך לעשות". יש לכם כוח להמשיך עד הסוף? "המוטיבציה היא באמת מקסימלית. אני שים פה נמצאים כדי לתת מעצמם למען המטרה. אנחנו נלחמים פה כדי לתקן את מה שהיה בשבעה באוקטובר וכדי שתושבי הדרום והעוטף יוכלו לחיות בשלום וללא סכנת ירי טילים. אני זוכר לילה אחד בח'אן יונס בבית הסמח"ט כשדיברנו על מטרות המלחמה ושאלנו איך יכול להיות שככה

כל העם מאוחד. פוליטיקה לא מניעה אותנו ובאותו החדר בחאן יונס היו דתיים, חילונים, דרוזים, ערבים וכולם יחד נלחי מים למען מטרה אחת". עברו ארבעה חודשים בלחימה. אתה לא מרגיש שנגמרים לכם הכוחות? (מחייך) "ממש לא. אנחנו פה לכמה זמן שנדרש. לא תמצא פה שום התמרמרות או התבכיינות בין הלוחמים, כולם פה מכווני מטרה. איבדתי חבר במלחמה וכשהלכי תי לנחם את המשפחה ראיתי אצלם את העוצמות ומהם אתה מבין על התשוקה של יקירם שאיבדו. זה בא מעם ישראל החזק שתומך בלוחמים שלו ונותן את הכוח כדי להמשיך". מה אתה יכול לספר עד כמה שאפשר על אופי הלחימה ובכלל הכניסות והיציאות שלכם מרצועת עזה? "היחידה שלנו לא נשארת כל הזמן ברי צועת עזה. אופי הסיוע והלחימה שלנו קצת אחר, אנחנו נכנסים ויוצאים. הכי הרבה שנשארנו בתוך עזה היה שלושה שבועות וחצי". האמא והחברה דואגות בבית יונה, הצעיר מבין שלושה בנים, השאיר במושב אשבול בצפון הנגב אמא דואגת ובמושב הסמוך ממתינה לו בסבלנות בת זוגו נועה ינקלביץ. "אמא שלי והחברה לא מפסיקות לדאוג לי", הוא אומר. "בהתחלה לא הייתי יכול לספר לאמא על הפעילות שלי. כשהצוות הוקם סיי פרתי לה שהפעילות היא עורפית כדי שלא להדאיג אותה. אחר כך, כשהייתי פחות זמין, היא כבר הבינה לבד שאני לא עושה מה שהיא חשבה בהתחלה. היה לה ממש קשה אבל בסוף היא הבינה שאין ברירה".

ספורט

אלי לוי

מדינה במלחמה קבוצה במלחמה

כשיונה לא במילואים הוא עובד כמפתח תוכנה במשרד המשפטים בנוסף לעיסוק בכי דורגל. "אני מבין שלכדורגלן המצוי יש עיסוקים אחרים וגם תדמית אחרת", הוא אומר. "אבל מבחיני תי הצבא תמיד היה לפני הכל. זה אולי קורה בגלל המגוי רים שלי בדרום ואולי גם בגלל ההרגשה, מבחיי נתי זה לעשות שירות משמעותי ואחרי זה כל השאר". כשהחל השיגור לעבר ישראל באותה שבת שחורה והמחבלים חדרו ליישובי העוטף, יונה לא ישב בחיבוק ידיים. הוא הגיע במהירות יחד עם חבריו לשדרות וליישובי העוטף כדי לסייע במה שאפשר. למחרת בבוקר הוא כבר גייס את עצמו יחד עם חבריו ליחידה חדשה שהוקמה במסגרת המילואים. "יצאנו אנחנו החבר'ה הצעירים יחד עם

רבש"צים מהמושבים והתפרסנו בכל אותם יישובים בדרום כדי לסייע לתושבים", הוא אומר. "באותו יום עזי רתי יחד עם החברים בכל מה שנדרש מאיתנו, אם זה לחלץ משפחות ובכל דבר אחר". יכולת גם להישאר בבית. "זה היה הצורך המיידי שלי לפעול ולסייע, וזה גם מה שגרם לי לרצות ולהתגייס למילואים למי רות שלא הייתי יחד עם

חבריי משויכים לשום יחידה מסודרת בצבא. אם לא היינו עושים כלום אף אחד לא היה מגייס אותנו. למחרת התארגנו כל החבר'ה שהיינו בסדיר ושלא הוקפצו והתחלנו לגבש צוות כוננות עצמאי כדי לתת מענה לאירועים. מפה זה התגלגל והוקמה אותה יחידה צבאית מחודשת". איך קיבלו במקום העבודה שלך את השירות במילואים? "עם המון הבנה והכלה. המנהלים התקי שרו אליי, שאלו אם אני בסדר, כל הזמן דאגו לי ובאמת קיבלו את העובדה שאני במילואים. הם רק אמרו שהם מתגעגי עים".

צילום: אורי גבאי | " יונה במדי מ.כ שדרות. "להיות קרובים לצמרת

26

9.2.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום